האביב של ליברמן

החורף השחון הזה עושה טוב לאביגדור ליברמן. אחרי הזיכוי שלו בבית המשפט הוא פורח. הוא התייצב לצדם של פרס ולבני והצהיר שג'ון קרי הוא ידיד אמת; שחרר התבטאויות מדיניות שהפתיעו אפילו את מתוני ישראל ביתנו; הציע להחליף שטחים ואוכלוסיות; קרא לתת צ'אנס למו"מ עם הפלסטינים; התכסח עם בנט; נקלע לאקשן עם חברי המרכז שמסרבים לאשר את איחוד ישראל ביתנו עם הליכוד; והפך לחביב האמריקאים. אצל ליברמן אין רגע דל.

בשני המרוצים שמתקיימים היום בכנסת, ליברמן הוא שחקן מפתח: אין צורך להסביר מה משקלו במרוץ הגלוי, לנשיאות. מנתונים פנימיים שהגיעו לידי "גלובס" עולה כי במרוץ הסמוי להנהגת הליכוד, מצבו של ליברמן יפתיע רבים משרי הליכוד. בזמן שרובי אוסף חתימות וסילבן אוסף הבטחות, טווה ליברמן את החוטים ומתכנן את כיבוש היעד הבא.

בליכוד לא יודעים איך לאכול את ליברמן. במפלגה חוששים שהפזילה למרכז של שר החוץ נועד להוביל להסכם עם הפלסטינים כדי לקרוע ולפלג את הליכוד. על-פי התרחיש הזה, ליברמן מבין שהליכוד אינו מהווה עבורו פלטפורמה לכיבוש ראשות הממשלה, ולכן הוא מושך להקמת גוף פוליטי חדש עם נתניהו. סקר של מכון שווקים פנורמה שנעשה בקרב 1,000 איש צריך לגרום למי שחשב שהקול הרוסי התבגר ונטש את ליברמן או שמצבו של איווט בליכוד קשה - לחשוב שוב.

על-פי המספרים, לליברמן אין כל צורך לפצל את הליכוד. יש לו בסיס זינוק מצוין בישראל ביתנו, ותמיכה רחבה מאוד גם בתוך הליכוד: 86% מהרוסים ו-63% ממצביעי הליכוד רואים בשר החוץ מנהיג לאומי. גם בקרב כלל הציבור מצבו מצוין. לפי הסקר 62% מכלל הציבור רואים בליברמן מנהיג לאומי, ורק 20% עדיין מגדירים אותו רוסי. במילים אחרות, אפשר לומר שאביגדור כבש את איווט, ששומר הברים הרוסי הפך לצבר ישראלי.

התוצאות מפתיעות הרבה יותר כשמתברר שמצביעי הליכוד סבורים שהקרב הבא על ראשות המפלגה יהיה בין ליברמן לבוגי. בעוד 10% ממצביעי הליכוד רואים בליברמן המתאים ביותר להחליף את נתניהו, זוכה שר הביטחון ליתרון של אחוז אחד בטווח הסטייה הסטטיסטית, ושר הפנים גדעון סער, נתפס כלא רלוונטי ובקושי מגרד 1.8% תמיכה.

מצד שני, לליברמן יש חושים מחודדים, וסער צריך לראות בכך מחמאה שהוא בכלל נבדק. גם את לפיד, בנט, לבני או הרצוג מותיר ליברמן הרחק מאחור בשאלת ההתאמה לראשות ממשלה. כשבודקים דרך אגב את ישראל ביתנו בנפרד מהליכוד, גורף ליברמן 13 מנדטים אל מול 28 לנתניהו.

המשמעות של הנתונים האלה היא שכדי לכבוש את הליכוד, יצטרך ליברמן להמשיך להראות לליכודניקים שהוא חזק בציבור הכללי, שרק הוא יביא להם מנדטים. וזה מסביר את הליטופים לקרי, את התמיכה בקידום המו"מ. המרכז הישראלי רואה ביחסים עם אמריקה נכס אסטרטגי.

הסקר שהגיע לידי גלובס כל-כך מקיף ומדוקדק וממנו אפשר ללמוד מהם גבולות הגיזרה של ליברמן, ובאיזה אג'נדה יבחר להתמקד. סביר להניח שהוא יעסוק יותר במועצות דתיות, פחות בברית הזוגיות, ועם סוגיית חילופי השטחים והאוכלוסיות- אין לו לאן להתקדם. הוא יכול להעלות את הנושא כתעלול מדיני אבל לא כאקט פוליטי. משם לא יבוא לו שום דיבידנד.

מנגד, אחרי שבקדנציה הקודמת התברר שמתמונות עם פוטין לא יוצא הרבה, תמונות עם קרי וחיבוקים עם אובמה נראה בקרוב לא מעט.

השינוי לא יתחיל בגדעון סער

בשעות הערב המאוחרות של יום שני נצפה ח"כ חיים כץ יוצא מלשכת רה"מ בכנסת. נראה היה שהוא מוטרד. כץ הכחיש שאחד מנושאי השיחה שהתקיימה בארבע עיניים היה סולחה בין נתניהו לח"כ רובי ריבלין, אבל בהנחה שהשניים דיברו גם על זה, נראה שהפגישה הסתיימה ללא תוצאות. הסיכוי שנתניהו יגיע בזמן לישיבת ממשלה גדול יותר מהסיכוי שיתמוך במועמדותו של ריבלין לנשיאות, אבל כץ נחוש ועקבי, וסביר שלא ירפה. בקרוב תהיה פגישה שניה.

