מזה שנים רבות מתרוצץ עולם הרכב סביב קורקבנו, ואינו מוצא מנוח. שוב ושוב מנסים טובי בניו למצוא תשובה לשאלה אחת פופולרית (או אולי פופוליסטית): מתי תימצא דרך הגיונית להניע מכוניות באנרגיה שאיננה משפריצה מתוך חורים באדמת ערב-הסעודית?
לכאורה, התשובה ברורה: מכונית חשמלית. וכי מה הבעיה? שמים בטרייה ונוסעים. למעשה - בעיה מאוד קשה. כי החשמל הוא ברייה חמקמקה מאוד. הוא לא אוהב להיאגר, וגם לא להידחס, אלא במנות קטנות. כאלה המספיקות בקושי ל-100 קילומטרים של תנועה, ובדרך כלל פחות. כי ככה הוא החשמל. מפונק.
להלן המחשה: בקבוק ליטר מלא בנזין, יכול להניע מכונית מתל-אביב להרצליה. סוללה חשמלית שנפחה כנפח בקבוק ליטר תספיק אך בקושי להכנת טוסט גבינה אחד. בקושי. וזה כל הסיפור; עדיין לא הומצא מיכל חשמל שימושי וקומפקטי.
מומחים רציניים יותר ורציניים פחות, חיפשו פתרונות חליפיים. הידוע שבהם (וכנראה גם הטיפשי שבהם) היה רעיון הסוללה המתחלפת בסגנון בטר פלייס ושי אגסי. הרעיון הזה, כך נראה, נפח קצת את נשמתו. לפחות עד להודעה חדשה.
חברת טסלה האמריקאית הלכה בדרך אחרת; היא החליטה להתעלם משיקולי מחיר, ומוכרת מכונית חשמלית לכיסים נפוחים בלבד. מחירה מתחיל בכ-70 אלף דולר. אך למרות המחיר המפולפל, ויחסי הציבור המפולפלים עוד יותר, הפסידה טסלה 74 מיליון דולר בשנת 2013. לא בדיוק הצלחה מסחררת, וגם לא תוצאה ההולמת את תדמיתה המנופחת.
ההיברידיות - רעיון ותיק אחר הנשען על שילוב בין מנוע חשמלי ומנוע בעירה פנימית - דווקא מחזיקה מעמד יפה. המנוע החשמלי נקי ושקט, והבנזיני גם מניע גלגלים וגם מייצר חשמל. נחמד, עובד, מתפתח, די פורח.
ולא מכבר הציגה חברת מיצובישי את הצעד החלוצי הבא: מערכת המשלבת שני מנועים חשמליים, מנוע בנזין אחד, ומערכת אלקטרונית סופר-אולטרה-מתוחכמת, המרקדת בזריזות בין כל השילובים האפשריים, ובוררת במהירות אלקטרונית את השילוב הנכון ביותר, המתאים ביותר, ועל-פי רוב גם החסכוני ביותר.
להלן תיאור קצר ופשוט יחסית, למערכת מתוחכמת וכלל לא פשוטה: מנוע חשמלי אחד לציר הקדמי, מנוע חשמלי שני לציר האחורי, ומנוע בנזין 2.0 ליטרים היודע גם להניע את הגלגלים הקדמיים, וגם לייצר חשמל לטעינת סוללות המנועים החשמליים. ויש גם אפשרות לטעון את הסוללות מרשת החשמל באמצעות כבל טעינה.
כלומר, היברידי, נטען, חשמלי, ו-4X4 בזכות צמד מנועי החשמל. כל מה שצריך ליצירת SUV מזן די נדיר: נדיב ממדים, חסכוני בדלק ולא מזהם. כל מנעמי הבריות המגודלות הללו, אך ללא קללותיהם של ירוקים למיניהם.
מיצובישי אאוטלנדר PHEV נקראת היצירה הזאת (Plug-in Hybrid Electric Vehicle), והטכנולוגיה שלה מרשימה עד בלי די.
האאוטלנדר עצמו, הוא... אאוטלנדר. מוכר ואהוד. ואף שמחמת מכלליו החשמליים הוא מיוצר רק בתצורת 5 מושבים (אין גרסת 7 מושבים), ממדיו נדיבים, תא הנוסעים שימושי, נוח ויעיל, ואפילו תא המטען צומצם רק בקמצוץ.
והנה מחמאה במהופך; מקובל להחמיא למכונית ולומר שהנהיגה בה היא "מיוחדת", "חוויה", "חריגה", "מרתקת" ועוד מיני מלים ייחודיות שכאלה.
הנהיגה באאוטלנדר המחושמל הזה אינה סובלת מייחודיות כלשהי. היא רגילה. היא נורמלית. היא - וגם זו מחמאה - פשוט נהיגה באוטו. ומדוע זו מחמאה? יען כי נתק מוחלט שורר בין הנהג, לבין המערכת הייחודית, החריגה, המרתקת, הרוחשת בנבכי המכונית. היא מעבירה זרמים, כוחות, הוראות, שילובים, משגרת מומנט וקילוואטים לכל עבר, מפעילה ומנתקת כאוות נפשה את מנוע הבנזין ואת המנועים החשמליים, מחשבת עומסים, בודקת טעינות, בוחנת הספקים.
