"הכסף שנמחק בהסדרי החוב היה יכול להפריח את הביומד"

השבוע פרסמה מחלקת המחקר בבורסה, נתונים שאסף יובל צוק, ולפיהם הסחירות במניות הביומד הגיעה ב-2013 למחזור שיא של 7.3% מכלל הסחירות בבורסה, לעומת 3.7% ב-2012, וכי ארבע מניות מהתחום נכנסו לרשימת הסחירות ביותר: אופקו, מזור רובוטיקה, בריינסווי וקמהדע.

עדות נוספת למקום שתופס תחום הביומד בבורסה אפשר למצוא בקורס אנליסטים ומנהלים בביומד, שערכו הבורסה וקרן ספרה גלובל הלת'קר לזכרו של רפי לבל ז"ל, שהיה מנכ"ל פריגו ישראל. בשנה השלישית לקיומו הגיע מספר שיא של 150 איש מתפקידים שונים בשוק ההון הישראלי.

לרגל סיום הקורס נערך פאנל בהשתתפות שלושה מבכירי התעשייה: מורי ארקין, שניהל את חברת אגיס עד למכירתה לפריגו במעל 800 מיליון דולר, והיום משקיע בין היתר בחברות MCS ואקסלנז; ישראל מקוב, שהיה מנכ"ל החברות אינטרפארם וטבע, והיום בעל השליטה והיו"ר בביולייט - בעלת השליטה במיקרומדיק; ואורי הרשקוביץ, שותף-מנהל בקרן הגידור ספרה גלובל הלת'קר, שמשקיעה בחברות ביוטק ופארמה זרות בעיקר, אך פעילה גם בישראל עם השקעות בחברות כמו קמהדע, פלוריסטם, אינטק ורדהיל.

אלו אירועים משמעותיים חוו החברות שלכם השנה ומה מתוכנן לשנה הבאה?

ארקין: "השנה MCS ואקסלנז עברו ממחקר ופיתוח לשיווק אגרסיבי בארה"ב. בנינו אותן כארגוני שיווק ומכירות ברמה גבוהה יחסית לחברות ישראליות, שלעיתים קרובות מדי מפתחות מוצר טוב אבל משווקות אותו בצורה חובבנית. ב-MCS צריך להשיג קוד שיפוי לטכנולוגיה שלנו - זה מאמץ אדיר שקובע את עתיד הטכנולוגיה לחסד או לשבט".

מקוב: "מיקרומדיק עשתה פריצת דרך עם ההשקה בסין של ערכה לזיהוי סרטן צוואר הרחם. בביולייט הרחבנו את אשכול האופתלמולוגיה, ונתחיל להיסחר כ-ADR כבר החודש. זה חשוב כיוון שאנחנו חברה בינלאומית, שפונה לשווקים בינלאומיים ומחפשת שותפויות בינלאומיות".

הרשקוביץ: "השקענו יותר בחברות בורסאיות ישראליות, ואנחנו מקווים להרחיב את המגמה הזו השנה".

מהי לטעמכם הדרך הנכונה להעריך את החברות שלכם?

ארקין: "בחברות המכשור הרפואי ההערכה צריכה להיות לפי פוטנציאל המכירות, ולוודא שהרווח הגולמי בריא. כיוון שסביר שהן יירכשו, ולכן אין משמעות להוצאות התפעוליות ולשורת הרווח. בחברות התרופות לפני מכירות, ההערכה צריכה להיות ממש על פי המדע, מה הסיכוי האמיתי של המוצר להצליח".

מקוב: "אני חושב שגם בתחום המכשור הרפואי המודלים הקלאסיים לא תמיד עובדים, והכי חשוב הוא הצורך - אם המוצר חיוני לשוק שאליו פונים, או שאף אחד לא ימהר לעבור למוצר חדש".

הרשקוביץ: "חשוב לראות אם המנהלים מציגים יעדים ועומדים בהם. אם כן, ניתן לראות מה היעדים הבאים שהם מציבים, ומהם לגזור את הערך".

אתם מסכימים עם הטענה שגורסת שהשוק הישראלי לא יודע לתת תמחור נכון בביומד?

ארקין: "בתחום המכשור הרפואי, לדעתי, אין הערכת חסר. לכן גם לא בוער לנו לרשום את MCS ואקסלנז למסחר בארה"ב, עד פריצת דרך במכירות. בתחום התרופות, בעיקר בשלבים I או II של הניסויים הקליניים, השוק לא בשל ולא נועז מספיק לתת להן ערך גבוה על פי הפוטנציאל".