המעורבות של כץ בקידום מועמדותו של ריבלין מרחיבה את הפרשנות למילה אינטרסים. בפוליטיקה אין אהבות אמיתיות, וגם ההצבעה לנשיאות היא מפגש של אינטרסים, נאמנויות, יריבויות, רווח פוליטי, שכר ועונש. אלה הם המפתחות להצבעת הח"כים.

בשבוע החולף החתים כץ, שמשמש במקביל יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית ומהווה כוח פוליטי נגדי לזה של פייגלין, חמישה חברים בליכוד על תמיכתם בריבלין. לא יהיה זה מוגזם להמר שבפריימריז הקרובים ישלשלו הגייסות של כץ בקלפי פתקים הנושאים את שמותיהם של חוטובלי, דנון, אקוניס, סער והנגבי.

על-פי הסקר של ליברמן, דרך אגב, גדעון סער ממוקם מבחינה ציבורית הרחק מאחורי בוגי, כחלון, בנט, לבני ואפילו לפיד, כמועמד להחליף את נתניהו כראש ממשלה. בעוד בקרב מצביעי הליכוד הוא זוכה לתמיכה של 3.9%, בציבור הכללי רק 1.7% סבורים שהוא מתאים לשבת על כיסאו של נתניהו בלשכת רה"מ.

הסקר חושף נתון מפתיע לא פחות: אף אחד בליכוד אינו סבור שיש לסער אומץ לבצע שינויים מהותיים במדינה. המספרים האלה מספקים תשובה למי שתהה מדוע היה סער הראשון לזהות ולחתום לכץ על תמיכתו בריבלין לנשיאות, אם כי אי-אפשר לנתק את הקנאה הצרופה בסילבן, את התיעוב שסער רוחש לו, את חוסר הפרגון, שנמהלו במחשבות לעתיד שחלילה הישיבה במשכן הנשיא עוד תחזק את סטיב.

גם התמיכה של אקוניס, בן טיפוחיו של נתניהו, בריבלין שנוא נפשו של רה"מ, הרימה גבות בליכוד. באחרונה נראה שאקוניס, שסובל מתדמית של ביביסט, פרש כנפיים ועף מהקן. אחרי שבפריימריז הקודמים לא זכה בתמיכת המתנחלים וגם לא לזו של כץ, הוא מחשב את מסלולו מחדש. הוא כבר לא ממהר לשמש שכפ"ץ של הבוס, זוכה לסיקור חיובי בידיעות אחרונות, ועכשיו הצהיר על תמיכה בריבלין. מבחינת אקוניס מדובר ממש בחגיגת יום העצמאות.

בתוך הליכוד-ביתנו המבוכה גדולה. אם בשבוע שעבר היו מקרב הסיעה שני מועמדים לנשיאות, אז השבוע כבר גדל מספרם לשלושה, ונראה שהיד עוד נטויה. נתניהו וליברמן מתבוננים במפת הח"כים של הליכוד כמו על טבלת ייאוש. הם מחפשים נואשות מועמד חלופי לנשיאות מתוך שורות הליכוד-ביתנו בכנסת, שיהיה מקובל על כל הקואליציה וגם יהיה סוס מנצח. עד כה שני המועמדים שעומדים בתנאים האלה, הם לא כוס התה של ליברמן ונתניהו.

בתחילת השבוע התקיימה בלשכת רה"מ ישיבה שנועדה למצוא מועמדים אחרים שהם לא סילבן שלום או ריבלין. מי שנכחו בדיון הזה סרקו את רשימת הח"כים של הסיעה ושללו את חברי הכנסת כמועמדים אפשריים אחד אחרי השני. האחרון שנשאר להם היה עוזי לנדאו. לדברי גורם בישראל ביתנו ששוחח עם לנדאו, גמלה בליבו ההחלטה להתמודד במקרה שליברמן ונתניהו ישימו עליו את כל הז'יטונים.

עדיין לא ברור אם לנדאו הוא מועמד קש שנועד לסחוב קולות מריבלין; ניסיון לפנות מקום לבא בתור ברשימת ישראל ביתנו; בלון ניסוי; או סתם תרגיל משעשע, אבל אם אכן מועמדותו תוצג, אפשר למצוא בה פרשנות למה באמת חושב ליברמן על מוסד הנשיאות.

במהלך הקמפיין לכנסת עקץ ליברמן את ש"ס ואת שר השיכון בקדנציה הקודמת, והצהיר שככל שזה נוגע לו, יקבל אטיאס אחרי הבחירות משרד זוטר: התיירות. בסופו של דבר התיק נשאר בידי ישראל ביתנו וההחלטה להציב שם את לנדאו לא מסתירה את מה שליברמן חושב עליו, ומדגישה עד כמה היה שמח לשלח אותו אל עבר תחנתו האחרונה.