לצערם של רבים מאיתנו, אין ספר הוראות שמסביר מה בדיוק צריך כדי להצליח בעסקים ולהפוך למיליונר, אבל אם אפשר לנסות ולהגדיר לפחות את אחד מהמרכיבים החיוניים לכך, הרי שזאת תהיה היכולת לזהות הזדמנויות, לנצל אותן וללכת איתן עד הסוף.
הכישרון הזה הוא חוט השני העובר בקריירה העסקית בת יותר מ-30 שנה של האחים צבי ויוסי ויליגר, יבואני המזון שביום שני האחרון סיכמו על מכירת השליטה (58% מההון) בחברה המשפחתית וילי פוד השקעות למיליונר האוקראיני אלכסנדר גרנובסקי (באמצעות חברת אמבלייז).
לאחר השלמת האקזיט יגיע הונם המוערך של האחים ויליגר לכ-450 מיליון שקל. זאת, אחרי שבשני העשורים האחרונים גרפו השניים שכר, מענקים ודיבידנדים בעלות מצטברת של כמעט 100 מיליון שקל מהחברה שבשליטתם.
עם זאת, חלק הארי של הונם, כ-350 מיליון שקל, מגיע משני האקזיטים שביצעו: המכירה הראשונה של מניות וילי פוד לארקדי גאידמק, שהניבה לשניים כ-100 מיליון שקל (ובסופו של דבר הותירה את מניות החברה בידם) והמכירה הנוכחית לגרנובסקי - שותפם לשעבר בקבוצה שאירגן נוחי דנקנר להשקעה באי.די.בי - שצפויה להעשיר אותם ב-268 מיליון שקל נוספים.
אז מי הם האחים ויליגר, מה מאפיין את פועלם, ומה הביא אותם לקצור הצלחה שכזאת? גורמים בתחום הקמעונאות עמם דיברנו השבוע יודעים לספר כי מדובר בצמד מנהלים מוכשר ומקצועי "שלא רואה בעיניים". "כשהם מזהים הזדמנות הם יודעים להילחם עליה, ולא פעם קורה שהם למעשה מקדימים את כולם. הם מאוד גאים בתחרות שיצרו מול היצרנים הגדולים", אומר גורם בשוק.
גורמים אחרים מציינים כי "האח צבי הוא הדומיננטי מבחינת החושים העסקיים שלו. הוא בחור נחמד וחברותי, אין פוזה או גינונים של עשיר, הוא יכול להגיע לפגישה בג'ינס וטי-שירט. הוא מסוגל לנהל שיחה עם כל אחד, אולי זה סוד הקסם שלו ליצירת קשרים עסקיים".
יש גם מי שמתאר את השניים כ"צמד אופורטוניסטים", ומזכיר בהקשר זה את השתתפותם במהלך פיננסי כמו "הנפקת החברים" של נוחי דנקנר בתחילת 2012 (שם רכשו מניות אי.די.בי אחזקות ב-2.5 מיליון שקל). על-פי הטענה הזאת, ההשתתפות בהנפקה נועדה להגדיל את נתח השוק שלהם במדפי שופרסל שבשליטת הקונצרן, ולראיה מדוחות ויליפוד לתשעת החודשים הראשונים של 2013 אכן עולה כי המכירות לשופרסל נסקו באותה תקופה ב-33.3%. האחים ויליגר ושופרסל הכחישו בעבר כל קשר בין הדברים.
הובילו מהלך של יבוא שימורים
ההיסטוריה של וילי פוד , שנסחרת כיום בבורסה לפי שווי של 360 מיליון שקל, מתחילה בשנות ה-50 בחנות מכולת משפחתית קטנה, באחד מרחובותיה הדרומיים של תל-אביב. אב המשפחה, אלכסנדר ויליגר ז"ל, ניצול שואה שעלה מצ'כוסלובקיה, פתח עסק ליבוא קופסאות שימורי טונה בשם ארמז ויליגר. עם השנים גדל העסק והיה הראשון שהביא ארצה מיני מעדנים כמו שימורי פטריות, לפתני פירות ופריכיות אורז, שלא נראו קודם לכן בישראל.
בסוף שנות ה-80 נכנסו לעסק שניים מילידיו של אלכסנדר - צבי (צביקה), האח הבכור, ויוסי - זאת לאחר שחזרו ארצה עם תארי ניהול מאוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב. אגב, האח השלישי במשפחה, בן הזקונים רפי, הפך לחרדי והעדיף להתמקד בלימודי תורה. כיום הוא אב ל-15 ילדים, שמתגורר בירושלים ומנהל מוסד תורני.
