שלום נגד פרקש-הכהן: לקראת הקרב העיקרי ברפורמת החשמל

דוח ועדת יוגב לרפורמה במשק החשמל יוגש לשר התשתיות הלאומיות סילבן שלום בעוד כשבוע, באיחור אופנתי של כמה ימים. עוד לפני שיוגש, תעשה הוועדה הבין-משרדית בראשותו של מנהל רשות החברות באוצר אורי יוגב מאמץ אחרון להגיע להסכמות עם ועד העובדים של חברת החשמל. נכון להיום, הסיכויים שיושגו הסכמות אינם גבוהים. בוועדת יוגב מעריכים שלפחות 5-6 נושאים עלולים לפוצץ את המו"מ. סירוב העובדים לוותר על ההטבה של חשמל חינם הוא המוכר שבהם.

מינוי ועדת יוגב הוא המהלך המשמעותי היחיד שעשה שר התשתיות הלאומיות סילבן שלום מאז כניסתו לתפקיד לפני כשנה. הצלחתה או כישלונה של הוועדה יכתיבו במידה רבה את גורל הקדנציה שלו, שלא התאפיינה עד היום במהלכים נועזים. רפורמה היסטורית בחברת החשמל ובמשק החשמל כולו נראית קרובה מתמיד, ובכל זאת, הסיכויים שהמהלך יצליח הם, במקרה הטוב, 50:50.

המתנגדת העיקרית שמסתמנת למתווה הרפורמה היא רשות החשמל. הרשות, בראשותה של אורית פרקש-הכהן, לא הורשתה לקחת חלק בוועדת יוגב. במשק החשמל מעריכים שהרשות צפויה לספוג פגיעה קשה בסמכויותיה אם יתקבלו המלצות הוועדה. האיום המרכזי על הרשות מגיע מכיוונה של חברת ניהול המערכת, חברה ממשלתית חדשה שתקבל לאחריותה את ניהול משק החשמל.

מעבר לשאלת הסמכויות העקרונית, קיימים המתחים האישיים שנוצרו בין פרקש-הכהן לשר שלום כמעט מרגע כניסתו לתפקיד. פרקש-הכהן זכתה לנזיפות פומביות מצד השר כשאיחרה להגיע לישיבה שזימן. היא הצליחה להגביר עוד יותר את זעמו כשטרחה להזכיר לנוכחים את דבר היות הרשות גוף עצמאי. המאבק הראשון בין השניים התנהל סביב ניסיונו של שלום למנות את ראש מנהל החשמל במשרדו, יהודה ניב, לדירקטור במליאת הרשות. ניב טוען זה זמן שרשות החשמל גרמה נזקים עצומים למשק ויש לפרקה. העובדה שניב נחשב מקצוען נטול פניות לא מנעה מוועדת ברנר לפסול אותו בשל "חשש לניגוד עניינים בגלל מעמדו הבכיר כיועץ לשר". הסיבוב הראשון הסתיים אם כן בניצחונה של פרקש-הכהן.

כמו בסיבוב הראשון, פרקש-הכהן צפויה לקבל סיוע חשוב מרגולטורים נוספים ובהם מבקר המדינה, שמנהל בדיקה רועשת סביב החשד לניגוד עניינים של יו"ר הוועדה יוגב משום שייעץ בעבר לחברת החשמל, והממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיוויד גילה, שכבר הביע את הסתייגותו ממתווה הרפורמה המסתמן, מתווה חלבי מדי לטעמו.

לצד גורמי ממשל, נאבקים בהמלצות ועדת יוגב גם יצרני החשמל הפרטיים. אלה משוכנעים שהוועדה נתונה בכיסה של חברת החשמל ומזהירים כי המלצותיה יביאו לחיסולו של הענף הצעיר, שהחל רק השנה לעשות את צעדיו הראשונים. כך, למשל, חוששים היצרנים מהכוונה להקים חברה בת שתאגד את תחנות הכוח החדישות ביותר בחברת החשמל. החברה החדשה אמורה להתחרות ביצרנים הפרטיים בתנאים שווים, אך היצרנים משוכנעים כי חברת החשמל תגלגל עלויות לחברה האם ותבצע מניפולציות שיהפכו את התחרות לבלתי הוגנת. עוד מתמרמרים היזמים על עצם נכונות המדינה לאפשר לחברת החשמל לבנות תחנות כוח חדשות, למרות חובותיה העצומים.

הגורם המיליטנטי ביותר בין יצרני החשמל הוא אורי אדלסבורג, שהצטייד לקראת המאבק במיטב היועצים והלוביסטים. אדלסבורג שותף ביצרנית החשמל הפרטית דוראד, שלמרבה האירוניה עשויה להיפגע יותר מכול מתחרות אמיתית, בגלל יעילותה האנרגטית הנמוכה.

השר שלום יכול לבנות על תמיכתם האיתנה של חברת החשמל ושל ועד העובדים, שראשיו כמהים לחתום על הסכם רפורמה. אבל שחקן המפתח בקבוצה שלו הוא כמובן אורי יוגב עצמו. התפקיד של יוגב יהיה לשכנע את האוצר לתמוך במסקנות הוועדה ולפעול כדי ליישם אותן. האוצר, ובעיקר אגף התקציבים, הם פטרוניה המסורתיים של רשות החשמל. הסיכויים שהאוצר "יערוק" למחנהו של השר שלום תלויים ביכולתו של יוגב לשכנע כי המלצות הוועדה יביאו ליצירת תחרות אמיתית במשק ייצור החשמל. לאור היכרותו רבת השנים של יוגב עם הממונה על התקציבים ועם מנכ"לית האוצר, לא נראה כי יש מישהו שסיכוייו להצליח במשימה טובים יותר.