בין דנון לאובמה

בפגישות התדרוך שקיים הנשיא ברק אובמה עם יועציו לקראת הפגישה עם בנימין נתניהו בשבוע הבא שתעסוק גם במו"מ המדיני, ודאי עלה יותר מפעם אחת השם דני (עם סגול) דנון. כמו ביל קלינטון, שבשעתו ידע לדקלם את שמותיהם של שרי ש"ס, הנשיא האמריקאי וצוותו כנראה מכירים היטב את שמו של יו"ר מרכז הליכוד, שמנסה לחשק את ראש הממשלה מימין.

בשיחה בבית הלבן ודאי יציג נתניהו את המנטרה הקבועה של ראשי ממשלה ישראלים: יש לי לחצים מבית שיקשו עלי לבצע מהלכים מדיניים דרמטיים. נתניהו יצטרך להחליט האם להיענות לתביעת הנשיא האמריקני ולקבל את מתווה קרי, או להיכנע ללחצי החישוקאים. רה"מ נמצא בין הפטיש לסדן: אם יגיד כן לאובמה- לא תהיה לו מפלגה. אם ילך עם קיצוני הליכוד- יסתכן בקרע משמעותי עם ארה"ב.

חלק ניכר מהשבוע הקדיש נתניהו למאבקי השליטה נגד דנון בליכוד. דנון רוצה להוביל החלטות במרכז המפלגה שיביכו את רה"מ במקרה שיעז להגיד כן לקרי. התוצאה במרכז תהיה ברורה: נגד הסכם. ככה בדיוק, מזכירים בליכוד, החלה ההתנתקות של שרון מהתנועה. בכירים בליכוד סבורים שדנון עושה הכל כדי לדחוף את נתניהו החוצה מהמפלגה.

בסביבתו של נתניהו אומרים שהאפשרות הזו לא עומדת על הפרק, והוא מעדיף להישאר בליכוד ולחשב מסלול מחדש בדרך למצודת זאב. כרגע רה"מ מפרנס את מיטב עורכי הדין בניסיון להחזיר לעצמו את השליטה במפלגה והוא אפילו גייס חזרה לחיקו את שר התחבורה ישראל כץ כדי לנטרל את חוגי הימין שהשתלטו על הליכוד, אבל המערכת הפוליטית גועשת ורועשת סביב תרחיש יום הדין, שמוכר היטב גם בלשכת נתניהו: פיצול הליכוד והקמת פלטפורמה פוליטית חדשה.

לפי התסריט הזה, נתניהו יקבל את מתווה קרי ולנוכח ההתנגדות בליכוד יביא לפילוג ולהקמת מפלגת מרכז עם אנשי ליברמן, התנועה של לבני, ואולי גם עם הנגבי ושטייניץ. סקר מכון רפי סמית שנעשה עבור גלובס מגלה כי במצב שכזה תגרוף מפלגה בראשותו של נתניהו, שבה יהיו חברים ליברמן ולבני, 27 מנדטים, ואילו הליכוד יישאר עם 16 מנדטים.

הנתון הזה צריך להחמיא לנתניהו, שהמותג שלו חזק ויש לו גם ניצחון מתוק כי הוא מוריד את הליכוד ל-16 מנדטים, אולם אין בנתונים האלה כדי לעודד מפץ. מסקר "גלובס" עולה כי לו הבחירות היו מתקיימות כיום, היה הליכוד- ביתנו זוכה ל-35 מנדטים. השלם, מה לעשות, גדול מסך חלקיו.

שרון, שפירק מפלגה היה אדם שכל חייו האמין בלקיחת סיכונים, בהובלת יוזמות ומהלכים, לטוב ולרע. יחידת ה-101, התעלה, מבצע "שלום הגליל", ההתנתקות, הקמת קדימה. שום דבר בביוגרפיה של נתניהו לא מרמז שהוא מאמין בשינויים או מהפיכות. הסיכויים להתממשות המהלך לא נראים גבוהים בהתחשב בהיסטוריה ובאישיות של רה״מ.

כי בנוסף לעובדה שלמהלך כזה דרושה מנהיגות, תעצומות נפש, קור רוח, יכולת לסחוף והחלטיות, במפץ כזה יש כל כך הרבה משתנים שאי אפשר לשלוט בהם. אפילו פרנק אנדרווד, אמן התחבולות חסר המעצורים ב"בית הקלפים" היה מהסס להוביל מהלך שסיכויי ההתכנות שלו כ"כ נמוכים.

פירוק הליכוד משמעו לקיחת סיכון, ונתניהו שלא רק שלא נוהג לעשות מהלכים דרסטיים ומסוכנים. הוא חשדן מאד ולא ייתן שגורלו הפוליטי יהיה נתון באופן מוחלט בידיהם של איווט ולבני, שרוצים לרשת אותו. הוא יודע היטב שלפעמים זה שאתה פרנואיד, זה לא אומר שלא רודפים אחריך.

