כך נראה שבוע הפלגה על ספינת הפאר "קווין אליזבת"

דיוויד פוסטר וואלאס היה עיתונאי תפרן, שנשלח לסקר קרוז בן 7 לילות על ספינת תענוגות בקריביים. התוצאה הייתה מסה של 119 עמודים, שאינה אוהדת שיט תענוגות בלשון המעטה.

"אין זו הבטחה לכך שתוכלו לחוות הנאה אדירה", הוא כותב, "אלא שאכן תחוו אותה. הם יוודאו שזה יקרה. הם ינהלו בדקדקנות כל קמצוץ של כל אופציית הנאה, כך שאפילו התהליך המאכל הנורא של תודעתכם הבוגרת ושל יכולת הפעולה שלכם ושל האימה לא יצליחו לדפוק את הכיף שלכם".

נזכרתי בשורות הללו על סיפונה של "קווין אליזבת" של חברת Cunard. אכן, גם אם מתאמצים, קשה למצוא בה פגמים או חסרונות. אכלתי אוכל רב ומשובח יותר מכפי שאכלתי בימי חיי, שתיתי יין במחירים של 500 דולרים לבקבוק, טעמתי סוגים שונים של וויסקי משובח, קיבלתי עיסוי מרגיע בספא המלכותי זוכה הפרסים, טבלתי בבריכות המחוממות (וגם אם השארתי צלחת עם פירורי עוגה על שפת הבריכה, היא נעלמה משם בתוך פחות מדקה), התנגבתי במגבות עשויות כותנה מצרית עבה, השתתפתי בערב קריוקי, צפיתי בסדנת פיסול בקרח וזללתי בפסטיבל שוקולד בקרב אוכלוסייה מתבגרת בעלת מצח גבוה שיודעת להעריך איכות. אפילו שכרתי תא תיאטרון וצפיתי במחזמר בשעה שהוגשה לשולחני שמפניה.

הספינה קווין אליזבת היא אמנם הצעירה שבצי אוניות הפאר האחרות של החברה, אולם מתהדרת, כמו אחיותיה, במורשת בריטית מפוארת ובאלגנטיות מלכותית שלא הייתה מביישת את המלכה עצמה.

למה הכוונה ב"לא רשמי"

מתוך אתר החברה: "הצטרף להפלגת קיונארד, ותוכל ליהנות מהאלגנטיות הידועה, מהיוקרה המרווחת ומשירות מעולה שמשכו מטיילים אניני טעם לספינות המפורסמות שלנו במשך עשורים".

מראה האונייה, שאורכה כ-300 מטרים וגובהה כשישים מטרים, הוא לא פחות ממסחרר. כשהובלתי לחדרי על-ידי חברת הצוות הזעירה והלבבית, שהתעקשה לסחוב את המזוודה הכבדה, לא יכולתי שלא להשתאות לנוכח היוקרה הבלתי מתפשרת, האוריינטציה המעמדית הימי-ביניימית והניקיון הכפייתי. את קירות האונייה עיטרו תמונות של בני השושלת הבריטית המלכותית ויצירות אמנות שערכן לא יסולא בפז. ברקע נשמעו צלילי נבל ובאולם אחר ניגנה רביעיית כלי מיתר. התחושה המיידית על הסיפון היא של מרחב. האונייה אמנם מאכלסת כאלפיים נוסעים בכל הפלגה, אבל איכשהו תוכלו למצוא את עצמכם הרבה פעמים יחידים באולמות המפוארים ובתיאטרון.

בתא חיכו שמפניה ושוקולד בצד עלון קבלת-פנים ותוכנייה מפורטת של הפעילויות המגוונות ביום המחרת, ובה מצוין קוד הלבוש של הערב. בשלב זה או אחר התברר שגם כשכתוב "לא רשמי", כדאי להתלבש באופן רשמי, אלא אם מתעלמים מתחושת החריגו*ת ומסתפקים במסעדת הבופה.

מפעל ההסעדה באוניית הפאר הוא מוקד הפעילות העיקרי, והנוסעים נהנים מ-24 שעות של מזון בשפע ובאיכות שלא נראו כמותם במחוזותינו. באחד הימים סעדנו במסעדת ורנדה - ביסטרו צרפתי עכשווי מעולה, שמציע חלזונות, כבדי אווז ומנות בלתי צמחוניות אחרות שלא זיהיתי. דגמתי מוס אספרגוס עם פטריות כמהין ופרמזן, רביולי ממולא במחית אפונה נימוחה ברוטב חמאה וסורבה שמפניה. מדי כמה דקות חולק לחם מסוגים שונים, ובהם בריוש אוורירי, בגט צרפתי ולחם דגנים.

עם זאת, חוויית האכילה באונייה מעין זו, שהייתה יכולה להיות חד-פעמית, מאבדת מעט מערכה ביום השני או השלישי מכיוון שהיא הופכת לרב פעמית כל-כך, עד שבשלב מסוים קשה להבחין בין "מנה מושלמת" ל"מנה מעולה", ובין "רעב קל" לבין "חשק לאכול". אפילו ערימת התפוחים הייתה פלסטיקית למראה ולא נמצא בה תפוח אחד שהיה בלתי מושלם.

מכיוון שהייתי חלק מצוות עיתונאים, ובמסגרת הקושי לסרב, נלקחתי לסיורים ברחבי האונייה בעודי מטושטשת מן הקוקטייל של אחרי הצהריים. קיבלתי הסברים מפורטים על אופן עבודת המטבחים המאומצת, על תא הקברניט, על משחקי הגולף והטורנירים, על הספרייה, שהיא הגדולה ביותר הקיימת על סיפון של אוניית פאר, על פינות החמד ההיסטוריות ועל הוויטרינות המכילות אוצרות מקודמותיה של קווין אליזבת. לדברי המארגנים, נוסעי קיונארד אוהבים לצאת מהקרוז עם ערך מוסף, ולכן האונייה מציעה הרצאות בנושאים שונים, כמו היכרות בסיסית עם הפייסבוק.

*** הכתבה המלאה - במגזין G