"כל שקל שהולך לבעלי מניות מפעלי ים המלח - נגרע מהציבור"

"מפעלי ים המלח הפרה ומפרה את הוראות שטר הזיכיון, ומנצלת את המשאב הציבורי הטבעי שבים המלח להשאת רווחי בעלי מניותיה על חשבון כלל הציבור בישראל. מהציבור ניטלה הזכות ליהנות מהחלק, המצומצם כשלעצמו, של משאב זה", כך טענה המדינה בכתב התביעה שהגישה נגד מפעלי ים המלח שמקבוצת כימיקלים לישראל (כיל) ובבעלות משפחת עופר.

מדובר בתביעה על סך 291 מיליון דולר, שהמדינה טוענת שכיל לא שילמה לה כתמלוגים על כריית מחצבים בדרום מאז שנת 2000. התביעה הוגשה במארס 2011, והועברה להליך בוררות לפני הרכב בראשות השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג כהן, עו"ד רם כספי ועו"ד אלכס הרטמן.

מסמכי הבוררות נמסרו אמש (ד') לפרסום בידי משרד האוצר, לאחר שמוקדם יותר אתמול הורה בית המשפט העליון על חשיפתם. במהלך זה, בית המשפט נעתר לבקשת ארגון אדם טבע ודין והתנועה לאיכות השלטון להורות על פרסום המסמכים חרף התנגדות כיל. כיל עתרה נגד הפרסום, בטענה כי יהיה בו כדי לחשוף מידע מסחרי סודי.

בכתב התביעה שהגישה המדינה, באמצעות עורכי הדין ד"ר גיל אוריון, עודד רביבו, עמית לוין ונוספים, נטען: "התנהלות מפעלי ים המלח, מעבר להיותה נוגדת את הוראות החוק, מקוממת עד בלי די. מי שחלקו באוצר הטבע של המדינה גדול עשרות מונים מזה של הציבור אף מוסיף ופועל לשם הגדלה נוספת של חלקו בעוגה על חשבון הציבור כולו. בל נטעה: כל שקל שהולך לכיסם של בעלי מניותיה של מי"ה, נגרע מהממשלה וכפועל יוצא מכך מהציבור כולו".

"תביעה דמגוגית ופופוליסטית"

לפני כחודש וחצי הגישו המדינה ונציגי מי"ה לצוות הבוררות בראשות השופטת שטרסברג כהן את סיכומיהם, וכעת הם ממתינים לפסק הדין. מדובר בהליך בוררות שהחל לאחר שהמדינה כבר העלתה את שיעור התמלוגים שכיל משלמה לה, מ-5% ל-10% על כריית אשלג בים המלח. העלאת תמלוגי האשלג נעשתה במסגרת הסכם נרחב יותר בין הצדדים, שלפיו כיל תממן בשנים הבאות את הליך קציר המלח בעלות של כ-4 מיליארד שקל. על המהלך שבו פתחה המדינה נגדה נטען בכתב ההגנה בידי נציגי מי"ה: "שיטת חישוב התמלוגים היא עקבית ואחידה מאז בא הזיכיון לעולם. היא הייתה והינה ידועה ומוסכמת על כולם ובייחוד על הממשלה, שלמעשה עיצבה את השיטה וקבעה את הדרך".

עוד נטען, כי "כתב התביעה של המדינה, הוא פופוליסטי, דמגוגי ומצייר תמונה מעוותת ובלתי נכונה. הוא מכתים בכוונת מכוון את כיל ואת חברות הבת שלה, ו'כועס' עליה שהרוויחה כסף. הוא מבטא את כעסו בצורה בלתי עניינית שאינה יאה למעמד המדינה". צוות ההגנה של כיל, המורכב בין השאר מעורכי הדין עדי קפלן ואלון גלילי, טען כי "כתב התביעה מנסה להצניע את חלקה הדומיננטי ולמעשה המכריע של הממשלה בשיטת חישוב התמלוגים, ואולי אף להתעלם ממנו לחלוטין. למעשה, הממשלה מלינה על עצמה ושופכת זעמה על אחרים שכן היא הייתה מעורבת בקביעת שיטת החישוב של התמלוגים".

בישיבת בוררות שהתקיימה בנושא במארס 2012, הופיעה החשבת הכללית של משרד האוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו. לדבריה, חרף הסכם קציר המלח שהשיג האוצר עם כיל, אין המדינה יודעת בבירור מהו חלקה ברווחים של מפעלי ים המלח: "שיעור המדינה ברווח של מי"ה כרגע אינו ברור (...) הריבון לא דואג לכיס שלו, אלא לכיסם של כלל האזרחים. חלק מתפקידו של הריבון הוא לדאוג למיסוי הוגן בחלוקה שבין המדינה לבין בעל העסק. אחריותה של המדינה היא לבחון מדי פעם את שיעורי המס של כל מיני ענפים במשק בשביל להביאו לשיעור הוגן וראוי".

חלק ניכר בהליך הבוררות מתמקד בחובה של כיל לשלם למדינה תמלוגים על מוצרי המשך, כלומר על התרכובות הסופיות המיוצרות על בסיס של ברום. הדיון בסוגיה זו נתפס בידי אנשי כיל כשינוי כללי המשחק, לאחר שהמשחק הסתיים: החברה משלמת למדינה תמלוגים על ברום שהופק משטח הזיכיון, אך לא על התרכובות ועל מוצרי ההמשך. במסגרת הליך הבוררות, המדינה דורשת מהחברה תמלוגים גם על מוצרים אלה. דיון זה הוביל את אנשי כיל להמחיש לצוות הבוררות את המצב באמצעות פיצרייה בים המלח: לטענתם, די במלח המשמש לתיבול הפיצה, כדי שהמדינה, על פי גישתה, תוכל לדרוש מבעלי המסעדה תמלוגים ממכירת הפיצה כולה.

 הטבות המס של כיל