גביע ופיהוק

גמר גביע המדינה בכדורסל, יום חמישי 20:45, ערוץ 1

היו שנים שבהן משחקים כמו גמר גביע המדינה בכדורסל למשל, היו מעוררים התרגשות גדולה. למרות העובדה שניצחון על מכבי תל-אביב כבר מזמן אינו נחשב לסנסציה, כלומר, שהמשחק הזה, לפחות "על הנייר" הוא פתוח יותר, אין מתעורר דבר למולו זולת פיהוק: למי אכפת מי תזכה בגביע המדינה בכדורסל? אם תהיה זו הפועל אילת של עודד קטש, יוגבלו החגיגות לעיר הדרומית, ואם תהיה זאת מכבי תל-אביב, ימשכו אפילו אוהדיה המסורים ביותר בכתפיהם ויתקדמו לעבר אתגרים מלהיבים יותר (למשל העפלה אפשרית ל"פיינל פור" אירופי).

אפילו התקשורת שניסתה להפיח מעט רגש במשחק כשהיא מתארת אותו כ"קטש נגד מכבי", הבינה מיד שהיא נושפת בגחל שכבה כבר מזמן. אשר לתפאורה: סמכו הן על איגוד הכדורסל שמפיק את האירוע והן על ערוץ 1 שמשדר אותו שהיא תהיה רעה לתפארת, אחרי הכול, שני הגופים הבלתי יעילים הללו יונקים את מקור סמכותם מאותו מקור ארכאי.

פחות מדולר ליום

"אפריקה אנושיות במבחן", יום שישי 18:00 ו-22:00, ערוץ ההיסטוריה

גם מי שסבור ש"עניי עירך קודמים", לא יוכל שלא להתפעל מפועלה של כוכבת הפופ, מדונה, למען יתומי האיידס של מלאווי. מעבר לעובדה שאימצה שניים מהם, היא מסייעת לחשוף את סיפורה של המדינה שנחשבת, על-פי האו"ם, ל"שנייה הכי ענייה בעולם", מדינה שיותר מ-60% מאוכלוסייתה מתקיימת על פחות מדולר אחד לאדם ליום, או אם לתרגם זאת לשקלים, על פחות ממאה שקלים לחודש...אלא שהעוני הוא רק בעיה אחת של מלאווי: במדינה מוכת האיידס יש יותר ממיליון ילדים שמוגדרים כ"יתומי איידס", מי שאיבדו את הוריהם ולפעמים אף את כל משפחתם למחלה האכזרית.

אפשר כמובן להיות ציניים מעט כלפי פועלה ההומניטרי של הזמרת חובבת הקבלה, אבל אפילו אז קשה להיות אטומים כלפי המראות והקולות שמעלים את שאלת הפער הבלתי נתפס כמעט בין העולם שבו מתים מהשמנת יתר, לבין העולם שבו מתים מרעב. העובדה שמלאווי הייתה קולוניה בריטית עד 1964, רק מגבירה את התחושה שלא מעט מההגות המערבית הנאורה כביכול שלנו, נולדה תוך שאנו חומסים את אלה שעליהם אנו חומלים היום.

חיים בסרט

"חיבוקים שבורים", שבת 22:00, "יס 3"

הנה סרט שיגרום לכל חובב קולנוע ללקק את השפתיים, אך יחד עם זאת אין צורך להיות "עכברי סינמטקים" כדי ליהנות ממנו. אפשר שהמשפט האחרון תקף לגבי מרבית סרטיו של היוצר הקולנועי המעניין ביותר בדורנו, אלמדובר.

הקולנוע שלו מצליח לרגש גם את מי שנכנס לאולם ללא ידע מוקדם, ועדיין, חובבי קולנוע נהנים יותר כשהם מתייחסים לסרט גם כאל כתב חידה המלא בשלל רמזים ומחוות לסרטים ישנים.

"חיבוקים שבורים" אינו מתכתב רק עם ההיסטוריה של הקולנוע, אלא עם תהליך היצירה עצמו - והוא עושה זאת בסגנון שמרחיק עד ליסודות הטרגדיה היוונית עם גורל ידוע מראש שאפילו חזרה בזמן (חלק ניכר מהסרט הוא פלאש-בק), אינה יכולה לשנות ולפעמים אפילו אינה יכולה לגרום לנו להבין. כמו בלא מעט סרטים של אלמדובר, הכוכבת הגדולה של הסרט היא פנלופה קרוז, שלפעמים נדמה שרק במאים גדולים כמו אלמדובר או וודי אלן מסוגלים להכיל.