מדוע הלכתי לעצרת החרדים?

החוק לגיוס בני ישיבות בכפיה הוא רק קצה השרשרת, התוצר הסופי של תהליך ארוך הלכתי לעצרת החרדית לא רק בגלל שאני מתנגד לגיוס לומדי תורה. הלכתי בעיקר כי נמאס לי.

נמאס לי מכך שהציבור שלי הפך להיות שק החבטות הלאומי. כי רק את החרדים אפשר לכנות בכינויי גנאי נוראים ולהישאר ליברל והומניסט. אפשר להסית מפורשות לאלימות פיזית כנגדם ועדיין להיקרא דמוקרט ופלורליסט. רק אותם אפשר להאשים בנאציזם ובכל זאת לזכות בפרס ישראל. סא"ל בצה"ל יכולה לומר שהיא שונאת חרדים ורוצה שכולם ימותו ולקבל קידום. כן כן, לא הדחה ואפילו לא השעיה, אלא קידום!

אנחנו אשמים שהצמיחה במשק לא גבוהה מספיק (נגידת בנק ישראל), ומערכת הכשרות אשמה ביוקר המחיה. אנחנו מביאים מדי הרבה ילדים וזה ממש נורא, אבל המדינה תממן על חשבון כולנו טיפולי פוריות ופונדקאות לזוגות שאינם נשואים, ולזוגות חד-מיניים, ולדו מיניים חד-הוריים.

כיום אנחנו בטלנים או עובדים בשחור, ומחר יתלוננו שאנו תופסים משרות נחשקות לצעירים חילוניים. כיום אנחנו משתמטים מהצבא, ומחר כשנהיה בצבא נואשם בהדרת (שירת) נשים ובהפרעה למהפכה הפמיניסטית בצה"ל.

המיעוט החרדי הוא היחיד שאפשר לסגור עניינים הנוגעים לגורלו ולציפור נפשו מעל ראשו בלי לתקשר איתו כלל. הממשלה החליטה על המיתווה הנדיב של פראוור להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב אבל נסוגה מיד לאחר כמה הפגנות אלימות. את נושא השרות הלאומי לערבים נתניהו מפחד אפילו להעלות על דל שפתיו, אבל כשמדובר בחרדים מי שואל? נקצץ, נסגור, נקנוס, נאסור, נטיל סנקציות, והיד עוד נטויה.

וגם מערכת המשפט הצטרפה לחגיגה. אהרון ברק אהב לומר לחרדים בכל עת שפגש מי מהם שהבג"ץ הוא מעוזם של החלשים והמיעוטים ולכן בג"ץ חזק הוא אינטרס שלנו. אז אמר. אין אפילו מקרה אחד שבו עמד הבג"ץ לימין החרדים.

האדם הנאור אינו מכיר ביהדות ובערכיה. כשמדובר בחרדים שופטים מנפיקים פסקי דין הזויים ומופרכים (ראה מאמרו של ליבסקינד על פס"ד בית שמש) אבל לית דין ולית דיין. בג"ץ מגן שוב ושוב בחירוף נפש על זכותה של המשטרה לאסור כל סממן של תפילת יהודים בהר הבית כולל תנועות גוף והנעת שפתיים (ואני נגד עליה להר מסיבות הלכתיות). אבל 50 מטר משם ברחבת הכותל, מקום שבו ישנו תיעוד של דורות על גבי דורות של תפילה יהודית, מאפשר בג"ץ לקבוצה קיקיונית של כמה עשרות נשים להפר את הסטטוס-קוו ולפגוע ברגשותיהם של אלפי מתפללים. כבוד האדם וחירותו כבר אמרנו?

ובדרך לעצרת שאלתי את עצמי איך הם מעזים? הרי החרדים הם ציבור גדול מאורגן. החילונים לא מפחדים שיום אחד יימאס לנו לסבול בשקט ונגיב?

ואת התשובה קבלתי בעצרת משתי חיילות צעירות. לא, הן לא דברו אתי. הן פשוט הסתובבו לבושות מדים בטבעיות בין מאות אלפי הגברים החרדים צחקקו וצילמו בסמארטפונים שלהן. אף לא אחד אמר להן מילה. ולהרף עין עברה בראשי מחשבה איך הן לא חוששות? בכל זאת מדובר בהפגנה טעונת רגשות, ואנחנו הרי "ידועים" ביחסנו העוין לנשים גם בזמנים כתקנם.

ופתאום הבנתי הכל. התקשורת החילונית משחירה את דמותנו ומציגה אותנו כאלימים, זורקי אבנים, ויורקים על נשים. מנפחת כל תופעת שוליים קטנה ומבליטה את "חרדיותו" של כל חשוד בפלילים כשנמצא כזה. אבל בפנים בפנים אתם יודעים את האמת. אתם יודעים שהציבור החרדי אוהב את עם ישראל בכל לבו. אתם יודעים שהתורה הופכת אותנו לאנשים ערכיים ובעלי מידת טובות. אתם פשוט בטוחים שלא משנה מה תעשו לנו וכמה תרמסו אותנו אנחנו נסבול בשקט. לכל היותר נארגן עצרת שבסופה יתפזרו חצי מליון מפגינים מושפלים וכואבים בסדר מופתי. אפילו על הפרחים נזהרנו מלדרוך.

הייתי מאוד רוצה לאיים עליכם שיום אחד זה עלול להיגמר. שיום אחד הכאב העלבון והתסכול עלולים להיות בלתי נסבלים ואנו נתפוצץ. אבל אני לא יכול לאיים עליכם. כי אתם פשוט צודקים. כאלה אנחנו.