שבוע החלומות של נתניהו

ב-2002 היתה זו הספינה קארין איי שהיוותה ציון דרך במשולש היחסים ארה"ב-ישראל- פלשתינים. ספינת הנשק הזאת היא שגרמה לג'ורג' בוש לאבד אמון לחלוטין בערפאת ולאמץ את עמדת ישראל.

בלילות האחרונים ודאי חלם רה"מ איך הוא מגיע להישג מדיני דומה עם הספינה קלוז סי שנתפסה אתמול סמוך לפורט סודן. בנימין נתניהו, כדבריו, מתכוון להשתמש בספינה הזאת כדי לחשוף את פרצופה האמיתי של איראן, אבל למעשה, הוא היה רוצה להטביע יחד עם הספינה הזו הכל: את הרעיון של הקפאה נוספת, נסיגה ישראלית בלי סידורי ביטחון, ובעיקר את הלחץ האמריקאי לחתום על הסכם מסגרת.

אם זה לא יעזור מול ברק אובמה, זה לפחות יחזק את נתניהו בזירה הפנימית. כי מי בימין יתקוף ראש ממשלה שלא עצם עין כל הלילה בארה״ב כדי להורות על המבצע המזהיר;
ומי בשמאל ידרוש מנתניהו להתקדם במשא ומתן כשהפלסטינים בעזה מקבלים טילים מדויקים שמגיעים עד לב הבועה התל אביבית?

ואיזה חרדי יצא נגד השוויון בנטל כשמיטב בחורינו מטלטלים על ספינות בלב ים? כולם עסוקים עכשיו בתשבחות לחיל הים וללוחמי הקומנדו. נתניהו יכול לחזור לדבר על הנושא האירני האהוב עליו ולהמתין לקולות הימאים.

המועמדים החילופיים של החרדים

זה היה שבוע החלומות של נתניהו. פגישות עם אובמה עושות לו גם רע, גם טוב: לפני הפגישה גרוע, אחריה - מעולה. לכך מצטרפים הנאום באנגלית באייפק מול קהל אוהד שכמוהו לא יהיה לו בוועידת הליכוד והאירוע הביטחוני הגדול מאז עמוד ענן, תפיסת האוניה מאיראן, וכל הטוב הזה כשהוא נמצא במקום האהוב עליו- אמריקה. לו רק היה יכול היה מעביר את כל הלו"ז שלו לשם.

שבוע הבא זה כבר סיפור אחר. לוח הזמנים של הכנסת יאתגר את רה"מ. הוא ינסה לסחוט את תפיסת הספינה עד הסוף, אבל כמו שהפגנת החרדים בתחילת השבוע נעטפה באובך, כשיעלו להצבעה חוקי המשילות, משאל העם והשיוויון בנטל, קלוז סי תשקע במצולות כמו הטיטניק.

החוק הנפיץ ביותר הוא חוק הגיוס. במדיה החרדית התלבטו במי צריכה להתמקד המתקפה, את מי למתג כאויב החרדים מספר אחת: נתניהו או בנט. ללפיד החליטו לא להתייחס. ממנו לא היו ציפיות. מלכתחילה היתה לו אג'נדה אנטי חרדית ברורה. הכעס ברחוב החרדי הוא על בנט ושקד, שלא חירפו נפשם ויצאו נגד הסנקציות הפליליות, אבל את המאבק הוחלט למקד בנתניהו. החרדים מבטיחים נקמה. זה לא אומר שהם לא ייכנסו לממשלה אם יקראו אל הדגל, אבל הם לא מוכנים להתחייב כיצד ינהגו בקדנציה הבאה.

ח"כ משה גפני רמז בראיון לרדיו חרדי שיש מועמדים חלופיים ראויים לראשות הממשלה כמו כחלון או בוז'י והצהיר שהחרדים יעשו הכל כדי להזיז את נתניהו מכס השלטון. נתניהו עלול למצוא את עצמו בקדנציה הבאה ללא בסיס התמיכה שלו. החרדים, שבאופן מסורתי הלכו עם ממשלות הימין, עלולים שלא להמליץ עליו להרכיב את הממשלה בפני הנשיא, שגם ככה לא יהיה אחד שעובד עבורו.

בדרך לכס הנשיאות

לפני כשבועיים שלח ח"כ מאיר פורוש רמז עבה כפיל אל עבר נתניהו, כשהצהיר שכנקמה על הסנקציות הפליליות, החרדים ישקלו את תמיכתם במועמד סיעתם לנשיאות. אם היה מי שהבין מהדברים כי יהדות התורה לא תתמוך במועמד הליכוד, השבוע חידד גפני את המסר והצהיר שמועמד לנשיאות שיפגע בציפור נפשם של החרדים ויצביע בעד חוק הגיוס, יאלץ לשאת בהשלכות.

ההכרזות של יהדות התורה מסנדלות למעשה את כל המועמדים לנשיאות. ארבעה מתוך חמשת המועמדים בכנסת הם חברי קואליציה שמחויבים לתמוך בחוק כחלק ממשמעת קואליציונית: ריבלין, שלום, שטרית ולנדאו. אם יעדרו מההצבעה, יחשבו כמי שנכנעו ללחץ חרדי והם עלולים להפסיד את קולות יש עתיד.

