נמאס לשמוע על הפסדי בנק ישראל

אחת לכמה חודשים, בדרך כלל בסמוך לפרסום דו"ח בנק ישראל, מתעוררת נשמה טובה, בדרך כלל ממניעים לא ענייניים, ויוצאת במתקפה חריפה על מדיניות רכישת הדולרים והריבית של בנק ישראל תוך שהפסדיו מוצגים לראווה בכותרת מודגשת.

מה שעובר כחוט השני בכל ההתקפות הללו הוא חוסר הבנה בולט של המתקיף או חוסר רצון להבין מהם יעדי הבנק המרכזי ומדוע הוא פועל כפי שהוא פועל. התוצאה הינה הצגה חלקית ובדרך כלל מעוותת של המציאות בה פועל בנק ישראל. אז אולי הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולהציג את התמונה במלואה לטובת הציבור.

בנק ישראל איננו מוסד עם כוונת רווח. הוא בנק מרכזי שפועל תחת חוק המציב בפניו שלושה יעדים- יציבות מחירים כיעד מרכזי, תמיכה במטרות הממשלה- בעיקר צמיחת המשק ותמיכה ביציבות המערכת הפיננסית. אם יצליח הבנק להרוויח כסף לאחר ששמר על יעדיו יועברו הרווחים לאוצר, אולם בניגוד למדינות אחרות, אוסטרליה למשל, שם מממנת המדינה את הפסדי הבנק המרכזי במידה וייווצרו, הפסדי בנק ישראל אינם ממומנים על ידי המדינה ואינם פוגעים בתקציבה. הם נשארים במאזנו ויכולים להישאר כך לשנים ארוכות.

כותרות המלעיזים אוהבות לזעוק על 44 מיליארד שקל הפסד כתוצאה ממדיניות הרכישות שנועדה להגן על היצואנים(ומה עם התעשייה המקומית, שכחתם?).

משום מה עוד לא ראיתי תוקף הגון אחד שיזכיר כי קרוב למחצית מהחוב הינה ירושה של הנגידים האחרונים עוד מתקופת פרנקל ושנות רצועת האלכסון העליזות. כבר מאז אין לבנק ישראל רווחים. מכאן בדרך כלל עוברים התוקפים לדמגוגיה בגרוש - ההגנה על היצואנים ה"פושעים" גורמת הפסדים ואינה מאפשרת למדינה ליהנות מתקציבים נוספים וכך נפגעים תקציבי החינוך והרווחה- איזו שטות !!

רווח בנק מרכזי הוא בונוס שאיננו נלקח בחשבון תקציבה של מדינה. אם יש רווח כזה הוא יתרום להפחתת חובה אבל אף שר אוצר לא בונה על רווח הבנק המרכזי כעל מקור תקציבי. יתרה מכך אם הבנק מפסיד, המדינה לא נאלצת לממן הפסד זה והוא נשאר על הנייר, כך שבוודאי ששום תקציב אינו נפגע.

נקודת הביקורת המרכזית הינה עלות אחזקת היתרות. הכי קל היה לבנק המרכזי(באישור הממשלה כמובן) להדפיס שקלים, לעורר אינפלציה ופיחות. את זה כולנו למדנו והבוגרים שבינינו זוכרים היטב את שנות השמונים העליזות. במקום זאת בוחר הבנק להנפיק אגרות חוב לציבור(שהוא הנהנה מהריבית, נמוכה ככל שתהיה) וכך הוא מממן את רכישות המט"ח. כמובן שהריבית שהוא מקבל נמוכה יותר מזו שהוא משלם וזה יוצר הפסד אולם אף אחד מהמבקרים לא טורח לבדוק מה שכל כלכלן מתחיל היה בודק- עלות מול תועלת. בעניין זה יש נתונים בדוקים ברמה מחקרית. להתחזקות השקל יש השפעה ממשית על הצמיחה(ראו מה קרה ב2013- כמעט אחוז פחות מהתחזית בתחילת השנה וזה תומך בהערכות מחלקת המחקר ש 10% תיסוף פירושן אובדן בסדר גודל של 1%).

להתחזקות השקל יש השפעה ממשית על היצוא ועל התעשייה המקומית ומכאן גם על שיעורי התעסוקה. ברור לכל בר דעת שלולא התערבות בנק ישראל השקל היה היום הרבה יותר חזק והנזק למשק היה הרסני, הרבה יותר משניים או שלושה מיליארד ₪ בשנה שעולה להגן עליו.

בנק ישראל אינו יכול לאפשר לעצמו ניסוי שוק חופשי במיוחד אחרי שלמדנו בעקבות משבר 2008 שאין דבר כזה שוק חופשי. מי שחפץ בהתחזקות השקל לא יסתפק ב 3.4 או 3.3. יכול להיות שבשלב מסוים הגלגל יתהפך אולם את תוצאותיו ההרסניות של ניסוי מעניין זה אף בנק מרכזי שפוי לא ייקח על עצמו כי בדרך תיהרס כלכלה שלמה.

גם לי יש הרבה ביקורת על התערבות בנק ישראל שלעניות דעתי הייתה צריכה להשיג תוצאות הרבה יותר טובות. הרבה יותר ביקורת יש לי על האוצר שעומד מן הצד ולא מסייע, ואני לא מדבר על ליטוף התעשייה על ידי נאומים. אולם אם רוצים לבקר את מדיניות בנק ישראל צריך להיות מספיק הוגנים ולראות מה היא השיגה :

1. פיחות משמעותי בשנת המשבר שסייע רבות למשק הישראלי לצלוח אותו יחסית בשלום
2. השפעה דרמטית על הצמיחה-להזכירכם אחד מיעדיו המרכזיים של הבנק
3. הגדלת יתרות המט"ח ככלי להפחתת הסיכון הפיננסי, מונח שבשגרה בפי קרן המטבע לאחר המשבר, הגורמת להקטנת ההסתברות למשבר פיננסי
4. דירוג אשראי גבוה יותר למדינת ישראל המפחית משמעותי את עלויות הגיוס שלה ובכך יוצר חיסכון אמתי להבדיל מהפסד על הנייר.