יכולנו להרוויח יותר מ"וייבר"

עסקה, שבה חברה בת 4 שנים, 150 עובדים, 300 מליון משתמשים (!) והכנסות מועטות, נמכרה בשווי דמיוני של תשע מאות מליון דולר, היא ללא ספק אחד השיאים שבהם היו עד כה מעורבים יזמים ישראלים. מבלי להפחית במאומה מההישג של waze - מבחינת ההחזר למשקיעים (בוייבר הושקעו כ 30 מליון דולר בלבד), רווחי היזמים וכמות המשתמשים, עסקת וייבר נראית אפילו יותר מרשימה.

מכירת חברת וייבר לקונצרן היפני ראקוטן, היא לפיכך, בראש וראשונה אקזיט מרשים ביותר, אם לא מדהים בעוצמתו.

מייד עם היוודע דבר העסקה, עלו - כמעט כמו ברפלקס מותנה - קולות התהייה וההתמרמרות.

ראשית, העיסוק הצפוי בשאלת "הרווח למדינה" - החברה רשומה בקפריסין ומה נרוויח או נפסיד אנחנו, אזרחי ישראל, בגלל עובדה זו.

שנית, הטענה שהנה עוד דוגמא לחברה שלא רצתה ״ללכת עד הסוף״, ומוביליה החליטו למכור אותה בטרם עת. "עד מתי נמכור ולא נגדל כאן חברות גדולות", נכתב בלא מעט מקומות ביומיים האחרונים.

לבסוף, שוב הדלפה של עסקה, עוד בטרם נחתמה, שוב הכחשות מיותרות ושוב תהייה - איך לעזאזל אנחנו רואים פעם אחר פעם ידיעות על עסקאות טרם נחתמו?

אתייחס לכל אחת מהטענות האלה:

נתחיל מהמיסוי. וייבר אכן רשומה כחברה קפריסאית. זו אינה המצאה ייחודית של יזמים ישראלים. האי השכן לנו נוקט במדיניות מיסוי נוחה ביותר מבחינת מס חברות ודיבידנדים, דבר שהופך אותו לאטרקטיבי עבור חברות בינלאומיות, במיוחד כאלה שמתעתדת להקים חברות בת במקומות שונים ברחבי העולם.

חברה "ישראלית" בינלאומית גדולה, שכבר נהנית שנים מהמעמד הקפריסאי שלה היא אמדוקס, המעסיקה בישראל אלפי אנשים, אבל גם בקפריסין וברחבי העולם. היזמים של וייבר החליטו לרשום אותה כחברה קפריסאית, ומן הסתם עשו זאת לאחר התייעצות עם מומחי מס שבחנו ביחד עימם את התכנית העסקית של החברה ותוכניותיה הבינלאומיות. סביר להניח, שיחסית לתכניותיה של וייבר, מדיניות המיסוי של מדינת ישראל נראתה עבור מקימי החברה פחות אטרקטיבית. זה בסדר.

מדינת ישראל חייבת לאמץ מדיניות מיסוי אטרקטיבית עבור חברות היי-טק בינלאומיות, כולל אלה המוקמות על-ידי יזמים ישראלים. עם זאת זה לא אומר שאנחנו רוצים להעתיק את מבנה המיסוי הקפריסאי עם המיסוי המינימלי שלו על רווחי חברות.

די לזכור את הביקורת הקשה על המיסוי הנמוך בו נקטה מדינת ישראל כלפי חברות כמו טבע ואינטל בכדי לזכור שלמטבע יש שני צדדים. אבל, כל הדיון הזה לא רלוונטי עבור יזמי וייבר. שכן, הם מכרו את החברה ולפיכך ימוסו על רווחיהם, כנראה כרווחי הון, כל אחד במדינה בה הוא משלם מיסים בהתאם להגדרתו כתושב בה.