בכלל, האחים ויליגר גדלו בבית דתי, כשצביקה, לו מיוחסת הדומיננטיות בניהול עסקי המשפחה, טוען עד היום כי את חושיו העסקיים הוא פיתח דווקא דרך ההתפלפלות בלימודי התורה אותם עזב בגיל 20.
"אני חושב שאת כל עולם העסקים למדתי בישיבה", אמר בראיון שהעניק בעבר. "אני מאמין שכל ההצלחה שלי נובעת מסיעתא דשמיא, ומצטער שלא נשארתי בעולמה של תורה. שם יותר מעניין והרבה יותר רוחני". כשנשאל מה מונע ממנו אם כך לעשות זאת, השיב: "יצר הרע וההרגל".
רצה השם, ובחיי היומיום שלהם עוסקים הויליגרים בעיקר בעולם הגשמי של יבוא מוצרי מזון. קריירה אותה התחילו כאמור עם כניסתם לעסק המשפחתי, כניסה שהכניסה תנופה משמעותית לארמז ויליגר שפתח אביהם, והוביל אותה למעמד בלתי מעורער בין יבואני המזון בארץ.
כשנכנסו האחים לעסק, האב כבר היה היבואן הגדול ביותר של פירות יבשים, אבל בדיעבד זו הייתה רק תחילת הדרך. האחים הובילו מהלך של יבוא שימורים ולימים מיתגו את החברה בשם המשפחה: ויליגר. "זה היה חדשני לשים את שם המשפחה שלנו כמותג", סיפר השבוע צביקה ל"גלובס".
ב-1989, לאחר פרישתו של האב מניהול החברה, נמכר המותג ויליגר בפעם הראשונה. המיליונר הדרום אפריקאי נייטי קירש (כיום בעל המניות הגדול בחברת מוצרי האבטחה מגל) רכש מהאחים את פעילות היבוא של ארמז ויליגר, והאחים נותרו כמנכ"לים שכירים בחברה. אלא שב-1991 הורעו תנאי הסחר, והרווחיות בעסקי המזון ירדה.
הפתרון למצבה של ויליגר נמצא בדמותו של המתחרה הגדול של האחים - דודי עזרא, בעל השליטה בחברת מאיר עזרא (כיום נטו), שאז כהיום עסקה במסחר בבשר, עופות ודגים. מאיר עזרא הוכנסה כשותפה לויליגר, שבה התחלקו המניות שווה בשווה בין קבוצת עזרא, קירש והאחים ויליגר, שתיווכו בין הצדדים.
בהובלת עזרא הונפקה ויליגר בבורסה ב-1992, אך תוך זמן קצר הסתכסכו האחים ביניהם. "במקום שאחי יהיה עזר כנגדי, הוא הפך למעמסה", טען צביקה, ויוסי השיב: "אח שלי הוא כמו בועה ריקה". מאוחר יותר הסתכסכו השניים עם עזרא עצמו, ובסופו של דבר נושלו מהחברה הנושאת את שם משפחתם.
"כמה צביקה עוד יכול לרוץ?"
במאי 1994 שבו האחים לשתף פעולה, כשרכשו את השלד הבורסאי של חברת תקד. מיד לאחר ההשתלטות, הכניסו לתוך החברה את פעילותה הבוסרית של חברת יבוא מזון שהקימו, ללא תמורה.
בנובמבר אותה שנה גייסה החברה, תחת השם וילי פוד השקעות, 5.7 מיליון שקל בהנפקה בבורסה. ליוסי וצבי היה אמנם ניסיון רב בענף וגם מוניטין, אבל למעשה הם התחילו מהתחלה.
מאז חלפו 20 שנה שבהן השניים לא הסתכלו לאחור. 3 שנים לאחר הגיוס בתל-אביב האחים שוב ביצעו הנפקה הפעם של החברה-הבת ג. וילי פוד, המרכזת את רוב פעילות הקבוצה בוול סטריט. בתשקיף החברה-הבת צוין כי "יוסי וצבי ויליגר הם אנשי מפתח, אשר הפסקת פעילותם עלולה להשפיע באופן מהותי על פעילותן של החברה והחברה-הבת ותוצאותיהן העסקיות".
ויליפוד עוסקת ביבוא, שיווק והפצה של למעלה מ-600 מוצרי מזון בישראל ובחו"ל, ונמנית עם יבואניות המזון המובילות בארץ. לפי פרסומי החברה, יש לה קשרים עם כ-200 ספקי מזון בעולם, ולמעלה מ-1,500 לקוחות בישראל ובעולם.
