עסקת לוויתן-וודסייד: מה עוד יכול להשתבש?

עסקת הענק להכנסת חברת וודסייד האוסטרלית כשותפה למאגר הגז לוויתן תמורת 2.71 מיליארד דולר היא מועמדת בטוחה לתואר עסקת העשור במשק האנרגיה הישראלי.

מאז יום שישי האחרון דיווחה התקשורת בהרחבה על חתימת מזכר ההבנות באוסטרליה בין יצחק תשובה ושותפיו לבין האוסטרלים. הבורסה הגיבה בקרירות לדיווחים, על רקע ניתוחים שהראו כי המחיר הצפוי נמוך מציפיותיהם של רבים. אלא שבסבך הניתוחים והאנליזות נותרו מספר שאלות מהותיות ללא מענה.

האם הייתה בכלל עסקה?

התשובה המפתיעה לשאלה הזו היא: לא. אין עסקה, או לפחות אין עדיין. בשלל הדיווחים מאוסטרליה נשכח לחלוטין צמד המלים "בלתי מחייב", שהופיע בהמשך למלים "מזכר הבנות" בכותרת המסמך שנחתם.

משום כך, לפחות מבחינה משפטית פורמלית, וודסייד איננה מחויבת לעסקה עד לחתימתו של הסכם סופי. האנליסטים באוסטרליה ראו צורך לציין זאת, בניגוד לעמיתיהם בישראל. באופן כללי, התקבלה חתימת מזכר ההבנות באוסטרליה בצורה הרבה יותר מסויגת וספקנית מקבלת הפנים שזכתה לה בישראל. מזכר ההבנות מבטא אך ורק את ההסכמות שהושגו עד כה במהלך המשא ומתן בנושא המחיר שתשלם וודסייד (עד 2.71 מיליארד דולר), הנתח שתרכוש ברישיונות לוויתן (25%), מועדי התשלום ותנאי התשלום הבסיסיים, וכן את הכוונה להגיע לחתימת הסכם מחייב עד לסוף החודש הבא. מעניין לציין, כי ההסכמות על המחיר הושגו ברובן עוד לפני נסיעתם של תשובה ושותפיו לאוסטרליה, כך שהרושם שהעסקה נסגרה במהלך הביקור באוסטרליה איננו מדויק, בלשון המעטה. לשם מה, אם כן, הטריחו עצמם ראשי דלק, רציו ונובל בנסיעה מפרכת ליבשת הדרומית? בעיקר כדי לתת תוקף להסכמות המסחריות בלחיצת יד ובחתימה.

האם תהיה עסקה?

האפשרות שהעסקה להכנסת וודסייד כשותפה ללווייתן לא תיחתם - נראית קלושה. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שבדרך לחתימה נותרו לפחות שלושה מכשולים שיכולים לעורר קשיים מהותיים. הראשון הוא המיסוי. בוודסייד מצהירים כי לא יחתמו על שום הסכם לפני שיידעו מה שיעור המס שהמדינה מתכוונת לגבות עבור הגז שיימכר מחוץ לגבולות ישראל. התשובה לכך אמורה להתברר בשבועות הקרובים עם סיום עבודת ועדה משותפת לאוצר ולרשות המסים בראשות מנכ"לית האוצר יעל אנדורן. הוועדה אמורה להחליט על העקרונות לקביעת "מחיר ההעברה" או מחיר הבסיס שעליו יוטל מס רווחי היתר, הידוע יותר בכינויו מס ששינסקי. "גלובס" חשף כי הנטייה בוועדה היא לא לקבוע מחיר העברה אחיד, אלא לחשב מחיר נורמטיבי לכל סוג של עסקה, שיהיה מבוסס בעיקר על התבחין של מהירות החזר ההשקעה (Netback). הציפיות בשוק הן למחירי העברה בטווח של 6-7 דולר ליחידת חום - רמת מחירים שלא תעורר קשיים מבחינת וודסייד.

סוגיה נוספת שיכולה לעורר קשיים לא מבוטלים היא תנאי הסכם החזקה שהמדינה תציע ליזמי לוויתן. הסכם ה"חזקה" (Lease), שצפוי להיחתם עם יזמי לווייתן בשבועות הקרובים, נועד לאפשר את פיתוח המאגר ותפעולו עד לסיום ההפקה ממנו, בעוד מספר עשורים. המדינה עשויה לדרוש במסגרת ההסכם דרישות שיכבידו על היזמים ויגבו מהם מחיר כלכלי, למשל ערבויות כספיות כבדות.

הנושא השלישי והאחרון הוא הסכם הפשרה עם הממונה על ההגבלים העסקיים, שאמור להביא לידי סיום את פרשת ההסדר הכובל. גם כאן עשויות לצוץ הפתעות לא נעימות מבחינת היזמים, במיוחד לאחר שנוסח ההסכם יוצג לשימוע ציבורי לקראת אישורו בבית הדין להגבלים עסקיים.

האם השוק העולמי מחכה לגז הישראלי?

התמורות האחרונות בשוק הגז העולמי והאזורי מהוות את המקור העיקרי לאופטימיות סביב עסקת וודסייד. אירועי החודש האחרון יוצרים צירוף נסיבות שמשפר מאוד את האטרקטיביות של הגז הישראלי עבור רוכשים פוטנציאליים בטורקיה, במצרים ובמזרח הרחוק.