אני מנחש שמיליוני שקלים יזרמו גם לקופת מס הכנסה הישראלי בעקבות מיסוי בעלי המניות על רווחיהם בעסקה וייבר, ללא קשר להיותה חברה קפריסאית.

המכירה תגדיל את הנוכחות בישראל

וכעת לעניין מכירתה ״בטרם עת״ של וייבר. שוב, במקרה הזה זהו דיון לא רלוונטי. הסיכוי של וייבר לשרוד כחברה עצמאית בשוק הספציפי בו היא פעלה, שוק הטלפוניה על בסיס IP ומסרונים מיידיים, הסיכוי הזה היה אפסי. מבלי להיכנס למכלול הסיבות לכך, די להסתכל על סקייפ, שנרכשה שלוש פעמים במהלך קיומה, עד לרכישתה האחרונה לפי שעה על-ידי מיקרוסופט, כדי להבין את הקשיים של חברה עצמאית בשוק הזה.

לכן, טוב עשו היזמים של וייבר בכך שמיקסמו את הערך שבנו בכישרון עצום וביכולת יזמית מרשימה, ומכרו את החברה בזמן שנראה להם נכון מבחינתם. מסקרן אותי ביותר האם מעבירי הביקורת למיניהם היו מוכנים לדחות תשלום של כמאה מליון דולר לכיסם הפרטי, תמורת העיקרון הנעלה של לבנות חברה גדולה, בשוק בו הסיכויים להצלחה כל-כך נמוכים.

אני מציע לכל המקטרגים להצטרף לתקווה, שהרכישה הזו תיצור בסיס נוכחות חדש לחברה בינלאומית גדולה, שעד היום לא הייתה פעילה בישראל, ומכאן שזה יהיה הרווח הגדול עבור ההיי-טק המקומי בעסקה הזו.

"אין תגובה" היא גם תגובה

ולסיום: שוב, ההדלפות. לפחות בעסקה וייבר אי-אפשר יהיה להאשים את אנשי קרנות ההון סיכון, כי לא היו בחברה משקיעים שכאלה. אין טעם לנסות לנחש מי היה המדליף הפעם, למרות שיודעי דבר במעגלים הנכונים יכולים להעריך מה היה המקור הפעם.

אבל יש חשיבות, שאלפי היזמים והמנהלים בהיי-טק הישראלי ילמדו להפנים שתי מילים פשוטות: "אין תגובה". כי אין טעם להכחיש פעם אחת, למלמל חצי אישור בפעם אחרת ולהתחנן בפני עיתונאי כזה או אחר שיעשה להם טובה, הפעם הזו בלבד. "אין תגובה". נקודה. גם לשמועות, גם לחצאי אמיתות, גם לקישקוש מוחלט וגם לידיעה אמיתית.

זוהי הדרך הנכונה היחידה להתמודד באופן מקצועי עם שאלות עיתונאים, בהנחה שהמנהלים הללו רוצים לשמור על אמינותם הציבורית ולא להזיק לחברות בהן הם מעורבים.

כל זה, כמובן, לא גורע מהצורך להוקיע מדליפים חסרי בושה ופחדנים, שבעילום שם מנסים פעם אחר פעם להזיק לעסקאות מתהוות בשם אינטרסים אישיים, צרים ולא מוצדקים.

מוצר צריכה פופולרי

יש זווית חשובה נוספת לעסקת וייבר: זוהי עסקת ענק, בפעם השנייה תוך פחות משנה, בה מעורב מוצר ״קונסיומר״ מתוצרת ישראל. בניגוד לדיעות הקדומות לגבי יזמים ואנשי מוצר ישראלים, הוכיחו וויז ווייבר, שישראלים יודעים לייצר מוצרים פופלריים עבור מאות מליוני צרכני קצה ברחבי העולם.

זוהי תפנית חשובה, שיש לה הפוטנציאל למקד השקעות בינלאומיות נוספות במוצרי צריכה מתוצרת ישראל. גם זו לטובה.