תנו לי, תנו לי, שריף מקומי

חוששים לצאת לרחובות, פן רעול-פנים יתנקש במישהו מטר לידכם? מחנים את המכונית באשדוד או בפתח-תקווה ומסתכלים סביב בחרדה, אולי האוטו שלידכם יתפוצץ פתאום? פורצים לכם הביתה, ואף שוטר לא טורח לחפש אחר הגנב? וכשאתם רואים בניינים קורסים, אתם תוהים מ יקרה אם חלילה תהיה פה רעידת אדמה, שריפה גדולה או סתם אירוע טרור רב-זירות? האם יהיו מספיק כוחות חילוץ בהיכון?

החשש שלכם מוצדק לחלוטין.

תשאלו את מבקר המדינה, שתקף את המשטרה השבוע, ובעבר, את ההערכות של מדינת ישראל לחירום.

המסקנה היא אחת: השלטון המרכזי לא מסוגל יותר לטפל בביטחון האישי של האזרח ולתת לו שירותים אחרים שנמצאים בתחום סמכותו. הפתרון המתבקש הוא העברת סמכויות רחבות לרשויות המקומיות, כמו שנהוג, למשל במדינות סקנדינביה, שם לרשויות המקומיות יש סמכויות שיטור ופיקוח נרחבות, או בארה"ב, בה ישנה חלוקה בין השלטון הפדרלי - למדינתי.

הרשויות המקומיות יודעות מה קורה להן מתחת לאף, איפה צריך לתגבר את כוח-אדם כדי להילחם בפשע, על מי לשים עין. אני בטוחה שראש עיריית אשדוד, למשל, היה מודע למה שקורה בארגוני הפשע בעירו. לעומת זאת המשטרה, שפועלת כארגון ארצי, הפנתה לשם כוחות רק אחרי שהתפוצצו מכוניות בתוך שכונות מגורים.

עיריית חולון היתה הראשונה שהקימה כוח שיטור עצמאי וגבתה עבורו כסף. בתקופה ההיא הביטחון האישי של תושביה עלה. בג"ץ ביטל את התשלום וביקר את היעדר החקיקה בעניין, כיוון שהקמת כוח שיטור כזה מצריך חקיקה של משרד הפנים. הוראת השעה שיצאה בעניין ב-2011, פגה בשנה שעברה.

אוזלת ידו של ראש העיר

כוח שיטור עירוני הוא רק דוגמה אחת. יש עוד הרבה תחומים לא מטופלים, משיקולים שונים, שבהם לעירייה אין שום סמכות. עיריות לא יכולות לפנות רכב שחוסם נתיב תחבורה ראשי בלי שמגיעה לשם המשטרה, אסור להן להרוס בנייה לא חוקית אם אין שוטרים בשטח, וזאת אחת הסיבות שהאכיפה על בנייה לא חוקית מתקשה להתרומם.

רוצים עוד? לעירייה אין סמכות להוריד מהמדרכות אופניים חשמליים שמסכנים את הולכי הרגל, כי רק שוטר יכול לרשום להם דוח. משטרה שאין לה תקציבים וכוח אחד למנוע פשע, תבזבז את הזמן על מתן דוחות לנהגים פרועים על מדרכות?

התקציב הוא שוב מוקד הבעיה. צריך להעביר תקצוב לרשויות המקומיות, כדי שהן תוכלנה לתת מענה לבעיות שמטרידות את התושבים שלהם, התושבים שהן מכירות היטב, נמצאות איתם בקשר יומי וגובות מהם ארנונה. הרשויות המקומיות, מצדן, כמו בחולון בזמנו, עשויות להטיל מיסוי על מתן שירותים שלא היו בסל שלהן קודם ויתכן שלא תהיה ברירה.

כי אין לנו ברירה אלא לחזור למודל הפרובינקיות הרומיות, שלחלקן נתן השלטון המרכזי סמכויות נרחבות, עד לעיסוק בדיני נפשות, דהיינו, הוצאה להורג.

אני לא מבקשת, חלילה, שראשי העיריות יהפכו לשופטים, אבל על רקע אוזלת-ידם של משרדי הממשלה, הן בהחלט יוכלו לספק לכל אחד אחת מאיתנו את הביטחון האישי מפני הפשע שמשתולל ברחובות ואת השקט הנפשי שמישהו באמת ידאג לנו בעתות חירום.