יש לכם חשבון בנק בחו"ל? תתכוננו לתחקיר מקיף

באחת הסצינות בסרט "הזאב מוול סטריט", המוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע ומבוסס על סיפורו האמיתי של סוחר המניות ג'ורדן בלפורט, מגיע בלפורט לבנקאי בשוויץ כדי לבדוק את האפשרות להפקיד אצלו כספים לא-חוקיים. בלפורט שואל אותו מה הסיכוי שהאמריקאים ישימו את ידיהם על הכסף. הבנקאי משיב לו בציניות שזה יקרה אם האמריקאיים יחליטו לפלוש עם צבאם ולכבוש את שוויץ, והשניים פורצים בצחוק. בהמשך בלפורט שולח לבנקאי קרובי משפחה כשלגופם מודבקים שטרות, שאותם הם מפקידים בשוויץ. בסוף הסרט גם הבנקאי וגם בלפורט מגיעים לכלא.

סצינות כאלה, לצערם של בנקאים רבים, כבר לא יכולות להתרחש. בעולם של היום, השאלה שעל הפרק היא האם האמריקאים הצליחו לשנות את הבנקאות העולמית ולהרוג את הבנקאות הפרטית לתושבי חוץ (בנקאות ה-off shore).

עד לאחרונה הייתה חגיגה שכולם נהנו ממנה: לקוחות מרחבי העולם היו מגיעים לבנקים שונים, בעיקר בשוויץ, ומחביאים כספים בחשבון ממוספר (חשבון שבו אין תיעוד של בעל החשבון אלא רק מספר), שבמקרים רבים לא היה מוצהרים לרשויות המס ובמקרים חמורים יותר אף הושגו בדרכים לא-חוקיות. תחת מטריית הסודיות הבנקאית, הבנקים שיתפו פעולה, ונהנו מזרימת כספים, שעליהם הם גבו עמלות גבוהות, שכן ללקוח היה חשוב בעיקר שהכספים שלו יהיו מוגנים מפני השלטונות במדינתו, גם אם המחיר גבוה יותר.

כולם הרוויחו מהמצב: הלקוחות הרוויחו חיסכון במס וכסף ליום סגריר, הבנקאים הרוויחו עמלות גבוהות, וכלכלת שוויץ פרחה. לצד שוויץ, קמו מקלטי מס נוספים כמו איי התעלה, ג'רזי וגם בנקים במדינות מערביות רגילות שימשו מקלט, כולל דיסקונט ניו יורק, שהתברר בדיעבד ששימש בעבר צינור להלבנת הון (עבירות שבגינן שילם קנס של עשרות מיליוני שקלים).

החגיגה הזו נגמרה. רשויות המס האמריקאיות החליטו למגר את התופעה, ועשו זאת באגרסיביות - כמו שהאמריקאים יכולים להיות - ובעקבותיהם מתחילות גם הרשויות האירופאיות. הבנקים מתחילים להבין שכיוון הרוח השתנה. כחלק מאותה מגמה, פורסם באחרונה ב"גלובס" כי בנק לאומי החל לפנות ללקוחותיו האירופים, וביקש מהם להציג לו אישורים ממדינות המקור שלהם, ולפיהם הכסף המופקד בחשבון דווח לרשויות המסים כנדרש. אם אישורים אלה לא יוצגו תוך כמה חודשים, מאיים הבנק כי יסגור ללקוח את החשבון.

מדובר בצעד לא טריוויאלי, שמעמיד את הלקוחות בסיטואציה לא נעימה. לקוחות רבים אף חוששים שהבנק, שהיה במשך השנים דיסקרטי, פתאום מפנה להם עורף לטובת רשויות המס. ישנם לקוחות שאף חוששים שהבנק יסגיר את פרטי החשבון לרשויות, ואולם לבנקים אין כל כוונה לעשות זאת, ובכל מקרה, העברת פרטים על לקוחות הבנק לרשויות, יכולה להיעשות רק בעקבות קבלת צו מבית המשפט.

בנק לאומי החליט להחמיר, ודורש מידע מלקוחותיו האירופים, מעבר להנחיות הרגולטוריות הנוכחיות. עם זאת, לפי הערכות בבנק ישראל תומכים במהלך שכן הם מצפים שהבנקים ימצאו דרכים להגן על עצמם מניצולם לשמירת כספים לא-חוקיים. לאור זאת, לא נתפלא אם בעתיד נראה בנקים ישראליים נוספים דורשים את הדברים מלקוחותיהם האירופים.