הלקוחה הפוטנציאלית העיקרית של גז מלוויתן במצרים היא חברת בריטיש גז (BG) שמפעילה מתקן הנזלת גז ענקי, שהוקם כדי לייצא גז מצרי. נציגי BG מנהלים מגעים נמרצים עם שותפי לוויתן במטרה לרכוש גז ישראלי עבור לקוחות החברה באירופה ובאסיה. הלחץ על BG הולך וגובר, ככל שהמחסור בגז במשק המצרי הולך ומחריף. ב-27 בינואר התרסקה מניית BG בלונדון ב-14% אחרי שהחברה הודיעה כי לא תעמוד בהסכמי אספקת גז ללקוחותיה, משום שממשלת מצרים מחייבת אותה להפנות את הגז לצריכת המשק המקומי. עוד לפני ההודעה הדרמטית, דיווחה BG כי ההפסד המצטבר במצרים, המגיע כבר ל-1.3 מיליארד דולר, יגרום לחברה הבריטית לרשום השנה הפסד ראשון מאז שנת 2000. עם זאת, עסקה למכירת גז למצרים לא תיחתם עד לקבלת אור ירוק מדיני. בהקשר הזה יש משמעות חיובית רבה להחלטתו של הפילדמרשל א-סיסי להתמודד בבחירות לנשיאות מצרים בקיץ הקרוב.

סימן שאלה גיאו-פוליטי גדול ריחף גם מעל האפשרות לייצא גז ישראלי לטורקיה. אתמול דיווחה סוכנות הידיעות "בלומברג", כי הרצון לרכוש את הגז הישראלי עמד מאחורי הכרזתו של שר החוץ הטורקי דבוטוגלו כי יחסי טורקיה-ישראל "קרובים מאוד לנורמליזציה". כפי שדווח ב"גלובס", החלו שותפי לוויתן בהליכי טרום מכרז לחברות בטורקיה המעוניינות ברכישת גז מהמאגר. ההתפתחות החיובית השלישית מגיעה משוק הגז הנוזלי העולמי. מחירי הגז הנוזלי במזרח אסיה חזרו לעלות לאחרונה, לאחר קיפאון ממושך. הסיבה העיקרית לכך היא התפוגגות החשש מפני כניסתה של ארה"ב כיצואנית מובילה בשוק. הייצוא האמריקאי, מתברר, יהיה בהיקף מוגבל יחסית, והשפעתו תורגש רק בעוד מספר שנים.

הכול אישי - כיצד יתנהלו הישראלים מול דוברי האנגלית?

מאז נחתמה עסקת וודסייד ניתחו האנליסטים את ההיבטים הכלכליים של העסקה, בדקו והפכו כל מספר וכל תנאי. אבל אף ניתוח אינו שלם בלי הבנת הגורם האנושי, וללא הכרה בכך שעסקת וודסייד תשנה את יחסי הכוחות הפנימיים בתוך השותפות שמנהלת את מאגר הגז הגדול ביותר של ישראל.

השותפות הזו התנהלה עד היום תוך איזון כוחות עדין בין נובל אנרג'י האמריקאית, שמחזיקה כ-40% מהזכויות במאגר, לבין דלק בהובלת יצחק תשובה ורציו בהובלת ליגד רוטלוי הישראליות, המחזיקות 45% ו-15% בהתאמה. נובל הייתה זו שהתעקשה להעדיף את הצעת וודסייד על פני הצעות גבוהות יותר שהיה ניתן לקבל, למשל מגזפרום הרוסית. הנימוק החצי-רשמי לכך היה "התאמת דנ"א" בין האמריקאים לאוסטרלים. מבחינת האמריקאים, העסקה עם וודסייד נסגרה כבר בדצמבר 2012, כשמנכ"ל נובל, צ'ק דיווידסון, לחץ את ידו של מנכ"ל וודסייד, פיטר קולמן. ביוסטון, בה שוכן מטה המשרדים של נובל, מייחסים ללחיצת יד משמעות משפטית גדולה יותר מאשר להסכם של 300 עמודים. אלא שלא כך ראו זאת הישראלים. דלק ורציו לא הסתירו את חוסר שביעות רצונן מהמחיר שהציעה וודסייד, ודאגו להעביר את המסר לאוסטרלים באופן שאינו משתמע לשתי פנים. במשך למעלה מחצי שנה התחמקו ראשי דלק מפגישה עם נציגי וודסייד והטילו וטו על כל שיתוף פעולה של נובל עם נציגי החברה האוסטרלית. האוסטרלים בלעו את הצפרדע. בשבוע שעבר הם העניקו ליצחק תשובה ופמלייתו אירוח חם ולבבי, אך ספק אם "הדם הרע" שזרם במהלך המו"מ ייעלם לאחר חתימת ההסכם לחלו טין. לאחר העסקה צפוי חלקם של דוברי האנגלית בלווייתן לגדול מ-40% ליותר מ-55%. בקבוצת דלק לא לקחו סיכונים. הסכם השותפים בלוויתן ישונה באופן שיותיר בידי יצחק תשובה זכות וטו על החלטות מהותיות, גם לאחר שחלקה של הקבוצה ירד ל-34%.