ההתנחלויות החדשות

לפני שבוע אישרה הממשלה את מפת הטבות המס החדשה.

בעקבות דיונים והוראות של בג"ץ, נקבעו הפעם כללים ברורים ואחידים, שהגדילו את מספר היישובים שנהנים מההטבות מ-189 ל-419. ועדיין, לא כל מי שגר בפריפריה ("צפונה מקו רוחב 750 או דרומה מקו רוחב 610, או מזרחה מקו אורך 250, או שהוא יישוב סמוך לגבול") ייהנה מההטבות.

תנאי הסף השני קובע כי הזכאות מותנת בכך שאוכלוסיית היישוב לא תעלה על 75 אלף תושבים. ובמילים אחרות: תשכחו מיתרון לגודל. כמה שיותר קטן וקהילתי - יותר טוב.

קטנים וחלשים

אשקלון למשל, עיר המונה 120 אלף תושבים, כבר נותרה בסבבים הקודמים בחוץ. זהו תמרור אזהרה לתושבי ערים כמו נהריה (53 אלף תושבים), כרמיאל (45 אלף) או קרית שמונה (40 אלף), שחלילה המדינה לא תדחוף להם יותר מדי דירות ומשפחות והם יאבדו לפתע את הרף לזכאות.

המסר של ממשלת ישראל ברור מאוד. היא מעדיפה ומתמרצת את אזרחיה השוקלים לעבור לפריפריה, במיוחד אלה ששייכים לעשירונים העליונים ומשלמים מספיק מס הכנסה כדי שהטבת המס תהיה משמעותית עבורם, להקים עוד ועוד בתים ושכונות דווקא בערים וביישובים קטנים.

אז מה אם פירושו של דבר, על הדרך, הוצאה של עוד מיליארדים לתשתיות (לא רק הקמת התנחלויות מבודדות עולה הון) ומכה נוספת לערים הגדולות, שאמורות להיות העוגן שמחזיק את כל האזור.

תשובה מהעיר הגדולה

שאלנו את האוצר ואת רשות המסים מאיפה נולד אותו תנאי תמוה שמציב גודל מקסימלי לקבלת ההטבות. זו התשובה שקיבלנו: "עלות ואפקטיביות. בעיר גדולה קיימות תשתיות של תעסוקה, מסחר, רווחה, שירותי קהילה וכיו"ב, ולכן יש לה יכולת להתנהל באופן עצמאי ולהיות אטרקטיבית לתושביה". קשה שלא לחשוב שאת התגובה הזו ניסחו תל אביבים.

אנשים שמאוהבים ב"עיר הגדולה" ומרחמים על אלה שנאלצים לנדוד ליישובי הלוויין. ודאי לא כאלה שביקרו לאחרונה בפריפריה, וראו את הערים הגדולות גוועות לטובת מושבים ויישובים קהילתיים מסביב.

מצד שני, אנשי האוצר יכולים להיות בטוחים שנהריה, כרמיאל או קרית שמונה לא יזכו בעתיד לגדול ולהכיל מסה קריטית (מינימלית לעצמאות כלשהי) של 75 אלף תושבים. ממשלת ישראל הרי מעדיפה את יישוביה בפריפריה קטנים. קטנים וחלשים.