זליכה הגיש תביעה ייצוגית נגד תנובה בכחצי מיליארד שקל

"מחירי מוצרי החלב המופקעים במדינת ישראל אינם גזירה משמיים, אלא תוצאה ישירה של ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי תוך פגיעה חמורה בציבור הצרכנים על דרך של קביעת מחירים מופרזים ובלתי הוגנים עבור הנכסים בתחום המונופולין, על-ידי תנובה" - כך טוען החשכ"ל לשעבר, פרופ' ירון זליכה, בתביעה, ובבקשה לאישורה כייצוגית בהיקף של כחצי מיליארד שקל שהגיש בסוף השבוע (ה') לבית המשפט המחוזי כנגד תנובה.

בתביעה נטען כי עניינה בפגיעה חמורה של תנובה כמונופולין בציבור הצרכנים, על-ידי גביית מחיר מופרז ושאינו הוגן למוצרי החלב גבינה לבנה ושמנת מתוקה, "העולה כדי נזק של מאות מיליוני שקלים, תוך רמיסה גסה של הוראות חוק ההגבלים העסקיים, שתכליתו הראשונה במעלה הינה שמירה על תחרות חופשית והגנה על זכויות הצרכן".

לטענת זליכה, באמצעות עורכי הדין אופיר נאור ורנן גרשט, הפגיעה העמוקה ושורשית זו בציבור הצרכנים במדינת ישראל, על-ידי שימוש לרעה בכוח מונופוליסטי, מקימה בתקופה האחרונה שורה של מחאות, דיונים, ועדות, הצעות חוק ומיני הליכים ביורוקרטיים אחרים, "אולם הפתרון לכך הינו פשוט ביותר ומצוי ממש מתחת לפנס".

בתביעה נטען כי במסגרת חוק ההגבלים העסקיים אסר המחוקק באופן מפורש על מונופולין לעשות שימוש לרעה בכוחו המונופוליסטי, בין היתר בגביית מחיר בלתי הוגן בגין הנכס שבתחום המונופול. "אולם מסתבר", נכתב בתביעה, "כי חרף זאת תנובה מתעלות מהוראה זו וגובה מחיר מופרז, המגלם רווח העולה במאות אחוזים מעל הרווח הנורמלי הבלתי מופרז וההוגן".

להערכת זליכה, בתנובה פשוט הגיעו למסקנה מושכלת כי הנזק הפוטנציאלי מקנס כזה או אחר שיושת על החברה ברבות הימים, לאחר חקירות והליכים מפרכים אם בכלל, קטן עשרות ואלפי מונים מן הרווח האדיר שנצבר עקב גזילת הציבור לאורך תקופת מכירת הנכס במחיר מופרז ובלתי הוגן.

לטענתו, אותו רווח אדיר של המונופולין הינו הנזק העצום לציבור הצרכנים במדינת ישראל, כמו גם לצמיחה ולרווחה של הציבור הישראלי.

לטענת זליכה, על-פי חוק, "למונופולין לא קיימת 'חירות' לגבות כל מחיר כאוות נפשו וכל מחיר הנוח לדוחותיו הכספיים ושעל-פי דידו הציבור יוכל, ובעיקר ייאלץ עקב היעדר ברירה ותחרותיות, לעכל - תרתי-משמע. נהפוך הוא - חובה עליו (באותו מובן) לגבות רק מחיר הוגן, בהיותו מונופולין שאינו עומד בפני תחרות. חובה זו מופרית בריש-גלי שוב ושוב".

לפיכך, טוען זליכה, קיימת זכות משפטית מובהקת לקבוצה הייצוגית אותה הוא מבקש לייצג לעמוד על זכותה לתשלום מחיר הוגן בגין הנכס שבמונופולין, וקבלת החזר מלא בגין הפער שבין המחיר ההוגן לבין המחיר ששולם על-ידה בפועל - "בפרט", כותב זליכה, "כאשר קבוצה זו היא למעשה רובה ככולה של ציבור משקי-הבית בישראל, ואילו המוצרים האמורים הם בגדר מוצרי יסוד במשק בו שיעור משקי-הבית הנמצא מתחת לקו העוני הוא הגבוה במערב".

לטענת זליכה, כל פרשנות אחרת, משמעותה ביטול וריקון מתוכן של הוראת החוק והפקרת הציבור הישראלי למרמס של בעלי כוח.

"הגיע העת לחולל שינוי זה, ובאישור התובענה וקבלתה בשלב מאוחר יותר יש כדי לאזן ולו במעט את הפערים האדירים ביחסי הכוחות בין המונופול לצרכניו. יתר על כן, תקוותו של המבקש היא להגביר את ההרתעה על מונופולין אחרים בישראל, אשר הביאו את מחירי המוצרים והשירותים בישראל לרמה מופרזת ובלתי הוגנת הנמנית עם המניעים העיקריים לרמת העוני הגבוהה במדינה", כותב זליכה בתביעה.

לטענתו, "מדובר בתופעה נפוצה במדינתנו שיש להוקיעה לאור הריכוזיות הגבוהה הקיימת כיום במשק הישראלי - ניצול תאגיד את העובדה שצבר כוח מונופוליסטי רב-ממדים על מנת להגדיל את רווחיו על חשבון פגיעה קשה בכיסם של הצרכנים".