וזה מבלי שהזכרנו את העובדה שבמקרה של מפץ ראשות הממשלה היא לא בכיסו של נתניהו וגם לא ברור מי ימליץ עליו לנשיא, איך בכלל ירכיב קואליציה ועם מי.

יש מי שחושבים שהאפשרות למפץ כזה היא ניסיון לספין מבית היוצר של נתניהו במטרה לאותת למורדים בליכוד- אל תמתחו את החבל יותר מדי, אלא שאחרי שמפצים קודמים, עצמאות וקדימה, הראו שאין תוחלת לטווח ארוך, היכולת של נתניהו לאיים על חבריו לליכוד בפרישה, היא הרבה יותר מוגבלת. יש רבים בליכוד שאפילו ישמחו שנתניהו ינקוט בצעד הזה ויעמיד למבחן לראשונה את כוחו כמותג נפרד מהליכוד.

מסתער קדימה

גדעון סער הוא שחקן מתוחכם. בתקופת ההתנתקות הוא תמרן יפה בין המורדים לשרון. לא נשרף אצלם, גם לא אצלו. לפני הבחירות האחרונות הוא שבר ימינה, ועם כינון הממשלה הנוכחית הפך לזיקית והוא הצביע בעד שחרור אסירים.

האם שר הפנים האם שר הפנים הוא שמאלן הפוזל ימינה או איש ימין הפוזל שמאלה? ז'בוטינסקי והליכוד מבולבלים.

אחרי שבקדנציה הקודמת אמר שר החינוך דאז שמי שיושב בקואליציה של נתניהו אחרי נאום בר אילן הוא שותף להקמת מדינה פלשתינית, הגיע סער בתחילת השבוע בפעם השנייה לבקעת הירדן, יחד עם ח"כ אורית סטרוק.

במערכת הפוליטית יש תמימות דעים שהירידה של סער לבקעה לא נעשתה כדי לחזק את התושבים, אלא כדי להתניע את הקמפיין שלו לראשות הליכוד מהמקום הכי נמוך בעולם, לא רק מבחינה טופוגרפית, אלא גם מבחינת מצבו בסקרים. באחרונה קבעו שני סקרים כי מצבו של סער בליכוד חלש, ומשם אפשר רק לטפס. שרים, ח"כים וחברי מרכז ששוחחו עימו התרשמו שהוא משוכנע כי יסגור את הפער, גם מול נתניהו.

לסער יש חושים מחודדים. בציבור הכללי אין יורש לנתניהו אבל בליכוד מצבו עגום. בעוד בוגי יעלון, ישראל כץ היו רוצים לראות את עצמם מנהיגי התנועה הבאים בחורף הפוליטי שיפקוד את הליכוד בעקבות המפץ, או שיתמודדו על התפקיד ביום שאחרי נתניהו, סער לא מבזבז זמן ובודק את הדופק להשתלטות על הליכוד כבר בפריימריז הקרובים אולי מול נתניהו עצמו.

המטה כבר מאורגן. אולי הוא יפעיל אותו רק ביום שאחרי הבחירות, אבל אולי גם לפני. באחרונה בדק סער גם תשתיות פוליטיות וכלכליות. צוותי חשיבה, אנשי המקצוע, פעילים ומקורבים עובדים במרץ, כולם מודעים לעובדה שהאפשרות להתמודד כבר בקדנציה הנוכחית -קיימת.

נקודת המוצא היא להקדים את בוגי וליברמן שבסיבוב הבא כבר יתמודדו, ולכן הוא מכין את השטח כבר עכשיו, וגם את המחנה. אפשר בוודאות לומר שחלק מהח"כים שנתנו חתימתם לרובי ריבלין לנשיאות, לא באו בגלל החתן, אלא כי הם נמנים על המחנה המתגבש של סער. בליכוד לא אוהבים התמודדות מול מנהיג מכהן, ולכן היה מי שהרים גבה במפלגה, איך שועל פוליטי כה משופשף מסתכן בהכנסת נתניהו למצב נפשי סבוך ומיותר וקורא עליו תיגר.

במידה שסער יירש את נתניהו וגם ריבלין יוכתר לנשיא, ייזכר לו חסד נעורים כמי שהיה הראשון לחתום עבורו. אבל כמו לריבלין, גם נתניהו ניחן בזיכרון ולא של דג זהב וחזק בפנקסנות. במידה שסער יפסיד, תסריט שאינו תלוש מהמציאות, הוא עלול למצוא את עצמו בקדנציה הבאה במשרד לאזרחים ותיקים.