האוצר בוחן הקמת קרנות השקעה בעסקים בינוניים

העסקים הבינוניים, אשר מתקשים להשיג מימון לצורך הרחבת פעילותם, עשויים לקבל בקרוב דחיפה מהמדינה. ל"גלובס" נודע כי משרד האוצר בוחן יוזמה, במסגרתה יוקמו קרנות השקעה חדשות בשיתוף עם הגופים המוסדיים, שישקיעו בחברות "Middle Market".

במסגרת היוזמה הנבחנת תקים המדינה קרן או שתיים בשיתוף עם הגופים המוסדיים, בהיקף כספי כולל של כחצי מיליארד שקל. המדינה תשקיע בקרנות הללו כסף, ביחס שעדיין לא נקבע, כמשקיע בעל מעמד נחות. את הקמת הקרנות מוביל אגף התקציבים באוצר בראשות אמיר לוי, בשיתוף עם הסוכנות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה. המטרה של האוצר היא לבנות קרנות במודל של פרייבט אקוויטי, כאשר מנהלי הקרנות שייבחרו יהיו שותפים פעילים בניהול החברות בהן יושקע הכסף.

ממשרד האוצר נמסר כי הוא "בוחן דרכים שונות לקדם את העסקים הקטנים והבינוניים בישראל באמצעות כלים שונים, לרבות קרנות השקעה".

חברות ה-Middle Market הן חברות המגלגלות מחזור הכנסות שנע בין עשרות מיליונים לכ-100 מיליון שקל בשנה. בשל כך, הן גדולות יותר מ"עסקים קטנים", אך לא מספיק גדולות בשביל שיוכלו להנפיק את מניותיהן בבורסה, או לגייס חוב משוק ההון. חברות מהסוג הזה נדרשות לרוב לאשראי בהיקף קטן יחסית, בין 5 ל-30 מיליון שקל, על מנת להמשיך ולצמוח ולהרחיב את עסקיהן.

עבור הגופים המוסדיים, שבשנים האחרונות הגדילו באופן מהותי את ההלוואות הפרטיות שהם מעניקים לחברות, הלוואות לחברות בינוניות אינן כדאיות. לא בהכרח בגלל שהתשואות בהן אינן אטרקטיביות, אלא בעיקר בגלל שבביצוע עסקאות אשראי יש צורך לנטר אותן לכל אורך זמן ההלוואה. מפאת מחסור בכוח אדם של קציני אשראי, אין למוסדיים היכולת להקדיש את הזמן הדרוש לכך, והם מעדיפים להתעסק בהלוואות בהיקף כספי גבוה יותר. מבחינת הקצאת המשאבים שלהם, עדיף לתת הלוואה בגובה 100 מיליון שקל לחברה אחת, מאשר עשר הלוואות בגובה של 10 מיליון שקל לעשר חברות שונות.

פתרונות לטווח קצר בלבד

חברות ה-Middle Market לרוב גם אינן יודעות כיצד להתנהל מול הבנקים כדי לקבל אשראי לצורך התרחבות, ומכיוון שכמעט אין להן אלטרנטיבה מחוץ למערכת הבנקאית, גם כשהן מקבלות אשראי, זה נעשה בתשואות גבוהות.

הפתרונות היחידים העומדים בפניהן הם לטווח קצר, כגון עסקאות פקטורינג ומימון צ'קים בניכיון כפי שעושה חברת האחים נאוי, אך אלו פתרונות שנותנים מענה לטווח קצר, ולא במימון שיכול לבנות צמיחה לטווח ארוך.

עד היום הוקמה רק קרן השקעות אחת הממוקדת בתחום זה - קרן "להב", אותה הקימו גיורא עופר, מנכ"ל בנק דיסקונט לשעבר, ויעל גיט, שהייתה סמנכ"לית המימון של קרן המנוף בראשית, ולפני כן כיהנה במספר תפקידי ניהול בכירים בחטיבה העסקית של בנק הפועלים. קרן זו גייסה כ-110 מיליון שקל, כשבין המשקיעים ניתן למצוא את חברת הכשרה ביטוח, ארגוני הקניות של הקיבוצים ואנשים פרטיים.

להב ביצעה עד כה ביצעה חמש עסקאות מימוניות עם חברות פרטיות בהיקף של 5-25 מיליון שקל. אחת ההשקעות שפורסמה בתקשורת היא עם חברת העוגנפלסט של קיבוץ העוגן, המייצרת יריעות פלסטיק לאיטום בריכות, סככות ועוד.

