מסתמן: "חברות צינור" פיננסיות לא ייחשבו כפירמידה

‎‎חברות שכל עיסוקן בהנפקת מוצרים פיננסיים, כמו תעודות סל או סטרקצ'רים, או "חברות צינור", לא ייחשבו כ"חברות שכבה" בפירמידות עסקיות במסגרת חוק הריכוזיות; בנוסף, חברות פירמידה בשכבה השלישית והלאה יקבלו הקלות באשר למספר הדירקטורים החיצוניים שיש למנות, כדי לא לשלול מבעלי השליטה את השליטה בדירקטוריונים בתקופת הביניים שעד כניסת חוק הריכוזיות לתחולתו - כך קובעות תקנות חדשות שגובשו במשרד המשפטים, ושטיוטה שלהם פורסמה היום (ב') להערות הציבור, לפני שייחתמו בידי שרת המשפטים ציפי לבני ויאושרו בידי ועדת הכספים של הכנסת.

‏התקנות החדשות עוסקות כאמור בפרק הפירמידות בחוק הריכוזיות, הקובע הסדר מיוחד שאמור להביא לפירוק הפירמידות הקיימות בתוך 4-6 שנים לעומק מרבי של שתי שכבות. בתקופת הביניים קובע החוק הוראות ממשל תאגידי מחמירות לגבי חברות המצויות בשכבה השלישי ואילך בפירמידות הקיימות.

מאחר שמדובר בחוק רחב הלוכד מספר רב של מצבים, קבע המחוקק סמכות לשרים לקבוע בתקנות הקלות ביישום, שנועדו להתמודד עם החלת החוק במקרים שאינם מתאימים ושאינם עולים בקנה אחד עם תכליתו.

שימור הרוב של בעל השליטה

‏‎‎התקנות, שגובשו בעקבות עבודת מטה במחלקה הכלכלית-פיסקלית בראשות המשנה ליועמ"ש, עו"ד אבי ליכט, נועדו לפתור בעיות קונקרטיות בתחולה של החוק, שיחולו על מספר מוגבל של חברות.

אחד הנושאים בתקנות עוסק במספר הדירקטורים החיצוניים בחברות בשכבה השלישית ואילך בפירמידות הקיימות. חוק הריכוזיות קובע כי בחברות משכבה 3 ואילך הדירקטוריון יורכב ברובו מדירקטורים שממנה בעל השליטה אך אינם קשורים אליו ("דירקטורים בלתי תלויים"), ושמחצית מהדירקטורים פחות אחד, יהיו דירקטורים חיצוניים שמינויים טעון רוב מקרב המיעוט באסיפה הכללית.

‏ההקלה המוצעת בעניין מספר הדירקטורים החיצוניים מתייחסת לשני מצבים שבהם קיים חשש שאם ייושמו הוראות החוק, יאבד בעל השליטה את הרוב בדירקטוריון, דבר שלא הייתה כוונה לגרום לו בתקופת הביניים.

מדובר במקרים שבהם מתמנים בחברה גם דירקטורים מטעם בעל עניין בחברה לפי הסכם עם בעל השליטה, או בחברות שבהן מתמנים דירקטורים מקרב העובדים לפי הסכם קיבוצי. במצבים אלה מוצע שמספר הדירקטורים החיצוניים יפחת כמספר הדירקטורים המתמנים שלא על-ידי בעל השליטה, אך לא פחות משליש מחברי הדירקטוריון.

פטור מסיווג כ"חברת שכבה"

‎‎במקביל, התקנות מציעות לשחרר סוגים מסוימים של חברות מהסיווג כ"חברת שכבה", בהיעדר אינטרס ציבורי להחיל בעניינן את חוק הריכוזיות. כך למשל, מנפיקים של תעודות סל ("מוצרי מדדים") ומנפיקים של סטרקצ'רים ("מוצרים מובנים") לא ייחשבו ל"חברת שכבה".

מדובר במנפיקי מוצרים פיננסיים, שגם לפי חוק החברות נהנים מהקלות מההוראות החלות על חברת אג"ח. זאת, משום שלא מדובר בגיוס חוב למימון פעילות עסקית של החברה, אלא שימוש במסגרת של חברה כדי להציע לציבור כלי השקעה, הדומה בעיקרו לקרן נאמנות. חברות אלה אינן מקיימות פעילות עסקית, אינן מעסיקות עובדים, וכל פעילותן היא החזקת הנכסים בהם מושקעים כספי הציבור.

‏סוג נוסף של חברות שלהן מומלץ להעניק הקלה הן "חברות צינור", דהיינו חברות הנפקה בבעלות מלאה של תאגיד בנקאי או מבטח המשמשות לצורך מיוחד. חברות אלה מגייסות הון עבור הבנק או המבטח, למשל, לצורך עמידה בדרישות הלימות הון של המפקחים. הבנק או המבטח ערבים להחזר החוב, והחברה עצמה ריקה ומשמשת רק כ"צינור" לגיוס הכסף והעברתו לבנק או למבטח. אין בחברה פעילות נוספת, וניהולה נעשה, ככלל, באמצעות בעלי תפקידים בבנק או במבטח.

