המשאב הסודי של שמלצר ופוגל במספנות ישראל

לפני ימים מספר הודיעה חברת מסוף המטענים באשדוד, גולד בונד שבשליטת שלמה שמלצר ושלומי פוגל, כי בכוונת החברה המוחזקת מספנות ישראל להיכנס לתחום יבוא המלט לישראל. על פניו, נראה כי במיזם החדש יש היגיון עסקי רב, שכן מספנות ישראל מפעילה בחיפה את הנמל הפרטי היחיד בישראל, ויש לה ששיתוף פעולה עסקי עם יצרן המלט הגדול "Lafarge" מצרפת.

יבוא המלט על ידי מספנות ישראל צפוי להתחיל בסוף השנה הנוכחית. בהודעת החברה לבורסה נכתב כי בשנים הראשונות לפעילותה בתחום, היא תוכל להשיג רק אחוזים בודדים מנתח שוק המלט בישראל, המוערך בכ-2.5 מיליארד שקל בשנה. עוד נאמר, כי פעילות היבוא תיעשה באמצעות שותפות מוגבלת בה תחזיק מספנות ישראל באמצעות חברת "אופשור" הקפריסאית בכ-70%. השותפות תקבל ממספנות ישראל שירותים שונים, לרבות שירותי נמל, פריקה, תשתיות וכדומה, תמורת תשלום כפי שיוסכם בין הצדדים. מספנות ישראל אף הכשירה לאחרונה רציף פריקת מלט ייעודי ולצדו מתקן אחסון.

מתבקש לשאול האם לנוכח תחילתה של פעילות היבוא החדשה, מעמדו של מונופול המלט הוותיק "נשר" צפוי להיחלש?

לא מדובר בעניין של מה בכך, שכן במשך שנים ארוכות נהנה מונופול הצמנט משלל חסמי כניסה ששמרו על מעמדו וכוחו. כחסמי תחרות טבעיים נציין את סף הכניסה הגבוה של מאות מיליוני הדולרים הנחוצים להקמת מפעל מלט חדש, כמו גם את הצורך למקמו בסמוך למחצבה ודרך ראשית.

גם קשריה של נשר במסדרונות השלטון, וכן ההגנה לה זכתה מצד מכון התקנים, ומצד משרד התעשייה והמסחר שהעמיס היטלים על יבוא המלט מטורקיה וירדן, שיחקו לטובתה. עוד קצת מזל עמד לצידה של נשר כאשר האינתיפאדה של שנת 2000 עצרה מיזם ליבוא מלט במשאיות מירדן, באמצעות מסוף יבשתי שהוקם ליד גשר שייח חוסיין.

משאב נמשכת לנמלי ים

ואולם, מי שינבור במבנה הבעלות של יבואן המלט החדש עלול להיות מופתע. הוא יגלה כי בין בעלי המניות במספנות ישראל, לצד שמלצר, פוגל וסמי קצב, נמצאת גם חברת משאב, בעלת השליטה בנשר, המחזיקה ב-19% ממניות מספנות ישראל. עבור משאב מדובר בהשקעה פיננסית הנמצאת מחוץ לגרעין השליטה בחברה, אשר נמצא בידיהם של שמלצר ופוגל.

עדיין, עצם נוכחותה של משאב בדירקטוריון של מי שצפויה להתחרות במרכז הרווח העיקרי שלה (חברת נשר), מעלה תמיהות וסימני שאלה גדולים באשר לעתיד התחרות בשוק המלט: מהו עניינה של משאב בחברה החדשה, או לחילופין - כיצד יכולה משאב לקדם את האינטרס העסקי של מי ששם לו למטרה להתחרות בה?