מקוב: "לדעתי, תמחור החסר הוא גם עבור חברות מכשור רפואי. הבעיה היא כנראה במחזורי המסחר בבורסה, בכיסוי של האנליסטים".

הרשקוביץ: "הכול תלוי תקופה. ב-2008 התמחור בארץ דווקא היה גבוה לעומת חו"ל, כי המוסדיים החזיקו מניות ולא מכרו, ובארה"ב זרקו את כל הסחורה לשוק. ב-2014 התמחור בארה"ב הוא אגרסיבי. למשל קמהדע, שלא השתנה בה הרבה, שילשה את שוויה לקראת ובעקבות ההנפקה בנאסד"ק".

האומנם המוסדיים בארץ לא פעילים מספיק בתחום, ומה ניתן לעשות כדי לשנות זאת?

ארקין: "הצלחות - הן נותנות תיאבון. בעבר הונפקו בבורסה חברות לא כל כך בשלות, והמשקיעים אכלו חצץ. היום חלקן הבשילו ויש יותר סיכוי להצלחות שיביאו את המשקיעים".

מקוב: "אם המוסדיים היו משקיעים את הכספים שלנו בביומד במקום בחברות לכאורה בטוחות, שלבסוף נעשו בהן הסדרי חוב, התעשייה הייתה פורחת, והיה טוב גם לבעלי האג"ח".

הרשקוביץ: "כאשר יש אנליזה, המוסדיים שמחים להשתתף. מגדל, ילין לפידות, אלסלנס - כולם פעילים בתחום. כשמשקיע מוסדי קופץ למים ומצליח, זה מביא לו עוד תיאבון".

כיצד אפשר לשפר את הביומד בארץ? למה זקוקות החברות - ניהול, כסף, קשר עם העולם?

ארקין: "בתחום המכשור הרפואי אין מחסור בכסף, אלא בעיקר בניהול. לו החברות היו משקיעות יותר בחקר שוק ובהבנת סביבת השיפוי והרגולציה, הרבה רעיונות לא מוצלחים היו נחשפים כבר בשלב היזמות. היזמים לא מבינים כמה כסף צריך כדי להגיע לשוק, ולא מגייסים מספיק מתוך חשש להידלל. כך נכשלות מבחינה כלכלית גם חברות שיש להן מוצר ומודל עסקי מצוין".

הרשקוביץ: "התרגלנו לרמת משילות נמוכה - אנחנו חושבים שהממשלה על הפנים ושזה מה שמגיע לנו. הממשלה וחברות הייזום של האוניברסיטאות צריכות למקד את החוקרים היישומיים בתחומים השונים. למשל ללמוד מקומפיוג'ן - זו הייתה קייטנה ששרפה מאות מיליוני שקלים במשך עשור, ורק כשהגיעה מנכ"לית עם מוח מתפקד, שכיוונה את המחקר לתחום מסוים ומבוקש, אז פתאום יש חוזים והכנסות.

"אבל ההכוונה הזו צריכה להיעשות בהתאם למה שמתאים לשוק באותו הרגע, כי כיום התוכניות מפגרות בכמה שנים אחרי השוק", מוסיף הרשקוביץ, "למשל, ב-2008 לא היית יכול למצוא שקל להשקעה בפרויקט בשלב II של הניסויים הקליניים, ונבנתה תוכנית לתמוך במיוחד בכך. והנה, עד שהיא יצאה לפועל, המצב כבר השתנה - יש פה קרנות שמשוועות לפרויקטים, אבל לא ראו לאן השוק הולך ולא תמכו בזמן בהוצאת פרויקטים טובים מן האוניברסיטאות".

מקוב: "אני לא בטוח שצריך להכווין את האוניברסיטאות למה לחקור. כבר ב-2002 אמרתי לממשלה שצריך להשקיע בפרויקטים אחרי שלב II, בהשקעות המשך. ניסו לעשות את זה עם קרנות הביומד הממשלתיות, ונו... אני לא רוצה להעביר ביקורת, אבל יצא לא טוב".

הרשקוביץ: "תוכנית החממות היא כישלון. מספיק להסתכל על השווי של חברות שמחזיקות חממה בבורסה כדי להבין מה התוכנית הזו שווה. ואחר כך המדען הראשי זורק כסף על חברות בלי בדיקה ובלי אבחנה".