גלגלי הפאלאדה: הצצה לספרו של הנס פאלאדה "השתיין"

הסופר הגרמני הנס פאלאדה הוא כבר מזמן תופעה ספרתית שאין להתעלם ממנה. אחרי שספרו "לבד בברלין" נמכר בישראל ביותר מ-150 אלף עותקים, תורגמו לעברית ספרים נוספים שלו, שהאחרון שבהם - "השתיין" (ספרו החמישי בעברית בארבע השנים האחרונות בהוצאת פן וידיעות אחרונות), נושא סממנים אוטוביוגרפיים.

תחילתו של הרומן בתקרית שאירעה ב-1944 בביתו של פאלאדה. באותה עת היו גירושיו עם אשתו הראשונה סופיים ובביתו נורתה ירייה. אשתו לא נפגעה, וישנן גרסאות שונות באשר לזהות היורה, או אם בכלל נורתה ירייה. אלא שבעקבות התקרית, הוא אושפז ב"בית מחסה לפושעים חולי נפש", מה שהיה שקול במשטר הנאצי לעונש מוות. תקוותו היחידה לשרוד, הייתה להבטיח ליוזף גבלס - שר התעמולה הנאצי, כי ישלים את היצירה האנטישמית שהוזמנה אצלו בעבר. בהתאם, באשפוזו סופק לו נייר לכתיבה, שהיה אז בקיצוב, ובו השתמש פאלאדה, לא לאותה יצירה אנטישמית, אלא לכתיבת שלושה ספרים, בהם "השתיין". עם התמוטטות המשטר הנאצי, שוחרר פאלאדה מבית המחסה.

יוסיפיה סימון שתרגמה את "השתיין", כמו את רוב ספריו שיצאו בארץ: "גיבור הספר 'השתיין' הוא בעלים של חנות לאספקת זרעים לאיכרים, יחד עם אשתו. מתרחשת שם פאשלה מבחינה כלכלית והמקום מידרדר. אז הוא מוציא בקבוק יין כדי להירגע. הוא מסיים את כל הבקבוק, הולך לכפר, משתכר שם, ומדמיין איך ייסע עם הברמנית. בהמשך הוא חוזר הביתה וגונב דברים כדי לקנות עוד אלכוהול, וממשיך להסתבך. ברוב הספר, הוא נמצא בבית חולים לגמילה.

"הדמות שם היא של אדם שבקושי שתה בירה בחייו ותוך יומיים הפך לאלכוהוליסט. האלמנט האוטוביוגרפי הוא ברור, הרי פאלאדה היה מכור למורפיום ולאלכוהול. התיאור בספר כה ריאליסטי, עד שאתה מרגיש שאתה שם".

מעבר לסממנים האוטוביוגרפיים, "השתיין" מספר לא מעט על הסביבה הפוליטית-חברתית שבה הוא נכתב. פרופ' משה צימרמן, המתמחה בהיסטוריה של גרמניה, נתן לסטודנטים שלו לקרוא את הספר בשפת המקור כבר לפני שנים רבות.

צימרמן: "זהו סיפור קולע במיוחד להבנת המנטליות של אנשים בדיקטטורה. בדרך-כלל, אנחנו לא מנסים להבין את הראש של מי שהיה שם. מבחינתנו, כולם היו רשעים. בספר הזה יש לא רק תיאור של המתנגדים למשטר, אלא גם הסבר למה קשה להם למצוא קהל שיקשיב להם".

- מה ניתן ללמוד מהספרים של פאלאדה על גרמניה?

"הם מספקים לנו את האווירה במדינה מתחילת שנות ה-30, דרך עליית הנאצים לשלטון ותקופת שלטונם. הם מעידים על המנטליות, על אורח החשיבה של גרמנים בתקופה הזו, ומלמדים שגם מי שחשב שהוא לא אנטישמי, לא היה משוחרר מדעות אנטישמיות, כולל פאלאדה בעצמו".

הפקה הוליוודית

חייו של פאלאדה אף פעם לא היו משעממים. כשהתמזגו בעיותיו שלו עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, המצב הסתבך אף יותר. ספרו מ-1932, "איש קטן, לאן?" זכה לתשבחות ולהפקה הוליוודית. מאחר שמפיקי הסרט היו יהודים, הוא הפך לחשוד בעיני הנאצים. עיתוניהם גינוהו והגסטאפו אסר אותו, אבל במפתיע שר התעמולה, יוזף גבלס, דווקא חיבב אותו וביקש שיכתוב רומן אנטישמי. פאלאדה לא עמד במשימה ושקל להגר, אך נשאר לבסוף בגרמניה הנאצית.