לכאורה, אפשר לומר שהלקוח לא חייב לספק את הפרטים לבנק; הוא יכול להוציא את הכספים ולעבור בנק. אלא שבמצב הנוכחי, סיכוי נמוך שיצליח למצוא בנק שיסכים לקלוט אותו. כל בנק שהלקוח ינסה להפקיד את הכספים אצלו ירים גבה וישאל מדוע עזבת את הבנק הקודם שלך.

תהליך קבלת לקוחות חדשים בתחום בנקאות לתושבי חוץ אינו כשם שהיה בעבר. פעם הבנקים היו מתחרים על הלקוחות האמידים תושבי החוץ ופורסים להם שטיח אדום. כיום, הלקוחות הללו נהפכו עול בעבור הבנקים - אף בנק לא רוצה להסתבך עם הרשויות בגלל לקוח בעייתי, והבנקים מתחקרים כל לקוח חדש בעל אזרחות זרה שרוצה להעביר כספים לישראל.

כך שלמעשה, ללקוחות אין כיום כמעט ברירה. אם הבנק דורש מהם, עליהם להמציא טפסים המראים כי הצהירו על הכספים ברשויות המס, גם אם מדובר בכספים שהופקדו לפני שנים רבות.

איך הכול התחיל?

כאמור, בעבר בשם הסודיות הבנקאית, יכלו לקוחות לשתף פעולה עם בנקים בחו"ל, ולהסתיר אצלם כסף מרשויות המס. מצב שבו לקוח היה מגיע עם מזוודות מלאות בכספים ומפקיד אותם מבלי שנשאל שאלות, היה שכיח למדי.

אלא שכבר לפני 15 שנה החלו האמריקאים לטפל בסוגיה; בתחילה בכספים הנעשים בהלבנות הון, ואילו עניין העלמות המס לא טופל. בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, נקלעה ארה"ב לגירעון גבוה. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, החליט שאחת הדרכים לצמצם את הגירעון תהיה הגברת המאמצים לגביית המס. כשהאמריקאים מסמנים מטרה, הם יודעים להסתער עליה ובמלוא האגרסיביות. הגברת מאמצי גביית המס נעשתה בשני אמצעים: קנסות על מקרי העבר וחקיקה שתמנע זאת לגבי העתיד.

לפני כ-3 שנים הודיעו הרשויות האמריקאיות על חקירה נגד שורה של בנקים בשוויץ, בחשד שסייעו ללקוחותיהם האמריקאים להעלים מס. UBS כבר קיבל קנס של 800 מיליון דולר בקירוב בפרשה זו, ויש המעריכים כי הואיל והיה הראשון להגיע להסכמות עם הרשויות האמריקאיות, הוא יצא בזול...

גם נגד שלושה בנקים ישראליים מתנהלת חקירה בעניין: לאומי, הפועלים ומזרחי טפחות. החקירה המתקדמת ביותר היא זו שבעניינו של בנק לאומי, והיא אמורה להסתיים בשנה הקרובה. לאומי כבר הפריש יותר מחצי מיליארד שקל - סכום הכולל את גובה הקנס שהוא מעריך שיקבל וכן את ההוצאות המשפטיות והחשבונאיות הגבוהות הכרוכות בתהליך. לא מן הנמנע כי בזאת לא תמו ההוצאות, וייתכן כי הבנק יבצע הפרשות נוספות בעתיד בגין פרשה זו.

ישנם גם בנקים שקיבלו מהממשל האמריקאי הצעת "פשרה". בנקים שיסכימו לחתום עליה, יסגרו בכך את הפרשה מול האמריקאים. אלא שמדובר בפשרה דרקונית למדי, ולפיה הבנק יצטרך לשלם קנס אסטרונומי בשיעור של 20%-50% מהיקף הנכסים שניהל בעבור לקוחותיו האמריקאים. ישנם 14 בנקים - בהם שלושת הבנקים הישראליים - שאינם יכולים להיכלל בהסכם הפשרה, והחקירה מולם צפויה להימשך.

