אלין אלג'ם מתמודדת עם שאלות קשות של פיתוי וכניעה, כיבוש ויצרים. בתערוכת היחיד שלה בגלריה ארט סטיישן היא מציגה סדרת ציורים היפר-ריאליסטיים המכסים טפח וחושפים שניים, העוסקים בדימוי הגוף ובדימוי המצויר, במה שקיים ובמה שמצוי במחוזות הפנטזיה.
היא מציירת סצנה מינית בוטה בגווני ורוד של צמר גפן מתוק, ועוד מורחת מעליה משיחות של מה שנראה כמייק-אפ, לק או ליפסטיק, כמו אלה שמצולמים באופן מפתה כל-כך במגזינים לאופנה, המנסים להציג את "אמת החומר" שממנו עשוי המראה הנשי "הנכון". לזה היא מצמידה נוף הרים ורודים שמתחרים על תשומת הלב מול גבעות-שדיים ופסגות-פטמות.
בציורים גדולי מידות ועזי צבע היא מרמזת על תשוקה ואקסטזה, שיאים של יופי ושל רגש, לצד תחושת ריקנות והיעדר הקטרזיס המיוחל. "אני מחפשת את הבלאנס בין הפתיינות לפענוח", היא אומרת בשיחה עם "גלובס". "חשוב לי לשמור על המתח של הצופה, על הדרייב לחקור את התמונה עוד ולהגיע למקום שלא יכול להתפענח".
כך היא מסבירה את השילוב בין להקת פלמינגו לסצנת הפורנו שמסתתרת מאחוריה; את השילוב בין לוגו היוקרה של "דיור" עם סוס דוהר, אולי כסמל לאנרגיה מתפרצת; או לוגו שאנל עם צמד בלונדיניות זוהרות, שפניהן מוסתרים אך ברור שהן בעיצומו של אקט מיני - מנקודת מבט של פנטזיה גברית.
גלריה ארט סטיישן, מתחם התחנה, נווה צדק. עד ה-22.3
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