בין קטגוריות המוצרים העיקריות של החברה ניתן למצוא מוצרי חלב ותחליפיו, שימורי ירקות וחמוצים. בכל הקטגוריות הללו נמצאת ויליפוד בתחרות עזה מול יצרנים ויבואנים מקומיים. שניים מהלקוחות הגדולים של החברה הן שתי הרשתות הגדולות בישראל, שופרסל ומגה.
- איך מתבצעת חלוקת העבודה ביניכם?
יוסי: "אני יו"ר וילי פוד השקעות, אני בעיקרון מנהל את החברה ומתעסק בכל היבוא של המוצרים היבשים. צביקה יותר במוצרים המצוננים. הוא משמש כיו"ר של החברה-הבת הנסחרת בניו-יורק".
- יש טענות בשוק שאתם לא מסתדרים ביניכם, שמה שמחבר ביניכם זו האהבה לכסף.
"בכלל לא. אם לא היינו מסתדרים, אז איך אנחנו עובדים ביחד כל-כך הרבה שנים? אלה שטויות. אנחנו משלימים אחד את השני, והיחסים מצוינים".
"מבחינת יזמות, אין כמו צביקה ויליגר", אומר עליו קמעונאי, "הוא פיננסייר ויזם. כמנהל הוא קצת יותר חלש. הוא הקים עסק לתפארת, והאקזיט הנוכחי הוא בשמיים. הוא עשה את העסקה עם גרנובסקי בזמן, כי זה מסוג העסקים שבנויים על איש אחד, ויש עייפות החומר. אין לך את הכוחות כמו שהיו לך כשהיית צעיר. היום הוא עוד הולך לרשתות ורץ ממקום למקום - כמה הוא עוד יכול לעשות את זה?".
ב-2007 מכרו האחים את השליטה בויליפוד בפעם הראשונה. הרוכש היה האוליגרך ארקדי גאידמק, שנמצא אז בעיצומו של מסע רכישות פזרני בישראל. השניים מכרו לו כ-50% ממניות החברה תמורת 171 מיליון שקל בפרמיה של 70% על מחיר המניה בבורסה, וגאידמק חתם על העסקה במהירות מבלי לערוך אפילו בדיקת נאותות לחברה.
שנה לאחר מכן נקלעו עסקיו של האוליגרך לקשיים, בעקבותיהם הוא נאלץ ליטול הלוואה של 76 מיליון שקל מהאחים ויליגר, תוך שהוא שיעבד לטובת ההלוואה מחצית מהחזקותיו בחברות אמריס, וילי פוד וגילאון.
לאחר שלא עמד בתנאי ההלוואה, מימשו האחים בסוף ספטמבר באותה שנה את השיעבוד שניתן להם, ולמעשה השיבו לעצמם את השליטה בחברת יבוא המזון, תוך שהם מותירים בידם רווח של 100 מיליון שקל שקיבלו בעסקה.
"גרנובסקי? איש עם המון חסד"
האקזיט הנוכחי של האחים, שנחשף ב"גלובס" ודווח רשמית בתחילת השבוע, מבטיח להם, מלבד התמורה הכספית הנכבדה, את המשך העסקתם כמנהלים בכירים בחברה למשך 3 שנים בתנאי השכר להם הורגלו בעבר (עלות שכר שנתית של כ-3 מיליון שקל לכל אחד), עם תוספת של 1.5 מיליון שקל בשנים שלאחר מכן עבור התחייבות לאי-תחרות בחברה למשך 6 שנים.
את הקרדיט לחיבור בין הויליגרים לבין הרוכש גרנובסקי ניתן לזקוף דווקא לזכותו של נוחי דנקנר, שכאמור גיבש אותם יחד במסגרת ניסיונו לשמור על השליטה באי.די.בי. לאחר חתימת העסקה ציינו האחים כי הקליק עם גרנובסקי היה מיידי.
בניגוד ליתר החברים בקבוצת גרנובסקי-דנקנר שרק התחייבו לביצוע השקעה, האחים ויליגר גם העמידו בפועל הלוואה של 65 מיליון שקל לקבוצה, בריבית של 7%, עם אופציה לקנות חלק מאי.די.בי בעתיד.
משהחליט בית המשפט על העברת השליטה בקונצרן לאדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה, התפרקה קבוצת המשקיעים, והם קיבלו חזרה את כספי הלוואה בתוספת ריבית נאה של כחצי מיליון שקל.
