ישראל מדורגת במקום ה-23 בדירוג התוצר לנפש במונחי כוח הקנייה מתוך 35 מדינות ה-OECD, כך עולה מתונים שפרסמה היום (א') הלמ"ס על בסיס נתונים משנת 2011. לפי הנתונים, רמת התמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה בישראל עומדת על 84 (OECD = 100).
מדד התמ"ג לנפש על בסיס שווי כוח הקנייה (PPP) מאפשר לאמוד את עוצמתה של הפעילות הכלכלית של כל אחת מהמדינות. יצוין כי ממוצע התוצר לנפש במונחי כוח הקנייה בקרב מדינות ה-OECD עומד על 100, קרי, התמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה של ישראל הוא 84% בלבד מהממוצע ב-OECD.
כאשר מכניסים גם את שאר מדיניות גוש האירו (שלאו דווקא נכללות בקרב מדינות ה-OECD) מדורגת ישראל במקום ה-26 מתוך 50 - שיפור קל לעומת הדירוג של ה-OECD בלבד, ומגיע ל-91% מהתוצר הממוצע לנפש במדינות האיחוד האירופי (95% מהתוצר על בסיס שער החליפין). בהשוואה לארה"ב, התוצר לנפש בישראל על בסיס שווי כוח הקנייה הוא 61%, בעוד שלפי החישוב על בסיס שער החליפין, התוצר הממוצע לנפש בישראל מהווה 67% מהתוצר בארה"ב.
התמ"ג הממוצע לנפש על בסיס שווי כוח הקנייה בישראל הינו 31.7 אלף דולר וקרוב לתמ"ג לנפש בניו-זילנד - 32.8 אלף דולר; בספרד - 33.8 אלף דולר; ובאיטליה - 35.6 אלף דולר. זאת בהשוואה למדינות כמו לוקסמבורג עם תמ"ג לנפש של 93.2 אלף דולר, נורבגיה עם 65 אלף דולר, שוויץ - 54.2 אלף דולר וארה"ב - 52.3 אלף דולר.
בלמ"ס מציינים כי רמה גבוהה של התוצר המקומי הגולמי לנפש לא מעידה בהכרח על רמה גבוהה של צריכת משקי בית, מכיוון שרמת התמ"ג משקפת גם רמות של מרכיבים נוספים, כגון השקעה בנכסים קבועים, צריכה ציבורית ויצוא נטו. כך, למשל, מדינה שבה שיעור ההשקעות גבוה באופן יחסי, עשויה להימצא ברמה גבוהה מהממוצע של תמ"ג לנפש, אך יחד עם זאת במידה ונבחן את רמת צריכת משקי הבית באותה מדינה, הרי היא עשויה להימצא מתחת לממוצע שאר המדינות.
על מנת להשוות את צריכת משקי הבית בין המדינות חישב ה-OECD שווי כוח הקנייה עבור "צריכה אינדיבידואלית למעשה", המתחשבת בנוסף להוצאה לצריכה הפרטית של משקי הבית, גם בשירותים אשר מספקת להם הממשלה באופן אישי, כגון שירותי חינוך או בריאות.
"צריכה אינדיבידואלית למעשה" לנפש על בסיס שווי כוח הקנייה מהווה מדד רמת החיים חומרית של משקי בית. הנתונים מראים מה שמשקי בית צורכים בפועל ("צריכה אינדיבידואלית למעשה") ולא רק את מה שהם רוכשים ("הוצאה לצריכה של משקי בית"). לפי ממצאי הפרויקט ב-2011 עולה כי "הצריכה האינדיבידואלית למעשה" לנפש על בסיס שווי כוח הקנייה הגיעה בישראל ל-80% מממוצע מדינות ה-OECD, בדומה למלטה (77%), יוון (83%) וספרד (84%).
המדינות בהן "הצריכה האינדיבידואלית למעשה" לנפש גבוהה באופן משמעותי מזו של ממוצע ה-OECD הן ארה"ב (145%), לוקסמבורג (124%), נורבגיה (121%) ושווייץ (115%). לעומתן, אלבניה, בולגריה, רומניה ומקסיקו, בהן נרשמו רמות נמוכות במיוחד (פחות מ-50% מממוצע ה-OECD) של "צריכה אינדיבידואלית למעשה" לנפש על בסיס שווי כוח הקנייה.
הדולר שווה 3.94 שקלים?
בחינה של רמות המחירים בכל אחת מהמדינות, כאשר חישוב רמת המחירים נערך על בסיס שווי כוח הקנייה (PPP) או על בסיס שער החליפין הרשמי, מגלה שאם ה-PPP במדינה גבוה משער החליפין, המשמעות היא ששווי יחידת מטבע אחת מבחינת כוח הקנייה שלה בשוק המקומי, נמוך יותר מאשר שוויה בשווקים של מדינות אחרות ולהיפך. הסיבה לכך קשורה בין השאר להבדלי מחירים של הסחורות והשירותים שאינם נסחרים בסחר בינלאומי. במדינה עם PPP נמוך משער החליפין ניתן לרכוש סחורות ושירותים שאינם נסחרים בסחר בינ"ל במחיר זול יחסית למחירם בשווקים אחרים.
בישראל, בשנת 2011 נמצא ששער החליפין, שעמד על 3.578 שקלים, היה נמוך משווי כוח הקנייה - 3.945 שקל. משמעות הדבר היא שניתן לקנות במטבע הישראלי בישראל כמות קטנה יותר של סחורות ושירותים מאשר בשווקים אחרים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