אלא שהרשויות האמריקאיות לא מסתפקות בענישה כבדה על מקרי העבר, ורוצות להימנע ממקרים שכאלה גם בעתיד. לצורך כך חוקקו את כללי ה-FATCA|, שצפויים להיכנס לתוקפם ביוני הקרוב. לפי כללי ה-FATCA Foreign Account Tax Compliance Act)), מוסדות פיננסיים בכל העולם חייבים לדווח על חשבונות ונכסים שהם מנהלים בעבור אזרחים אמריקאים כדי לגבות מהם מס, וזאת גם אם אותם לקוחות אינם מתגוררים בארה"ב. לצורך כך נאלצו הבנקים ברחבי העולם למפות את הלקוחות האמריקאים, להחתים אותם על טפסים מתאימים, ובמידת הצורך אף לעשות להם ניכוי מס במקור של 30%. בנקים שלא יעשו זאת יוחרמו על ידי ארה"ב, ולא יוכלו לעבוד עם המערכת הפיננסית האמריקאית - תנאי בלתי-אפשרי לבנק; לכן כולם נאלצו ליישר קו עם הכללים הדרקוניים.

יישום כללי ה-FATCA הלחיץ בנקים רבים בעולם ובהם גם את הישראלים, ולכן מנסים במדינות שונות לגבש הסכם ישירות מול הממשל האמריקאי, כך שהבנקים המקומיים יעבדו מול הרשויות המקומיות, ויהיו כפופים רק אליהם, ואלו יעבדו עם הרשויות |האמריקאיות. לפי הערכות, בישראל ישנם מגעים מתקדמים בין הרשויות המקומיות לארה"ב לגיבוש הסכם שכזה, שבמסגרתו תהיה למעשה החלפת מידע הדדית על חשבונות הבנקים של לקוחות ישראלים ואמריקאים, מה שיהדק עוד יותר את הפיקוח על העלמות המס.

האירופים ראו את האפקטיביות של הצעדים שנקטו האמריקאים, והחליטו ליישר קו. אמנם אין למדינות סמכויות וכוח על בנקים זרים כמו לארה"ב, ולכן בשלב זה הן שמות דגש בהגברת הפיקוח על תושביהן. כך לדוגמה, צרפת שינתה את הכללים לגבי עבירות המס, והפכה אותן לעבירות בדרגת פשיעה חמורה יותר. גם במדינות כגרמניה, איטליה ואוסטריה הודק הפיקוח והענישה על מעלימי המס.

בגרמניה השלטונות אף מוכנים לשלם כסף לאנשים שיעבירו להן מידע מהימן על אנשים המעלימים מס. צעד שכזה גרם לכך, שלפני כמה חודשים קיבלו שלטונות המס הגרמניים דיסק ובו רשימה של כ-100 לקוחות גרמנים של לאומי שוויץ, כולל לקוח עם סכום גבוה מ-100 מיליון אירו, והשלטונות הגרמניים פשטו על בתיהם של כמה מאותם לקוחות.

כמו כן, מקור במערכת הבנקאית מספר כי לאחד הבנקים הישראליים הגיע באחרונה לקוח איטלקי, שביקש שינהלו לו את תיק ההשקעות, ואולם כשנשאל מה מספר הטלפון שלו באיטליה כדי שאפשר יהיה לדבר איתו על שינויים בתיק, הוא ענה: "אל תתקשר אליי, הרשויות אצלנו מצותתות לטלפונים כדי לחפש כספים של לקוחות המופקדים מחוץ למדינה".

מה יהיה?

לעת עתה, באירופה הידוק הפיקוח נעשה כלפי האזרחים, ואין לאירופים דרישות מיוחדות מהבנקים הזרים. עם זאת, הערכות הן שבשלב הבא באירופה יחל גם תהליך של חקיקה הדומה במתכונתו ל-FATCA בארה"ב, מה שייאלץ את הבנקים לדרוש הצהרה מהלקוחות על הדיווח לרשויות המס. הבנקים שכבר נכוו מהרשויות האמריקאיות בחקירה ובקנסות שהם צפויים לשלם, החליטו להקדים תרופה למכה, ולדרוש כיום מהלקוחות יותר ממה שהרגולטורים דורשים מהם.

כך לדוגמה, בשוויץ החלו בנקים לדרוש מהלקוחות האירופים הצהרות כי דיווחו על כספיהם במדינות המקור שלהם. בנוסף, בחודש שעבר פורסם כי HSBC בריטניה הגביל את משיכת המזומן של הלקוחות שלו מהבנקים ל-6,000 פאונד בלבד. לקוח שרצה למשוך סכום גבוה יותר, היה צריך להסביר לשם מה מיועד הכסף.

