לתבוע את החותנת

סכסוכי גירושים רבים נסבים סביב מעורבות משפחות המוצא של בני הזוג, ולא פעם הורי בני הזוג רואים את עצמם כחלק מהליך הגירושים, גם אם לכאורה אינם צד פורמלי בהליך.

מעורבותם יכולה לבוא לביטוי מבחינה כלכלית, לדוגמה כאשר ההורים דורשים בחזרה לקבל כספים שהעבירו לבני הזוג בטענה כי מדובר בהלוואה; והיא יכולה לבוא לביטוי גם דרך הקשר עם הנכדים, לדוגמה כאשר הם נדרשים לסייע במימון מזונותיהם או מבקשים לנהל קשר עצמאי עימם.

השבוע ניתן פסק דין יוצא דופן המשקף מעורבות קיצונית של הורי האישה ביחסי הצדדים, במסגרתו בית המשפט לענייני משפחה חייב את הורי האישה בתשלום פיצויי נזיקין לבעל לשעבר. בית המשפט פסק כי להורי האישה יש שליטה גדולה מאד על חייה, וכתוצאה גם על חיי הנכדים, והם השתמשו בשליטה זאת כדי להסית את הילדים כנגד אביהם.

התנהגותם של החותנים הביאה להתנכרות של הילדים כלפי אביהם, וכתוצאה מכך החותנים אחראים לסיכול הסדרי הראייה בין הבעל לשעבר לילדיו, ולנתק שמסב לאב סבל רב.

בני הזוג, הורים ל-4 ילדים, חתמו על הסכם גירושים, במסגרתו האישה קיבלה 15 מיליון שקל וכן דירה ורכוש רב נוסף. כמו כן, הבעל התחייב לשלם לאישה עבור מזונות הילדים 27 אלף שקל לחודש - ובפועל שילם 37 אלף שקל, בעקבות לחציה של האישה שטענה כי הכסף אינו מספיק לה.

אך גם תשלומים אלה לא הספיקו להורי האישה, שגמרו אומר לעשות כל שעולה בידם כדי לסחוט מחתנם לשעבר כספים נוספים, והדרך שבחרו לעשות כן היא באמצעות הסתת הילדים. החותנים ובתם שכנעו את הילדים שאביהם לא משלם די כסף עבור מחייתם, וכתוצאה מכך הילדים החלו לשלוח לו מסרוני שנאה וניתקו את הקשר עימו ועם הוריו.

החותנת הוקלטה מבטיחה לבעל שאם ירכוש עבור האישה דירה נוספת, היא תפעל לכך שהילדים לאט-לאט יחדשו את הקשר אתו, ואף צולמה מתקיפה פיזית את הבעל. גם בפני המומחה מטעם בית המשפט החותנים הודו בפה מלא כי מטרתם לקבל כספים מהבעל, ואם יקבלו את מבוקשם, הם ידאגו להסדיר את נושא הקשר בין הבעל לילדיו.

דרכו המשפטית של הבעל לשעבר לתבוע את חותניו אינה פשוטה. ראשית, בעל וחותניו אינם נחשבים בני משפחה לצורך סמכות הדיון בבית המשפט לעניני משפחה, ובית המשפט נדרש לצרפם כיוצא מן הכלל.

מכשול נוסף הוא בעובדה שהחותנים אינם צדדים להליך הגירושים במסגרתו נקבעת המשמורת והסדרי הראייה. במקרה זה בני הזוג חתמו על הסכם גירושים שבו התחייבו לכבד זה את זו ולהימנע מהסתת הילדים נגד ההורה השני, אך הסכם זה מחייב אותם בלבד, ולא את הורי האישה.

בתי המשפט כבר הכירו בעבר בחובת זהירות מיוחדת של אדם כלפי בן זוגו, גם אם זאת אינה מעוגנת בהסכם או בפסק דין. עצם הנישואים והמערכת הזוגית יוצרת מערך חובות מכללא כלפי בן הזוג, שתוצאת הפרתם יכולה להיות חיוב בפיצוי נזיקי.

כך למשל, לאדם יש חובה לאפשר לבן זוגו לקבל את חירותו כשהוא מעוניין בכך, ולכן סרבנות גט נחשבת כעילה נזיקית ברת-פיצוי.

במקרה זה עלתה השאלה האם גם לחותנים חובת זהירות מיוחדת כלפי חתנם בכל הנוגע לשמירת כבודו בפני הנכדים. בית המשפט ענה על שאלה זאת בחיוב, וקבע כי קיימת חובת זהירות מושגית בין הסבים להורים בכל הקשור לעניינים הנוגעים לילדים או נכדים המשותפים.

מניעת המפגשים בין הבעל לילדיו עלולות לפגוע בקשר ההורי ובמקרים חמורים אף להוביל לניתוק הקשר, וככל אדם סביר, החותנים היו צריכים לצפות זאת, וקל וחומר שבמקרה זה אף נהגו כך במתכוון. עיקרון זה נכון לא רק לגבי הסבים, שלהם מעמד מיוחד, אלא גם כאשר הגורם המפריע הוא דוד, דודה או כל גורם משפחתי קרוב אחר.

תוצאת פסק הדין הייתה שהחותנים חויבו לפצות את הבעל בגין הנזק הנפשי ועוגמת-הנפש שגרמו לו בסכום של 50,000 שקל, וכן נקבע כי בגין כל הפרה עתידית של הסדרי הראייה בין הילדים לבעל הם יקנסו בסכום של 5,000 שקל.

שום סכום כספי כמובן לא יפצה את האב על הניתוק מילדיו, אך התקווה שהיא שהוא ישמש כגורם התרעתי כלפי המסיתים.

פסק הדין שהרחיב את חובת הנזיקין גם כלפי הסבים מהווה צעד חשוב נוסף במלחמתן של הרשויות בניצול הציני של ילדים קטינים במסגרת הליך הגירושים, ולא מן הנמנע כי בבוא היום גם הילדים עצמם יתבעו את הגורם המסית בגין נזקיהם הנפשיים, שהרי הילדים ניזוקו מהסתה זאת לא פחות מאביהם.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".