חוזרים להוציא גימלים

זוכרים את ימי הצבא העליזים? ימים שבהם מי שחש ברע או חפץ לנוח, ניגש, מחוּסר שליטה וודאות, לרופא היחיד שבבסיס, בשאיפה "להוציא גימלים"?

מי שהספיק לשכוח איך זה מרגיש להיות חייל, אולי יוכל לחוש זאת מקרוב, אם היוזמה החדשה של בנט תצא לפועל: עובדים שמעוניינים לקחת חופשת מחלה יופנו לרופא מטעם המעסיק, שיאשר זאת (או לא). מי אמר האח הגדול ולא קיבל?

אפשר להבין את המעסיקים

"כל כמה ימים אני מתעורר להודעת סמס מעובד שמודיע שהוא חולה. זה תמיד מגיע 'אאוט אוף דה בלו', ואני נדרש להיות אמפתי ולברך את העובד בבריאות טובה. אני יודע שאף אחד לא בוחר להיות חולה ושאין לי בעלות על גופם של העובדים שלי, אבל כולם יודעים שברוב המקרים מדובר במתחלים, וכשזה נוחת ביום עמוס או על פגישה חשובה זה מוציא אותי מדעתי, ואין לי מה לעשות".

אפשר להבין את המעסיקים. אנשים חולים בחסות החורף המדומה שפוקד אותנו, או שעובר עליהם משהו והם לוקחים חופשת מחלה. לעתים מצטברות להם משימות אישיות שאינם יכולים לבצע אחר הצהריים (במיוחד אלה שעובדים בימי שישי), אז הם לוקחים חופשת מחלה. יותר מאשר בעבר נעשה בעיני העובדים לגיטימי להיעדר.

אנשים מקשיבים לגוף שלהם, ללב שלהם - בעיקר העובדים הצעירים יחסית - ומרשים לעצמם לקחת פסקי זמן בחסות חתימת הרופא הנאמן שלהם. ובעיני המעסיקים, מן הסתם, זה ממש לא לגיטימי.

ההיעדרויות המרובות משתמעות למחסור בכוח אדם ופוגעות בכל תפקודי החברה. הן פוגעות במעסיקים, בקולגות שמחפים על הנעדרים ובלקוחות שמחכים להם, ובנוסף לקושי הפרקטי, למנהלים קשה לשאת את העובדה שנלקחת מהם השליטה. ההצעה של בנט אמורה, כנראה, להשיב את השליטה לידיים הנכונות.

להחזיר שליטה למעסיק, האמנם?

האם באמת ייפסקו תופעות ההיעדרויות המרובות וההִתחלוּת? מסופקתני. האם סידור כזה גרם אי פעם למי מחיילינו לא לגשת לרופא היחידה כדי להוציא גימלים? ודאי שלא. ההיפך הוא הנכון: ככל שהמערכת תהיה נוקשה וממסדית יותר, כך סביר שהעובדים יישאו פחות אחריות אישית, פחות מוטיבציה, ויותר רצון לשבור את הכלים.

יתרה מזו, במקרים רבים היעדרויות חוזרות ונשנות הן קריאה לעזרה מצד עובדים שסובלים מחוסר מוטיבציה, או חווים קשיים שונים כתסכול, חרדת ביצוע, יריבוּת או חוסר עניין. זה אולי לא יעיל במיוחד, ולא פותר את בעיות העובדים, אך זהו כלי חיוני בידיו של המנהל: היעדרויות חוזרות של עובד הן נורה אדומה בשבילו - סימן שעליו להתערב, לברר, ולטפל לפי הצורך.

אולם אם אכן הפיקוח על תהליך קבלת חופשות המחלה יגבר, יהיה קשה יותר לקבל אישורי מחלה. פחות ופחות עובדים מתקשים ישתמשו בחופשות מחלה כתירוץ לברוח מהמציאות, ולמנהליהם יהיה קשה יותר לאתרם.

עוד כוח שיאבד המנהל הוא ה"סנקציות השקופות": הלא היעדרות בשל מחלה היא לא עילה רשמית לסנקציות גלויות כפיטורים, אך כל עובד שמותח את החבל יותר מדי לוקח בחשבון שתדמיתו ואמונו בעיני מנהלו בסכנה. הוא מצפה גם להשלכות מצד הקולגות המחפים עליו ("לא הגעת בשבוע שעבר שלושה ימים - תעשה במקומי את משמרת הלילה השבוע"), ומודע לכך שלקוחותיו יתאכזבו בשל היעדר זמינותו. לעומת זאת, במצב החדש העובדים הנעדרים ייתפסו כאמינים, ואלה שהצליחו להִתחלוֹת בעבר - ימשיכו לעשות זאת ויצאו בזול. הסנקציות השקופות לא תהיינה עוד גורם מרתיע.

הריאליטי של החיים

האם עד כדי כך סביר שהמנהל ייכנס לחייו הפרטיים של עובדו? האם בעתיד נמצא פורומים שבהם עובדים מחליפים עצות לגבי דרכים לרמות את הרופא מטעם הארגון - איך להעלות את החום והדופק או לגרום לעצמם לדלקת בעין?

ההִתחלוּת לא מעידה על בעיה אצל העובדים אלא אצל המעסיקים. עובדים שנעדרים הרבה צריכים לשאול את עצמם מה מביא אותם לנהוג כך. יתכן שרע להם, ואולי זה סימן לשינוי. אולם יותר מהעובדים, המעסיקים צריכים להתייחס לנורה האדומה ולבדוק היכן הם עצמם טעו. אולי היו קשים מדי? אולי לא דאגו לעודד איזון בין העבודה לחיים הפרטיים כחלק מהתרבות הארגונית? אולי הגזימו במעקב ובחדירה לפרטיותם?

במקום לטפל בבעיה בכלים חיצוניים ככפיית נוכחות בעבודה, עליהם לחתור ליצירת מחויבות, אחריות ומוטיבציה פנימית אצל עובדיהם, ולהשקיע ביחסיהם עמם. כשהעובדים שלהם ירגישו בנוח בנוכחותם, וידעו שמותר להם להציף גם קשיים ובעיות, הם יברחו פחות ופחות מסיטואציות קשות באמצעות הִתחלוּת. ככל שיחסיהם יושתתו על אמון והדדיות, ופחות על מעקב וחדירה לפרטיות, כך תגדל תחושת האחריות שלהם. ככל שמראים לעובדים שסומכים עליהם, כך הם חשים מחויבות גדולה יותר לאשר שאכן יש על מי לסמוך.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.