מבצע הצלת כרם זקן: מיזם לגיוס כספים עבור כרם ליד בנימינה

בשש וחצי בבוקר, התרמוסטט במכונית מראה שהטמפרטורה בחוץ היא שתי מעלות צלזיוס. העשב קפוא בכרם העירום עדיין מעלים. רק פה ושם מבצבץ איזה עלה ירוק בהיר, מלבלב מוקדם מדי ומזכיר שאין לנו באמת חורף השנה. רק קור בלי גשם. יש גם פרחים שעוד לא אמורים לפרוח וציפורים שעוד לא היו אמורות להגיע. יוסי יודפת מכין קפה. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר והוא מספר לי על הפרויקט שלו.

יודפת הוא איש צעיר, בן 37, שנולד במדבר, בקיבוץ רביבים, התחנך בשדה בוקר, עבר לכליל שבצפון והיום הוא חי בקיבוץ כברי. ביחיעם השכנה הוא מנהל את היקב הקטן שלו, יקב עבייה. עד לפני כמה שנים עסק בתאורה למופעים, אבל אז משכו אותו שורשיו החקלאיים בחזרה אל האדמה. הוא למד ייננות במכללת תל חי, ובשנת 2006 הקים את היקב שנקרא כך על-שמו של הרכס שאליו הוא משקיף.

אלא שמייננות, ועוד בהיקף קטן שכזה, אי-אפשר באמת להתפרנס, אולי להפך. וכך מצא את עצמו יודפת משתלם גם בניטור מזיקים בכרמים. שיטוטיו ברחבי הארץ בין כרמיהם של לא מעט יצרנים, הביאו אותו לכאן, לכרם הקריניאן הקטן והזקן ליד בנימינה, שבו אנחנו יושבים עכשיו. יודפת שם עין על הכרם, ולימים החליט לקנות את ענביו ולעשות מהם יין.

אלא שמצבו העייף של הכרם בן ה-40 לא ממש השביע את רצונו, והוא החליט לשקמו ולהחזירו לחיים טובים יותר. להפחית עד למינימום האפשרי את כמות הריסוסים שיספוג בעתיד, לשנות את משטר העשבייה הצומחת בו, ובקיצור לתת לו צ'אנס נוסף לפני שייעקר וילך לעולמו כמו רבים משכניו הקשישים.

אך מה יעשה איש צעיר ויחסית מעוט אמצעים אל מול משימה זוללת מזומנים שכזו? כאן נכנס לתמונה גדי שחורי, מפיץ יינות ותיק וחבר טוב של יודפת. הוא סיפר לו על מה שמכונה בלעז Head Start, גיוס כספים באינטרנט לטובת התחלת הגשמתה של מטרה מסוימת, מוגבל בזמן ובסכום. רובכם, או חלקכם לפחות, מכירים אולי את השיטה הזו, המשמשת בישראל בעיקר לגיוס כספים לטובת אלבומי מוזיקה חדשים או ספרים, ואולי גם פרויקטים קטנים של היי-טק. בעולם הגדול, כך מספר יודפת, היא כבר משמשת גם למימון חלקי של פרויקטים אקולוגיים וסביבתיים (גם ביקבים), כמו זה שיודפת מנסה להרים עכשיו.

וכך מתנהל לו בימים אלה מסע גיוס הכספים הקטן הזה של יודפת, שבו הוא מנסה לגייס 48,000 שקלים לטובת שיקומו של הכרם בן חמשת הדונמים, שממנו הוא מקווה לייצר יין טוב יותר מזה שהוא מצליח לתת כרגע. את יינו של הכרם אפשר אגב לשתות כבר כעת, בגרסתו הצעירה והחיננית, ביקב עבייה עצמו. ואם חששתם, מי שתורם כסף לא יוצא בידיים ריקות אלא מקבל חולצה, יין או כל מיני קומבינציות נחמדות אחרות בהתאם לסכום.

התלבטתי קצת אם נכון יהיה לשתף אתכם בפרסום לפרויקט שכזה. אבל לא רק יודפת שבה את לבי בחוסר גינוניו, בדיבורו הישיר וביין הטוב שלו, אלא גם הרעיון היפה עצמו, רעיון שלפיו אפשר להשתתף, ולו גם רק כספית, גם ב"גאולת הארץ" ובהצלת אדמתה (או לפחות שיקומה החקלאי), אם תרשו לי רגע חלוצי קטן ולא אופייני, ולא רק במיזמים אמנותיים או טכנולוגיים. ואחרי הכול, מה הוא יין אם לא כל אלה. ובעצם, הרי גם יין הוא סוג מסוים של אמנות.

בשמונה וחצי קר עדיין בכרם היפה. אבל בלב כבר חם. משהו בפגישה עם האיש הנחמד הזה הופך את הקור לא רק לנסבל אלא אפילו לנעים לרגע. אנחנו נפרדים, לא לפני שאני מבטיח ליוסי, אבל בעיקר לעצמי, לבקר בקרוב ביקב שלו.

אז אפשר להשקיע במיזם (הפרויקט בהד סטארט: www.headstart.co.il/project.aspx?id=7531) של יודפת, אבל לפני כן, וכמובן גם אחר כך, אפשר פשוט לשתות את יינותיו הטובים ולהיזכר שוב באמת הפשוטה, אבל הנשכחת לפעמים - יין טוב בא מאדמה טובה.

טיפה

הגורו אמר

יקב ויתקין מככב ברשימת הציונים של רוברט פארקר, שהוא כידוע גורו היין האמריקאי שמחמאה ממנו מרוממת קריירות (ולהפך). לאחרונה פרסם פרקר את תוצאות הטעימה השנתית של היינות הישראליים, ובראש היינות האדומים ברשימה מככב ויתקין פטיט סירה מבציר 2009 עם 90 נקודות. עוד במקומות גבוהים ברשימה: ויתקין קריניאן מבציר 2010 ומסע ישראלי לבן מבציר 2012, שניהם עם 89 נקודות

טעימה

יינות יקב עבייה

Moon-A 2011. בלנד אדום של 50% סירה, 25% פטיט סירה ו-25% קברנה סוביניון מכרמים בגליל העליון. יין שמצליח להיות עדין ומחוספס קלות באותה נשימה, עם חמיצות נהדרת שאינה אופיינית כל-כך לרוב יינות ישראל, ודאי לא ליינות המגיעים מיקבים קטנים כל-כך. יופי של יין. 110 שקלים

עבייה אדום 2011. שוב בלנד של אותם ענבים אדומים, הפעם 54% סירה, 38% קברנה סוביניון ו-8% פטי סירה. אלא שהאחוזים כמובן אינם משנים דבר. מה שמשנה הוא התוצאה, שהיא יין יומיומי במובן הכי טוב של המילה. קל, נטול טעמי עץ, חומצי, אך עדיין רך ונעים. בקיצור, יין מושלם לארוחת צהריים קלילה ולא מחייבת של פסטה או אפילו של שניצל או סלט. קסם בבקבוק. 85 שקלים