אם יתמכו בחוק הגיוס, יפסידו את קולות החרדים. מועמד האופוזיציה היחיד, הוא ח"כ בן אליעזר אבל אם לא יתמוך בחוק כחלק ממשמעת סיעתית, יהיה זה כי החוק הוא לא מספיק שוויוני ואינו מחמיר מספיק עם תלמידי הישיבות. לא בדיוק המניע הנכון מבחינת החרדים, אך המנעות או הצבעה נגד, תיזקף לזכותו.

נכון לעכשיו הוכרז בקואליציה וגם באופוזיציה מצב חירום. אין אישור להיעדר או להתקזז. אם המועמדים ינסו למצוא תירוצים להיעדרות, או אם מטוסו של ריבלין השוהה בלונדון יתעכב ולא יאפשר לו להגיע להצבעה, זו ללא ספק תהיה אחת ההצגות הטובות בעיר.

כך או כך, קשה לדעת כיצד ינהגו החרדים: האם כל חברי יהדות התורה יישרו קו, והאם ש"ס תצטרף לחרם שכפה עליה פרוש? ניסיון העבר מלמד שעבור החרדים זהות הנשיא אינה בהכרח עניין אידיאולוגי, אלא בעיקר נושא פוליטי שמוכרע בהתאם הרווח הפוליטי שהוא מניב. מה שבטוח הוא שהחרדים יעקבו בדריכות מי הצביע בעד החוק, ומי נגד.

בכנסת תהו השבוע האם גם ב"יש עתיד" מתכוונים להחרים כל מועמד לנשיאות שלא יצביע בעד השוויון בנטל. בהתחשב בלהט הכמעט דתי שמפגין יאיר לפיד כלפי החוק הזה, יהיה זה מוזר אם יש עתיד לא תצהיר ההיפך, ותאיים כי לא תתמוך במי שייכנע לאיום החרדי.

מי פנוי בקואליציה

כפי שעשה כמעט מדי יום בחודשים האחרונים, גם השבוע חזר והודיע ח"כ יריב לוין (ליכוד) על סיום הקדנציה שלו כיו"ר הקואליציה, אלא שמחליף- אין. נתניהו אוהב להתעסק בדברים הגדולים, באיום האירני, בנושאים ביטחוניים. החלטות מהסוג הזה הוא מעדיף להשאיר לאחרים, אבל מכיוון שאין לו על מי להפיל את התיק, יהיה זה רה"מ עצמו שיצטרך להכריע מי יחליף את לוין בתפקיד.

המועמד הטבעי הוא סגן השר המקשר בין המשלה לכנסת, ח"כ אופיר אקוניס, שכבר שימש יו"ר ועדת הכלכלה וסגן יו"ר הכנסת. אקוניס מצוי ובקיא היטב בנבכי הכנסת, ומכיר את המסדרונות וההתפתלויות, תרתי משמע, על בוריין. נתניהו היה רוצה לראות אותו בתפקיד, השאלה אם אקוניס היה רוצה לראות את עצמו בתפקיד. אקוניס טרם קיבל החלטה ואין ממש מועמדים אחרים מסביב.

בליכוד כל התפקידים כבר מאוישים, ואיש אינו רוצה לזוז מתפקידו. חיים כץ ומירי רגב לא רוצים לעזוב את ראשות הוועדות, והאפשרות להפקיד את התפקיד בידי פייגלין לא נשקלת בכלל. השאר מכהנים כשרים או סגני שרים ומעוניינים להישאר בתפקידם. אפילו צחי הנגבי, שעד כה לא נשא בתפקיד רשמי, ייכנס ככל הנראה אחרי ראש השנה לתפקיד יו"ר ועדת חו"ב. בכך דרך אגב, מגיע לסיומו הוויכוח בין נתניהו ללפיד, שבתמורה לתמיכת רה"מ בסנקציות הפליליות, הסכים להקריב את מקורבו עפר שלח ולוותר על דרישתו למנותו ליו"ר הוועדה היוקרתית.

בלשכת רה"מ עלתה האפשרות שאם אקוניס יסרב לתפקיד כפוי הטובה (שחוץ מבולטות תקשורתית אין לו ערך מוסף, ולכך אקוניס ממש לא זקוק) יכהן בתפקיד ח"כ מישראל ביתנו. יהיה זה מהלך חסר תקדים אם ניהול הקואליציה יופקד בידי מפלגה שאינה סיעת האם של רה"מ.

החשוד המידי הוא ח"כ רוברט אילטוב, שכהרגלו מפזר חיוכים לכל הכיוונים אך טוען בתוקף שלא ייקח את התפקיד. אבל המצב ייקלע למבוי סתום, אילטוב לא ממש יישאל. מצד שני, אם ועדת חו"ב יכולה לכהן שבעה חודשים בלי יו"ר, מי אמר שהקואליציה צריכה אחד?