הכי גדולים: ללהקת הרולינג סטונס יש ערכים שאין לאמן אחר

הם באמת ליגה אחרת, משל עצמם. אלביס לא הספיק, ואת הביטלס ייצג כאן על במה רק פול מקרטני יבדל"א, אבל רבים מענקי המוזיקה הפופולרית כן היו פה: ג'יימס בראון ובוב דילן, ריי צ'ארלס ופול סיימון, ניל יאנג ומייקל ג'קסון, לו ריד ומדונה, יו 2 ודפש מוד ועוד רבים ומעולים. אבל למותג הרולינג סטונס, מעבר לנשגבותם האמנותית, יש ערכים שאין לשום אמן פעיל אחר. לרשימת 15 מסעי ההופעות העולמיים הרווחיים בכל הזמנים, הם הכניסו לא פחות מארבעה טורים שונים, יותר מכל אמן אחר, שכולם בזמנם שברו את שיאי ההכנסות. אף אמן חי או מת לא גרף יותר רווחים מהבמות. מסעם העולמי המלא האחרון, בשנים 2005-2007, הכניס מעל 600 מיליון דולר. זה לפניו מ-1994-1995 התקרב ל-500 מיליון. אגב, יו 2, היחידים שקרובים לדגדג את רווחיות הסטונס, ניצלו את שנות ההיעדרות של האבנים מהבמה כדי להוציא ב-2009 את מסע ההופעות הכי רווחי עד כה שהכניס מעל 700 מיליון. אם הסטונס היו יוצאים כעת לתור עולמי מלא, של כמעט 200 הופעות בכל היבשות, היו שוב שוברים את השיא הזה.

מסעם האמריקאי מלפני 45 שנה, מ-1969, הוא הראשון שהציג לעולם הופעות ענק באיצטדיונים כפי שהן מוכרות מאז. מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס חולקים את השותפות החברית, יצירתית, עסקית הכי ארוכה ומניבה בתולדות עסקי השעשועים למיניהם, ואת הופעות הענק, הסטונס המשיכו לעצב ולפתח יותר מכל אמן אחר.

כמובן, הם מגיעים אלינו אחרי עשורים שבהם התנובה שלהם ככותבי שירים נחלשה, וכבר אינם הלהקה המשפיעה כפי שהיו בשיאיהם הרבים בשנות ה-60 וה-70. ועדיין, כמופיענים הם אדירים, ויש להם את הזמר-פרפורמר הלבן הכי מחשמל של מאה השנים האחרונות. ומאידך, הם מעולם לא היו מוכרי תקליטים ואהודים בישראל כמו הביטלס, הפינק פלויד או אפילו הדייר סטרייטס, להקות אנגליות שאלבומיהן מכרו פה עשרות אלפי אלבומים ויותר. הבלוז הקצבי, המטונף והכה סקסי של הסטונס לא ממש התחבר לאוזן הישראלית הממוצעת שאהבה מהם בעיקר את הבלדות. לכן, אמרגן שיביא אותם לכאן נוטל סיכון לא מבוטל. מצד אחד, יצמיד לשמו את העבודה עם אמני הבמה הכי מצליחים בתולדות המין האנושי, ותעודת המקצוענות הכי גבוהה שהענף מספק. מצד שני, לא בטוח שההפקה היקרה בעולם תמכור כאן את כמות הכרטיסים הנדרשת לכיסוי העלויות.

בשנות ה-90 האופטימיות, מדונה ומייקל ג'קסון יכלו למכור בישראל קרוב ל-100 אלף כרטיסים, אבל להערכתי הסטונס היום לא יתקרבו אפילו למחצית מזה, וריאלי יותר שרק לרבע. ראיתי אותם לראשונה לפני 24 שנים, בשני לילות מופלאים ברוטרדם. מאז עברה בדיוק מחצית חיי. האם אראה אותם שוב ביוני, בתל-אביב? הלוואי, ואמן.