סימון: "פאלאדה חזה ב'איש קטן' את מה שהולך לקרות עם היטלר - את ההידרדרות של גרמניה, האינפלציה ואת שנאת היהודים. הוא התנגד למשטר, אבל לא עזב. העורך באנגליה שלח לו ספינה לשם כך. הכול היה ארוז, ואז הוא החליט שהוא לא יכול לעזוב את המולדת, בשונה מסופרים אחרים שכן עזבו. אבל הוא בפירוש לא הסכים עם הנאצים.

"בתום המלחמה, התרחש סביב פאלאדה מאורע מהסוג שהיה יכול לשמש חומר לדמות גרוטסקית, קומית בסגנון כמה מאלו שב'לבד בברלין'. הוא נישא לאלמנה צעירה ועשירה, והשניים, מכורים מושבעים למורפיום, התיישבו בעיירה פלדברג שבצפון מזרח גרמניה. כשהצבא האדום כבש את המקום, בהיותו הדמות המוכרת בעיר, פאלאדה התבקש לנאום. נאומו כה הרשים, עד שהכובשים מינו אותו לראש העיר, מינוי שהחזיק שנה וחצי".

זמן קצר לאחר שסיים את תפקידו כראש העיר, פאלאדה כתב את "לבד בברלין", שנקרא אז "כל אדם מת לבד". את הספר הנהדר הזה, שמבוסס על הסיפור האמיתי של אוטו ואליזה המפל, הוא השלים ב-24 ימים, ונפטר זמן קצר לאחר מכן. הספר זכה להצלחה גדולה בגרמניה עם צאתו ב-1947, אבל בעולם גילו ותרגמו אותו רק ב-2009. שנה לאחר מכן, הספר גם יצא בארץ.

רחל פן - מייסדת ומנהלת הוצאת "פן": "תמיד התחנכנו פה לדבר רק על גורל הצד היהודי במלחמה, ומעולם לא קראנו איך היא פגעה בצד השני, בגרמנים הלא נאצים. הייתה זהירות גם מצד המו"לות שלא לתרגם דברים כאלה. פאלאדה כתב מנקודת המבט של האזרח הגרמני והדור הנוכחי בישראל אולי כבר פתוח ואפילו סקרן לקרוא דברים מסוג זה. בנוסף, הדמויות מעוררות הזדהות, לא משנה מאיזה מוצא הן".

צימרמן: "מהצלחת הספר בארץ אפשר ללמוד שני דברים. א', שהיא נובעת מהחלפת השם. עם שמו במקור, 'כל אחד מת לבד', לא היה לספר סיכוי. אבל ברגע שברלין נעשתה יעד כה פופולרי לישראלים, כנראה שהיה אפשר למכור את זה.

"לצד ההסבר הפשטני והטכני הזה, הספר כתוב מעניין ונותן אפשרות להציץ לצד השני של המתרס. באופן טבעי, אנחנו בדרך כלל מסתכלים על הקורבן היהודי, ואז אתה מציץ לעולם האחר, של 'הפושעים', וזה נותן זווית חדשה. מעבר לזה, הסיפור של הרייך השלישי הוא תמיד כזה שאנו זוכרים טוב".

- פאלאדה מנסה להצטייר כמתנגד המשטר. הוא באמת היה כזה?

"פאלאדה לא היה חבר המפלגה ולא אהד חלק גדול ממה שנעשה שם. מצד שני, חלק מהאמונה, אפילו האנטישמיות, כן הייתה מקובלת עליו. הוא גם לא השתתף בפעילות פוליטית נגד המשטר.

"ברור שספר כמו 'לבד בברלין' אתה לא יכול לכתוב תחת שלטון כזה, בוודאי לא לפרסם. אפשר לומר עליו שהוא לא מאפיין את התמיכה, אבל קשה להגדירו כלוחם עיקש נגד המשטר. לדוגמה, הוא לא נרתע מלהיפגש עם גבלס בשביל סרט שלו. בסופו של דבר, צריך להיזהר מלחרוץ דין על אנשים כאלה, מחברה אחרת והרבה יותר מאוחרת".

הנס פאלאדה

שם מקורי: רודולף וילהלם פרידריך

שנת לידה: 1893

שנת פטירה: 1947

מצב משפחתו: נישא פעמיים, לאנה מרגרטה איסל (1929) ולאולה לוש (1945)

ספרים בולטים: "איש קטן, לאן?" (1932) ו"לבד בברלין" (1947), השם במקור: "כל אחד מת לבד")

עבודות נוספות מלבד ספרות: עיתונאי וראש העיירה פלדברג שבחבל מקלנבורג

עוד משהו: שם העט המוכר שלו מורכב משניים מגיבורי סיפורי האחים גרים