עד כמה גדולה מצוקת האשראי של החברות הללו, ניתן ללמוד מהמספרים הבאים: חברות ה-Middle Market מהוות כ-40% מהתוצר במשק, אבל חלקן באשראי העסקי של הבנקים עומד על 18% בלבד. כך נוצר ואקום בדמות המחסור המימוני שיש לאותן חברות, שאותו כאמור רוצה משרד האוצר למלא. המודל של השקעת הון באמצעות קרנות פרייבט אקוויטי יתווסף למנגנון אחר שהקימה המדינה לתמיכה בחברות בגודל הזה - קרן הלוואות לעסקים בינוניים וקטנים בערבות מדינה.

התקדים של קרנות המנוף: לא מספיק השקעות ראויות

הפעם האחרונה בה הקימה המדינה קרנות השקעה בשיתוף עם הגופים המוסדיים, הייתה בשנת 2009. בעקבות המשבר הפיננסי העמוק בשוקי העולם, נסגרו השווקים להנפקות חוב חדשות והרוב המכריע של החברות לא יכול היה לגייס כספים לצורך מחזור חוב קיים. הדבר הוביל לחשש ממשבר פירעונות אג"ח גדול, מה שגרר צניחה רוחבית במחירי האג"ח של כל החברות בבורסה, בהן גם חברות מבוססות, ולעליית התשואות בהן לרמה דו-ספרתית ויותר.

בתחילת 2009 הודיע משרד האוצר כי כבר ברבעון הראשון יחלו לפעול קרנות ההשקעה, שזכו לשם "קרנות המנוף". הקרנות הללו אמורות היו לעסוק במחזור חוב וניהולו, תוך השקעה בחברות שעיקר פעילותן בישראל ומרבית עובדיהן מועסקים כאן, באמצעות גוף מנהל מתמחה שאינו מוסדי ואינו מנהל כספי ציבור. התכנון היה שהקרנות יוכלו לרכוש אג"ח קונצרניות בשוק הראשוני או המשני, וכן להעמיד הלוואות בצורה ישירה לגופים שעומדים בתנאים.

המודל לפיו פעלו באוצר, היה שעל כל 3 שקלים שיגייס מנהל הקרן, תשקיע המדינה 1 שקל נוסף. למוסדיים שהשקיעו בקרנות ניתנה הבטחה מהמדינה לתשואה שנתית ריאלית של 4%, כך שאם הקרנות לא יגיעו לרף התשואה הזה, המדינה תשלים את ההפרש עבורן; אם התשואה הריאלית שישיגו הקרנות תהיה גבוהה מ-4%, תעביר המדינה לגופים המשתתפים בהן 50% מהתשואה העודפת. דמי הניהול שנקבעו היו 0.8% לשנה מסך התחייבויות הקרן במהלך תקופת ההשקעה, ו-0.5% לאחר תקופת ההשקעה. עוד נקבע, כי אם מנהלי הקרנות יצליחו להשיג תשואה שנתית ריאלית גבוהה מ-8% ((Hurdle Rate, הם יזכו להשתתף ברווחים העודפים ברמה של 15% מהם.

לאחר תהליך המיון הוקמו שלוש קרנות: בראשית, שגייסה 2 מיליארד שקל (1.5 מיליארד שקל מגופים מוסדיים ו-500 מיליון שקל מהמדינה); אוריגו, שגייסה 1.3 מיליארד שקל; וקרן KCPS, אשר היקף הכספים שניהלה עמד על 1.2 מיליארד שקל.

המדינה לא יכולה להתערב

הקרנות החלו לפעול באמצע 2009, אבל כבר עם הכרזת האוצר על הקמתן בתחילת אותה שנה הן השפיעו על שוק האג"ח, שרשם עליות שערים רצופות וניכרות למשך מספר ימים, רק מעצם ההבטחה של המדינה שסיפקה רשת ביטחון.

עובדה זו, בשילוב עם ההתאוששות שהחלה בשווקים, גרמו לכך שהקרנות לא מצאו מספיק השקעות ראויות, וחלק מהכסף נותב להשקעה בחברות החזקה, ולא לחברות בעלות פעילות ריאלית אמיתית. עניין זה גם עורר ביקורת, שכן במודל של קרנות המנוף למדינה לא הייתה זכות להתערב בהחלטות ההשקעה של הקרנות. בסופו של דבר, בשנת 2012 החליטו באוצר שלא להאריך את תקופת ההשקעה של הקרנות.