והנהג לא מרגיש דבר. הוא פשוט נוהג באוטו. כמו שהוא רגיל. רק עניין קטן אחד יפליא אותו במקצת: לאאוטלנדר הזה אין תיבת הילוכים. פשוט אין. המומנט הזמין תמיד של מנועים חשמליים (של כל מנוע חשמלי) מייתר את הצורך בהילוכים.
וכך, מבלי להרגיש או להתרגש, הוא נוהג במכונית שיכולה להגיע ל-50 קילומטרים לליטר דלק (נתוני יצרן), ולפלוט לאטמוספירה רק 44 גרם של פחמן דו-חמצני (אותו יצרן), וטווח נסיעתה חוצה את קו 800 הקילומטרים. מטולה-אילת-תל-אביב - במיכל אחד.
אך אם יתעקש לדעת מה קורה במכונית שסביבו, הוא מוזמן להעיף מבט אל חגיגת המסכים והגרפים והאנימציות והציורים והמספרים, שניתן להעלות על המסך שלנגד עיניו בלוח המחוונים. בעיניים מבולבלות הוא יגלה שהוא מתרוצץ בין "היברידי סריאלי" לבין "היברידי-מקבילי" (לא רוצה להסביר מה זה!), מתי הבנזינאי מייצר חשמל ומתי מניע את הגלגלים, כמה אחוזי בטרייה גדושים וכמה מצפים להנקה, מה מצב הטעינה באמצעות בלימה ומתי תידרש טעינת-כבל... וסביר להניח כי בעודו צולל אל נבכי המידע המרתק, המיותר והמבלבל הזה, הוא ימצא את עצמו בתעלה או בקיר.
עצתי: מפת-נווט במסך, ומוזיקה נעימה ברדיו. כל השאר רק מסיט את תשומת הלב ומתסכל את האינטלקט. וכך - עם מוזיקה ונווט - הנהיגה נעימה, נינוחה, די זריזה, שקטה להפליא, ובטוחה.
האם האמור לעיל מרמז כאילו נמצא הפתרון? לא. עדיין לא. ה-PHEV כבדה מאחיותיה הלא מחושמלות בכ-300 ק"ג, (שגובים מחיר מסוים בביצועים, התנהגות ויכולת גרירה). לנתוני התצרוכת המרהיבים ניתן להגיע רק בנהיגת פוליטיקלי קורקט מוקפדת (בנהיגה נמרצת לא קשה להגיע לתצרוכת של כ-12 קילומטרים לליטר). לעתים בכל זאת נתקלים במצוקת מה של כוח זמין, ודווקא כאשר הוא חיוני כמו בעת עקיפה (האם זה תוצר לוואי של היעדר הגיר?). ואם, חלילה, משתבשת המערכת ההיברידית, גם מנוע הבנזין משותק לחלוטין (למה? לא הצלחתי לברר).
ומעל לכל - המחיר; זה, כך נראה, ינוע באזור ה-250 אלף שקל ומעלה. כך אמנם טבען של טכנולוגיות חלוציות, אך לא ברור האם רוח חלוצית נדיבה שכזאת מפעמת גם בליבם של הלקוחות.
ובכל זאת ראויה ה-PHEV לכל ברכה אפשרית. היא חדשנית, היא מרתקת, היא אמיצה, היא מסוג היוזמות המקדמות את הטכנולוגיה ואת התעשייה. וסופה שגם תצליח. שאפו!.
הכותב היה אורח החברה בספרד
מיצובישי אאוטלנדר
חלק מהמתחרות
פולקסווגן קרוס בלו
קבוצת פולקסווגן תשגר החל מהשנה שלל דגמים היברידיים נטענים. אחד מהם, שיושק ב-2015, הוא רכב כביש שטח יוקרתי על בסיס דגם התצוגה קרוס-בלו. הרכב משלב מנוע 2 ליטר טורבו דיזל ומנוע חשמל בהספק כולל 305 כ"ס
פורד C-MAX אנרג'י
פורד כבר משווקת בארצות הברית גרסה היברידית-נטענת של רכב הפנאי C-MAX. לרכב יש מנוע בנזין 2 ליטר, מנוע חשמלי וסוללת ליתיום בהספק משולב של 195 כ"ס. הוא מסוגל לנוע עד 25 ק"מ על חשמל בלבד במהירות חשמלית של עד 137 קמ"ש
וולבו XC90 Plug-in
הדור החדש של וולבו XC90, שיושק לקראת סוף השנה, יכלול גרסה היברידית-נטענת עם מערכת הנעה דומה לזו שוולבו כבר מציעה. יהיה לו מנוע בנזין 2 ליטר טורבו ומנוע חשמלי עם הספק משולב של כ-300 כ"ס וטווח נסיעה חשמלי ארוך
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.