עוד תרומה לפיננסיריות

ועדת לוקר להגבלת השימוש במזומן עומדת לפרסם את מסקנות הביניים שלה, ולפי ההערכות שפורסמו בתקשורת, היא צפויה להמליץ לאסור את השימוש במזומן בעסקאות של 5,000 שקל ומעלה. אם ההערכות מדויקות, המסקנות הן גם מצחיקות וגם מדאיגות.

נתחיל בצד המצחיק. מתי בפעם האחרונה הסתובבת עם חבילת שטרות של 5,000 שקל בכיסך? אני לא זוכר אירוע כזה. עסקאות בסכומים כאלה - רכישת רהיטים יקרים, ציוד אלקטרוני, תכשיטים, שמלות ערב, כרטיסי טיסה וחבילות נופש - מתבצעות לרוב בכרטיס אשראי.

רוב העסקאות שעדיין מתבצעות במזומן - נסיעה במוניות, חניה, כניסה לבריכה, טיפול פדיקור-מניקור או עבודת אינסטלציה - הן נמוכות בהרבה ומסתכמות לרוב בסכומים בעלי שתיים או שלוש ספרות.

מי שמקפיד לשלם במזומן גם בסכומים גבוהים בהרבה הם, כמובן, העסקים הבלתי חוקיים למינהן, ותסמכו עליהם שימשיכו לשלם במזומן גם אחרי שייצא מהחוק. הגבלת האיסור על המזומן לרף של 5,000 שקל היא, אפוא, בגדר בדיחה שמבזבזת את זמנם היקר של המחוקקים ופקידי הממשל.

ונעבור לחלק המדאיג: לא ברור איזה אינטרס ציבורי בדיוק ישרתו ההמלצות הללו. לא ניכנס כאן לשאלה העקרונית אם בכלל נכון לאסור על השימוש במזומן. המטרה המוצהרת של האיסור היא הכחדת ההון השחור, אבל יש עסקים חוקיים שמגישים קבלות ומשלמים מסים אך מקבלים מזומן בלבד, מסיבות של נוחות וכדי לא לשלם עמלות; ומצד שני, יש עסקים רבים שהשימוש במזומן בלבד משמש להם כתירוץ לעבוד ב"שחור" ולא לשלם מסים, והגבלת המזומן תגדיל את הלחץ שמופעל עליהם לעבוד כחוק. המציאות איננה פשוטה.

כך או כך, רוב-רובם של ה"עסקים למזומנים בלבד" הללו הם עסקים קטנטנים, ורוב העסקאות שלהם הן, כאמור, עסקאות זעירות בכמה מאות שקלים בלבד. אם הממשלה באמת רוצה לאסור עליהם לקבל כספים במזומן, ובכך להכחיד את שוק המזומן כולו, היא הייתה צריכה להוריד את הרף ל-200 או 300 שקל.

אבל יש גוף אחד שאיסור המזומן מעל רף של 5,000 שקל תהווה רווח נקי בשבילו: הקוודרופול של חברות האשראי. ישראכרט, ויזה, ויזה כאל ואמריקן אקספרס ירוויחו מחוק כזה פעמיים: ראשית, אותם לקוחות מעטים שמשלמים במזומן על עסקאות של 5,000 שקל ומעלה ייאלצו מעתה לקנות באשראי; שנית, הלקוחות הרבים שמשלמים כיום במזומן על עסקאות של פחות מ-5,000 שקל ימשיכו לשלם במזומן - ולא יעברו לשיטת התשלום החדשה שמהווה את האיום האמתי על חברות האשראי - תשלום בארנק סלולרי.

מיליוני אנשים בעולם משלמים כיום בהעברות כסף פשוטות, המתבצעות באמצעות הוראה פשוטה שהלקוח מבצע באמצעות הטלפון הנייד או מחשבון וירטואלי שנמצא בנייד שלו לחשבון דומה בנייד של בעל העסק.

התשלום הסלולרי הוא המפגש הנוח ביותר בין הלקוח לבעל העסק הקטן. הלקוח יכול להסתובב בלא ארנק ולשלם בלא תלות במזומן; בעל המסעדה העממית, האינסטלטור והספרית יכולים לקבל תשלום סלולרי שאינו מצריך מהם להחזיק מכשיר סליקה ו"לגהץ", עם כל כאב הראש הכרוך בכך.

גם עמלות הסליקה שחברות הארנק הסלולרי גובות נמוכות בהרבה מאלה של חברות האשראי. אחת החברות המובילות את המעביר לחשבונות סלולריים בעולם, אגב, היא סלאריקס הישראלית, אך דווקא בישראל, המהפכה הזאת עודנה בחיתוליה.

איסור על שימוש במזומן מסכומים קטנים של מאות שקלים - כפי שקיים כיום בשבדיה ומתגבש באיטליה ובמדינות מערביות אחרות - היה גורם לעסקים קטנים רבים להתחבר לארנק סלולרי, כמסלול שעוקף גם את המזומן וגם את כרטיס האשראי.

פתיחת חשבון סלולרי היא תהליך פשוט של דקות ספורות, וכל עסק זעיר שעובר לתשלום בחשבון סלולרי גורם לכל לקוחותיו לפתוח חשבון כזה, וחלק מהם עשויים להתלהב מהשיטה החדשה וליישם אותה גם מול עסקים אחרים.

אני מעריך שהמהפכה הזאת תתרחש בלאו הכי, אבל הגבלת השימוש במזומן מסכומים קטנים יכולה להאיץ אותה - וזה, כמובן, מאיים על חברות האשראי יותר מקיומו של המזומן.

איני רומז, חלילה, לפגם במניעיהם של חברי הוועדה, שכולם עובדי מדינה בכירים וללא רבב. אבל כל מי שמכיר מקרוב את עבודתן של ועדות כאלה יודע שצי של לוביסטים, יחצ"נים ועורכי דין מטעמן של החברות הגדולות נמצא אתן בקשר תמידי ומפעיל בליץ מסחרר של שכנוע.

יש לקוות שלקראת פרסום המסקנות הסופיות חברי הוועדה יתעשתו, ייזכרו לשם מה הם הקימו אותה ויקבלו החלטה רצינית יותר, לכאן או לכאן.

* הכותב הוא יו"ר מכללת מגמות לשוק ההון.