צעד זה של הבנק גרם לסערה, ואף לשמועות של-HSBC יש בעיות נזילות. אלא שהסיבה שבבנק פרסמו את ההנחיה, הייתה חלק מהגברת הפיקוח בנושא העלמות המס. עם זאת, בעקבות הביקורת על הצעד, הבנק נסוג מכך.

אין ספק, כל הצעדים הוולונטריים של הבנקים מלמדים על הלחץ שלהם בנושא העלמות המס, ועל כך שהם נחושים למנוע בכל מחיר חקירה נוספת של אחת מרשויות המס, גם במחיר של איבוד לקוחות.

בכיר במערכת הבנקאית סיכם זאת כך: "עוד מעט אי אפשר יהיה להפקיד סכומי כסף גדולים באף מקום בעולם, מבלי להצהיר כי הם דווחו לרשויות המס במדינה שממנה הגיע הלקוח - העולם הולך ונסגר".

ומה קורה בישראל?

ישראל אינה נחשבת מקלט מס במובן המקובל; אם כבר, ההיפך הוא הנכון, והמסים כאן גבוהים. ועדיין, ישראל מהווה באופן מסורתי מקום מקלט לכספי יהודים מרחבי העולם, כספים שעליהם אף אחד לא שאל מה מקורם.

ישראל שונה משאר העולם - חשבונות תושבי חוץ הם בעיקר של יהודים, שהעבירו כספים לישראל מסיבות היסטוריות של ציונות ושל פיזור סיכונים, ליום סגריר שבו האווירה נגד היהודים בגולה תהיה לא טובה. ואולם לתוך הסיבות הללו גם נכנסו כספים שלא דווח מס בגינם.

אלא שהידוק הרגולציה בעולם, ובמיוחד החקירה הסבוכה של בנק לאומי והקנס הכבד שהוא צפוי לשלם, גרם לבנקים לשנות גישה. לפני חודשים ספורים פרסמנו ב"גלובס" כי הבנקים הישראליים החלו להקשיח את גישתם כלפי לקוחות בעלי אזרחות אירופאית. במסגרת זו, חלק מהבנקים לא ממהרים לפתוח חשבונות ללקוחות בעלי אזרחות אירופית. כמו כן, במקרים שבהם הלקוח מתעקש שלא לקבל דואר מהבנק (נוהל hold mail), הוחלט בבנק לתחקר אותו על הסיבות, וזאת בשל החשש שהלקוח לא רוצה שיישלח אליו דואר, כדי שלא תהיה עדות לכך שהוא מחזיק בחשבון בנק בישראל.

הגברת הרגולציה - הן מצד הרשויות בחו"ל, הן מצד כללים שהבנק עצמו קובע - גובה מחיר לא מבוטל מהבנקים בעולם בכלל ובישראל בפרט. ראשית, גובה הקנסות האסטרונומי ששילמו ועוד ישלמו הבנקים מחק להם רווחים שהושגו במשך שנים רבות מאותן הפעילויות. נוסף על כך, דרישות ה-FATCA הביאו ליציאה מאסיבית של כספים של לקוחות, שהחזירו את הכספים הביתה, או לחלופין קנו בכספים הללו נדל"ן. כך לדוגמה יצא מישראל סכום המוערך ב-5 מיליארד דולר (!) של לקוחות אמריקאים, בעקבות העובדה שהם נאלצו להצהיר על הכספים.

כעת מתחילה מגמה דומה של יציאת כספים גם בקרב הלקוחות האירופים, אם כי היא עדיין בהיקפים הרבה יותר נמוכים. ואולם אם בנקים נוספים יישרו קו עם לאומי וידרשו מהלקוחות האירופים מסמכים, לא נתפלא אם נראה עוד גל של יציאת כספים.

מה זה FATCA?

ראשי תיבות של Foreign Account Tax Compliance Act. חוק אמריקני שייכנס לתוקף ביוני 2014, המחייב בנקים בעולם להעביר דיווח על חשבונות ונכסים שהם מנהלים בעבור אזרחים אמריקאים, במטרה לגבות מהם מס. בנק אשר לא יעביר את המידע הנדרש לרשות המסים, יהיה כפוף לסנקציות בארה"ב

 רווחי הבנקים