חובבי יין מתענגים על יין ישראלי: קבלו טעימה מיינות יקב יתיר

לפני המון שנים הייתי מדריך יין. אני יודע שאתם לא מכירים מקצוע כזה. אין מקצוע כזה. אבל לי היה. בתפקידי זה, שבו שימשתי בלא פחות משלושה יקבים שונים ומאוד גדולים, הסתובבתי בין מאות מסעדות והרבצתי תורה במלצריות משועממות ובברמנים מלאי חשיבות עצמית, והסברתי להם כל מה שלא רצו לדעת על עפיצות ודומדמניות. האמת היא שהשתדלתי לא להזכיר את המילים המגונות הללו כמעט אף פעם. לא שזה עזר לי. המלצריות פוצצו בלונים של בזוקה והברמנים אמרו לי שאני עושה בית זונות מיין. חשבתי שזו מחמאה. הם קצת פחות.

במהלך השנים הללו, יצא לי גם להרצות בחוגי בית ובחנויות יין על אותם נושאים בדיוק. כאן כבר היו אנשים ששילמו כסף בשביל התענוג המפוקפק. זה לא היה פחות נורא. את השעמום (שגם הוא לא נעדר, אבל הופחת) החליפה ידענות חובקת כול, במקרה הנ"ל - כל מה שאפשר, או אי אפשר, לדעת על יין. לא מצד כולם, כמובן - היו לי גם תלמידים מקסימים, ועם חלקם נשארתי אפילו בקשר מסוים - משהו שאני לא מצטיין בו אפילו עם חבריי הקרובים ביותר ועם משפחתי. נדרתי נדר לא לעשות זאת יותר. וראו זה פלא, גם עמדתי בו.

לפני כמה שבועות הוזמנתי לערב יין שכזה. שנים שלא הייתי באירוע מהסוג הזה. אחרי התקופה הפרטית שלי בתחום, הדרתי את רגליי גם מהרצאות של אחרים. אף שעיסוקו של מבקר יין כופה עליו השתתפות בלא מעט טעימות מודרכות על-ידי נציגים מקומיים ובין לאומיים של התעשייה, אני משתדל, ולפעמים גם מצליח, לטעום את היינות שלי בדלת אמותיי.

הערב הזה היה אחד בסדרה הולכת ומתארכת של ערבים שבהם מתארח יינן בביתו של דולב גבעון רוטר, חובב יין מושבע שהפך את תחביבו לעיסוק ופתח את ביתו היפה שבאזור שוק הפשפשים ביפו למי שרוצה להתחכך לשעה קלה בבני מינו, חובבי היין, לפגוש ייננים מובילים ולטעום את יינותיהם. וכן, גם להסביר להם מה לא בסדר בהם. ביינות, זאת אומרת. ושוב, לא כולם עשו זאת, וליתר דיוק רק אחד. אבל הוא ישב בדיוק לידי.

מצדי השני ישב ערן גולדווסר, היינן הצנוע והמוכשר של יקב יתיר. גולדווסר הגיע לערב הזה מהדרום העמוק שבו ממוקם היקב, וניסה בכל כוחו שלא לאבד את שלוות רוחו הסטואית ממש. הוא גם הצליח. אני קצת פחות. לא, לא עשיתי בושות, גם זה קורה לפעמים, אבל זה הטריף אותי. באופן פלאי הצלחתי להתאפק ולא להגיב. מתבגרים, כנראה.

אבל אל תתנו לסיפור הקטן הזה לקלקל לכם. ערבי היין של המיזם של דולב, Jaffawines שמו, הם רעיון מקסים, שאף נודניק כמו זה שישב לידי לא יצליח לקלקל. בדירה הקטנה אך המרווחת, מתכנסים 16 חובבי יין מסביב לשולחן גדול.

לפני ואחרי הטעימה מנעימה להם את זמנם להקת ג'אז קטנה אבל יעילה, ושף בעל שיעור קומה מכין להם אוכל מצוין שילווה את הטעימה. בערב של גולדווסר, היה זה יואב בר, השף לשעבר של מסעדת מראבו הרמת גנית, שגרם לי להצטער שלא הספקתי לסקר כאן את מסעדתו במדור השכן שלי.

בתאורה אפלולית ישבנו במשך כמעט שלוש שעות, טעמנו את כל מגוון היינות האדומים של יתיר, כולל כאלה שכבר אי אפשר להשיג משנות בציר מוקדמות יותר - ומי שלא טעם את יער יתיר משנת 2005, לא יוכל לעולם לתאר לעצמו לא רק מה הוא מפסיד אלא עד כמה יכול יין ישראלי להתיישן ולהתפתח במרוצת הזמן - ונהנינו הנאה גדולה. כן, אפילו הנודניק המכונה אני.

אתר המיזם: www.jaffawines.com

טעימה | יינות יקב יתיר

יתיר פטי ורדו 2009. שום דבר ירוק אין בטעמו של היין הזה, כמו שמבטיח אולי שמו (ורדו זה ירוק בצרפתית). ולמרות זאת, הכובד והריכוז הם מרתקים ביין הזה, שהוא חיה די נדירה בנוף. עולם היין אינו מרבה לייצר יין זני מזן שבדרך כלל משמש כצלע צנועה בבלנד הבורדולזי הקלאסי. 140 שקלים, כשר

יתיר סירה 2009. המוצלח שביינות הטעימה, לטעמי הפרטי. משהו בסירה של גולדווסר יושב נכון, הכול מתחבר לא רק ליין נהדר וטעים אלא גם לכזה המייצג נאמנה את רוחו של הזן המפורסם הזה, שלא מעט פעמים הופך תחת ידם של יינני ארצנו לעוד קברנה סוביניון. יש כאן פלפל שחור בטעם, כמו שצריך להיות, ובכלל, זהו יין נהדר. 140 שקלים, כשר

יתיר קברנה סוביניון 2009. הקברנה של יתיר הוא קברנה קלאסי. רציני, כבד ראש והיין הכי טוב בטעימה אחרי הסירה. עוקץ קצת, אבל לא אחרי מספיק זמן בכוס, שאז הוא מתרכך ומתעגל והופך לידידותי ולנעים מאוד. 130 שקלים, כשר

יער יתיר 2010. זוהי כמובן כמעט פדופיליה ייננית לשתות את יער יתיר בגיל כזה, ועדיין. אף שהיין הכהה הזה אטום לא רק במראהו אלא גם בטעמו בשלב הזה, אם תתנו לו מספיק זמן בכוס, תגלו מדוע הוא נחשב כבר שנים לאחד מגדולי יינות ישראל. אפילו מי שלא מתחבר לסגנון העוצמתי שלו, לא יוכל להישאר אדיש לקסמיו הגבריים המסוקסים ובכל זאת האלגנטיים כל-כך בדרכם שלהם. חיוך של קלינט איסטווד. 260 שקלים, כשר