הנהנתנים הישנים

מפחיד ותעלומתי - מוטי בן משה

השבוע יצא היו"ר הנבחר שלו באי.די.בי, אהרון פוגל, נגד יישום חוק הריכוזיות, תוך איום ואזהרה נגד ראש הממשלה ושר האוצר. מילא פוגל, הוא ידוע, האינטרסים שלו ידועים, תאוותנות הכסף, היכולת המניפולטיבית, הסגנון המאיים והתחכום הכמו-ציוני, שמאחוריו מסתתרים עניינים אחרים - מוכרים, מגוחכים ומרגיזים - מימים ימימה.

אבל מה זה אומר על מוטי בן משה, האיש שבחר בו להיות המוציא והמביא ("המאכער") הראשי שלו בישראל? האם בן משה שאנחנו רואים - צנוע, שקט, במו-ידיו - זה בן משה האמיתי? מפחיד לחשוב על אפשרות שמאחורי מה שרואים אולי מסתתרת תעלומה שהולכת להתפוצץ לנו בפנים? נוחי 2 בסטייל הפוך?

(הערת ריכוזיות: 90% מהחברות בבורסה מוחזקות על ידי בעל שליטה, 10 משפחות מחזיקות 40% משווי השוק. יו"ר רשות ני"ע, שמואל האוזר, אומר שעומק הריכוזיות בישראל הוא הגבוה בעולם, למעט קולומביה).

מיושנת ונהנתנית - הבורסה בתל-אביב

5 שנים נמשכת הצניחה המואצת, מחזורי המסחר נחתכו בחצי, מספר החברות הנסחרות נפל ברבע. חצי שנה מאז "התפוטרה" בבושת-פנים ובהון גדול ההנהלה הקודמת: היו"ר לשעבר, סם ברונפלד, המנכ"לית לשעבר, אסתר לבנון, כל אחד עם קרוב ל-10 מיליון שקל בכיס בגין עבודתם המאומצת. איתם הלכו סמנכ"ל הכספים והמשנה למנכ"ל.

3 חודשים עברו מאז מונתה הוועדה לאיתור יו"ר לבורסה - ויו"ר אין. החברים הדירקטורים - בראשות ברכה ליטבק, אלעד בנבג'י, גתית גוברמן, יצחק חלמיש ויורם סירקיס - ממשיכים לשבת, לברבר ולמשוך כסף על כל ישיבה.

בהתחלה סיפרו על 50 מועמדים מצוינים, עד שבתחילת חודש זה, חודשיים אחרי המינוי, הודיעה היו"ר ליטבק שלא נמצאו מועמדים מתאימים, אבל "פנו אליה" בבקשה שהיא עצמה תמלא את התפקיד.

אחרי גיחוך כולל ונרחב, קיפלה ליטבק את תאוות "הפונים אליה", אבל אז, משום מה, בניגוד להיגיון סביר, אבל באישור שקט ותמוה של יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר, ליטבק (מתוסכלת? מאוכזבת? מצויה בניגוד עניינים?) נותרה זו שתפקידה לאתר את המועמד/ת הכי טובים שיש. מה זה אומר על האיכות וההתאמה של היו"ר הבא? מה זה אומר על בחירה אמיתית של בעל/ת יכולת לשקם את הבורסה המידרדרת? ומה זה אומר על היכולת שלו/שלה לבצע את הצעד הראשון והמשמעותי לעתיד: שינוי המבנה התאגידי של הבורסה. היום חברה פרטית, ללא כוונות רווח, בבעלות 26 חברים, בנקים ובתי השקעות, שקמה ב-1953 והחלה בצניחה חופשית בסוף 2007.

בעשורים האחרונים עברו מרבית חברות הבורסה במדינות המתקדמות שינוי בכיוון תאגיד עסקי למטרות רווח, מה שמבטיח תודעת תחרות, התייעלות, פיתוח מוצרים פיננסיים, הפחתת עמלות, שקיפות ועוד.

חלק מחברות הבורסה בעולם אף רשמו את מניותיהן למסחר. המשך שמירת הבורסה בישראל כמלכ"ר עתיק, מיושן, כושל, שבעליו אדישים לו (למעט הראוותנות של בניין חדש במאות מיליוני שקלים) - פוגעת בכלכלת ישראל. כדי להזיז אותה, רצוי קודם למנות יו"ר. כדי למנות יו"ר, רצוי לפזר את הוועדה המתמהמהת ולהקים אחרת שתתבקש להביא מועמד טוב בזמן סביר (משרה חלקית, לא מאומצת, משכורת טובה, נגישות לשלטונות הכוח והכסף).

רועש וצודק - ריקי בכר

ביום כניסת לילך אשר טופילסקי לכיסא מנכ"ל דיסקונט, 6.5 מיליון שקל עלות שכר, כינס יו"ר הוועד את העובדים והסביר בדיוק איך זה עובד: יד רוחצת יד.

תהיי טובה איתנו, נהיה טובים איתך. את תסדרי לנו המשך שכר גבוה והמוני עובדים מיותרים, ואנחנו נאפשר לך ולהנהלה שלך לחלק כסף גדול לעצמכם. ובדבריו: "עם כל הכבוד על הבכי של ההנהלה... אתמול אישרו להנהלה בונוס של 25 משכורות... נראה לכם הליך תקין? לבוא ולדבר עם העובדים על קשיים כי צריך לחסוך, ואז לקחת בונוסים?".

stella-k@globes.co.il