העניין שמגלה קבוצת משאב בתחום נמלי הים החל כבר לפני כ-18 שנה, כאשר במארס 1996 היא רכשה מידי שמלצר ופוגל כ-24% ממניות גולד בונד, וזאת תמורת כ-30 מיליון שקל ששיקפו אז פרמיה ניכרת מעל שווי השוק של החברה והניבו רווח עצום למוכרים. בשוק ההון העריכו אז כי משאב חששה מכוונתם של שמלצר ופוגל להתחרות בעסקיה, באמצעות יבוא מלט דרך נמל אשדוד. על פי אותן הערכות, נועדה רכישת המניות להבטיח כי השניים יימנעו מתחרות, כפי שעד כה אכן קרה בפועל.

לימים מכרה משאב את החזקתה בגולד בונד, וב-98' רכשה מידי השניים כ-19% ממספנות ישראל, החזקה עמה נשארה עד עצם היום הזה. גם במקרה זה, רווחה בשוק ההערכה כי נוכחותה של משאב בדירקטוריון מספנות ישראל משולה לנוכחותו של סוס טרויאני - מטרתה לא הייתה קידום עסקי המספנות ובניית כלי שיט של החברה, כי-אם נטרול מהלך פוטנציאלי של יבוא מלט, אשר לאחר שנות המתנה ארוכות החל באחרונה לקרום עור וגידים.

השמחה הייתה מוקדמת?

התהיות הללו לגבי כוונתה של משאב הפכו באחרונה ללא רלוונטיות. בעקבות המחאה החברתית שהולידה את ועדת טרכטנברג, הגישה ביוני 2013 "הוועדה הבין משרדית לקידום התחרות בענף המלט", הידועה כוועדת הרשקוביץ, את המלצותיה. אלו אומצו על ידי ממשלת ישראל, כאשר ביוני 2013 אמר שר הכלכלה נפתלי בנט כי "הורדנו עוד בלוק חוסם בריכוזיות בישראל... שוק המלט בארץ הינו שוק ריכוזי מאוד. עשרות שנים אף אחד לא העז לגעת במונופול המלט, והיום עשינו זאת...".

ועדת הרשקוביץ המליצה כי בטווח הזמן הקצר והבינוני ישונה מנגנון הפיקוח על מחיר המלט, באופן שלא יאפשר עוד השגת רווח מעל ל"נורמלי", וכי תוכשר הקרקע להקמת מפעל מלט נוסף, כך ששני יצרנים בלתי תלויים וללא קשרי בעלות יתחרו זה בזה.

אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה היא הגבלת יבוא הצמנט באופן ישיר או עקיף על ידי נשר, וכי "יבוא מלט יחייב רישיון, ולא יינתן רישיון למי שמחזיק למעלה מ-50% משוק המלט". נתח השוק של נשר עומד כיום על כ-85% משוק המלט בכללו, ולכן נראה כי המלצה זו משקפת מגבלה אפקטיבית למדי.

אלא, שלמרות הכרזת השר בנט על "הורדת בלוק חוסם" והודעת גולד בונד לבורסה בדבר מיזם יבוא המלט, נראה שהדרך לתחרות בענף עודנה ארוכה. ישראל אינה מתאפיינת כידוע בעודף של נמלי ים פנויים היכולים לשמש כתשתית לפריקת צמנט, כך שניתן להעריך כי הנוכחות שיש למונופול המלט אצל דירקטוריון היבואן החדש, עלולה להכניס את ההגבלים העסקיים לעובי הקורה ולנטרל את מהלך היבוא המתוכנן.

לנוכח האיסור הגורף החל על נשר שלא לעסוק ביבוא צמנט, לא נותר אלא לשאול כיצד סבורים בעלי השליטה במספנות ישראל כי יתאפשר להם להשיג את רישיון היבוא המיוחל, לאור ההחזקה של 19% שיש לבעלת השליטה במונופול המלט המקומי במניות של מספנות ישראל. או שאולי, שמלצר ופוגל בסך הכול בונים תשתית לקראת אקזיט נוסף במספנות ישראל, על חשבונה של משאב?

 תוצאות נשר