לכן, אם הבנק או המבטח הם בעצמם "חברת שכבה", יש לראות את "חברת הצינור" כחלק מאותה "שכבה" שבה נמצא הבנק או המבטח, ולא כעוד שכבה של גיוס הון. בתום תקופת המעבר של 4-6 שנים יידרשו הבנק או המבטח למצוא פתרון אחר לגיוס הכספים, שלא דרך של חברת שכבה שלישית ומטה.

הקלה נוספת מהסיווג כחברת שכבה מתייחסת לחברה הנשלטת על-ידי שני מחזיקים יחד, כשרק המחזיק הקטן מביניהם הוא חברת שכבה שנייה. במצב כזה החברה נחשבת לחברת שכבה שלישית ואילך בגלל המחזיק הקטן.

במצב זה קיים אינטרס ציבורי מופחת בהחלטת הוראות ממשל תאגידי מחמיר על החברה בשל הדומיננטיות של בעלת השליטה המרכזי, שכלל אינו חלק מפירמידה. עם זאת, בעלי השליטה יחויבו לפעול לשינוי מבנה האחזקות על-מנת להתאימו לדרישות חוק הריכוזיות עד תום תקופת הביניים. ‏‎‎‏

"התקנות נועדו למנוע השפעת יתר של החוק כשהיא לא נדרשת"

ניסוח וחקיקת חוק הריכוזיות לוו בקולות שונים מהמשק, חלקם חוששים לגורל החברות וההתנהלות העסקית, ואחרים מברכים על פירוק הפירמידות והריכוזיות. כך או כך, אומרת עו"ד שירין הרצוג, מומחית לממשל תאגידי ולעסקאות בינלאומיות ממשרד רון גזית רוטנברג ושות', "לחוק הריכוזיות יש כבר השפעה מאוד דרמטית על המשק".

לדבריה, "רואים כבר את השפעה של חלקים שונים של החוק שגורמים להסטה לחו"ל של השקעות ושל מימון בנקאי. זה כבר מתחיל; ומצד שני, יש גם מגבלה ביכולת של גורמים ישראלים לקנות פה חברות. לא מן הנמנע כי העובדה שנמצא כרגע מתמודד, שהוא לא ישראלי, לרכישת תנובה נובעת מההוראות של חוק הריכוזיות.

"אני צופה שתהיה לחוק השפעה מאוד דרמטית על המשק, וחשוב לא לעשות השפעת יתר כאשר היא לא נדרשת, וכאשר היא לא נופלת בתכלית החוק, ונראה לי שזאת המטרה של התקנות האלה".

עו"ד הרצוג מסבירה כי "התיקון שמוצע כעת על-ידי משרד המשפטים ורשות ניירות ערך הוא חשוב ביותר, והתכולה של פרק הפירמידות בחוק הריכוזיות מאוד דרמטית. מעבר לדרישה של המכירה תוך 4 או 6 שנים, לפי הרמה של השכבה, מוטלות מגבלות ממשל תאגידים מאוד חמורות בתקופת הביניים".

אחד הנושאים המרכזיים, לדבריה, הם השינויים החלים על דירקטורים. "החוק מנתק באופן משמעותי את ההרכב של הדירקטוריון מבעל השליטה בחברת הפירמידה, כי מרבית הדירקטורים בחברה צריכים להיות דירקטורים בלתי תלויים, שלפי החוק יש לגביהם דרישות עצמאות. מעבר לכך, קצת פחות ממחצית הדירקטוריון, לפי נוסח החוק, צריכים להיות דירקטורים חיצוניים.

מעבר לכל המגבלות שהיו מוטלות עד היום בחוק על דירקטורים חיצוניים, מוטלת גם המגבלה שבעצם בפועל הבחירה שלהם תעשה רק על-ידי המיעוט. כלומר - לא מצב שבו הבחירה היא גם על-ידי המיעוט - כמו שהיום המצב בסבב כהונה ראשון - אלא רק על-ידי המיעוט, שזה כמובן בעייתי למי שמשקיע הון ובחברה. כל הדברים הללו מאוד משמעותיים ומאוד מנתקים את ההשפעה של בעל השליטה על הדירקטוריון".

לדברי עו"ד הרצוג, "מאחר שהתוצאות האלה כל-כך דרמטיות, חשוב להחריג מתכולת החוק, מהרשת הזאת, חברות שהחוק לא נועד לחול עליהן. אנחנו רואים בתקנות שיש שני סוגים של חברות שהן מוחרגות - חברות שהן מסוג של תאגידים פיננסיים ביטוחיים מסוימים, שעומדות בהגדרות שנקבעו; וגופים שנמצאים בשליטה משותפת, אבל בעל המיעוט בקבוצת השליטה הוא זה שבגללו החברה נחשבת כקבוצת שכבה".