את העסקה הנוכחית הויליגרים מבצעים שוב בתזמון מצוין עבורם: מניית החברה עלתה בשנה האחרונה בכ-86%, והיא עתידה להציג תוצאות שיא לסיכום 2013, עם הכנסות שיגיעו לכ-350 מיליון שקל ורווח נקי של כ-50 מיליון שקל. זאת, לעומת רווח של 21 מיליון שקל אשתקד.
השיפור בביצועים בא לידי ביטוי גם בנתח השוק של החברה בשוק המזון והמשקאות, שהפכה לשחקנית ה-16 בגודלה. עם זאת, על-פי הערכות בשוק, העתיד נראה כיום פחות ורוד, כשברבעון הראשון של 2014 צפויה פגיעה ברווחי חברות המזון בשל ההרעה בסביבה המאקרו הכלכלית.
- חתמתם כבר בעבר על עסקה למכירת החברה, במה העסקה הזאת שונה?
יוסי ויליגר: "העסקה עם גרנובסקי לא דומה לעסקת גאידמק. כל העסקות של גאידמק בישראל התפוצצו. פה מדובר בגוף אחר, אנשים אחרים שמבינים יותר עסקים".
- מה הפוטנציאל של גרנובסקי ואנשיו להשביח את העסק?
"הם יכולים לפתוח שווקים נוספים בעולם, בין היתר שווקים כשרים במזרח ומערב אירופה. מדובר באנשי עסקים שיש להם עסקים חובקי עולם, אנשים מאוד ישרים. אני במקרה פגשתי את גרנובסקי, והוא יהודי אמיתי, תורם גדול לקהילה ואיש עם המון מידות חסד. זו השקעה לטווח ארוך. לדעתי, הוא גם יכניס תכנים נוספים לתוך החברה".
- עשיתם עסקה מצוינת. איך ההרגשה?
"לא קורה פה שום דבר שהולך לשנות משהו אצל צביקה ויוסי ויליגר. אנחנו נמשיך לעבוד כרגיל. זו עסקה טובה לכולם".
הפצע שנשאר: "אבא שלי לא סלח לי עד יום מותו"
הסיבוב הראשון של האחים ויליגר בשוק ההון, שהסתיים למעשה באיבוד החברה שלהם ומכירתה לדודי עזרא, צורב עד היום את בשרם של האחים, במיוחד בכל האמור באח הגדול, צביקה.
"ב-1988 אבא שלי רצה לפרוש מהעסקים והחליט למכור את החברה", הוא שיחזר השבוע. "בסופו של דבר הכנסנו את דודי עזרא כשותף, היו לו 33% ואחר-כך הוא הגדיל את האחוזים שלו. הנפקנו את החברה בבורסה, ולאט-לאט הוא יצר שליטה בחברה ואנחנו מצאנו את עצמנו בחוץ".
- לא רציתם לעזוב?
"ברור שלא. דודי עזרא השאיר שני פצועים קשה בשטח: את יוסי ואותי".
- מה הרגשתם כשעזבתם את החברה המשפחתית?
"הרגשנו נורא ואיום, שהחברה בבעלות משפחתנו עוברת למישהו אחר".
- זו הייתה טעות להכניס את עזרא כשותף?
"בדיעבד זו הייתה טעות. היום בשום פנים ואופן לא הייתי עושה את זה".
- איך היחסים עם עזרא היום?
"קורקטיים. אני מאחל לו הצלחה, ואני מקווה שהוא מאחל לי גם. אני תמיד איחלתי למתחרים שלי הצלחה. הפוך - לא בטוח".
- הכעס נשאר?
"אני הובלתי את ההכנסה של דודי עזרא כשותף. לא חשבתי שזה יסתיים כך. אבא שלי לא סלח לי על כך עד יום מותו. אדם שבתעודת הזהות שלו כתוב ויליגר, ומישהו אחר מוכר את המוצרים שלו - זה מעבר לעסקה שאתה מוכר חברה. כאן יש זהות".
- הרגשת אשם שעשית את העסקה?
"הרגשתי שעשיתי טעות".
יוסי, לעומת זאת, לא שותף כיום לתחושת התסכול. "ויליגר היא חברה שנמכרה, זו היסטוריה. באותה תקופה לא ראינו עין בעין את המשך דרכנו יחד עם קבוצת מאיר עזרא, וזו הייתה עסקה כלכלית. לא הסתדרנו, היה יותר מדי צפוף בצמרת, ולכן מכרנו להם את המניות ופרשנו".
תגובתו של דודי עזרא לדברים טרם התקבלה.
התפלגות לקוחות וילי
כתבות
ני"ע
