למנצח שיר מזמור

מוצרט - קונצ'רטי לפסנתר מס' 25 ו-20. פסנתר: מרתה ארחריץ'. מנצח: קלאודיו אבאדו. דיסק: "דויטשה גרמופון"

לדיסק הזה יש משמעות היסטורית מיוחדת: זהו האלבום האחרון שהקליט המנצח האיטלקי הגדול קלאודיו אבאדו, שנפטר ב-20 בינואר האחרון בבולוניה. התזמורת שמשתתפת בו היא "תזמורת מוצרט", שאבאדו הקים ועמד בראשה עד יום פטירתו. האלבום הוקלט בהקלטה חיה במארס 2013 במסגרת פסטיבל לוצרן, שגם אותו אבאדו ניהל מוזיקלית עד מותו. באלבום - שני קונצ'רטי מאוחרים של מוצרט לפסנתר - מספר 25 ומספר 20. שניהם מבוצעים הרבה, בעיקר מספר 20, ושייכים לפסגת היצירה של המלחין. הפסנתרנית הסולנית לצידו של אבאדו היא מרתה ארחריץ', כיום בת 72. השניים חלקו לא רק היסטוריה מוזיקלית ארוכה, אלא גם התמודדות קשה עם מחלת הסרטן. ארחריץ', נכון להיום, גברה על המחלה, ואילו אבאדו נפל לה קורבן לאחר מאבק ארוך.

האלבום מרגש לא רק בגלל ההקשר, אלא גם בגלל איכות הביצוע. הצליל התזמורתי דווקא נשמע קצת לא ממוקד, ומבחינה תזמורתית יש בהחלט ביצועים טובים יותר. אולי זה בגלל מצבו של אבאדו בעת הביצוע, אולי בגלל שמדובר בתזמורת צעירה יחסית, ואולי בגלל העובדה שמדובר בהקלטה חיה. גם את המהירויות שבהן בוחר אבאדו לא קל תמיד לקבל, כמו לדוגמה הטמפו המסחרר של פתיחת הפרק האחרון של קונצ'רטו מספר 20. אבל הנגינה הפסנתרנית מחפה על הכול. הנגינה של ארחריץ' פשוט חלומית: חמה ומלטפת כשצריך, וירטואוזית ודרמטית כשצריך, והכול בעומק אמנותי בלתי רגיל. זה כמעט נשמע כאילו היא יודעת ששיתוף הפעולה הזה נעשה בפעם האחרונה, ומכניסה את כל הנשמה לביצוע. ההקשר עצוב, אבל התוצאה נפלאה.

אני מנדולינה

אבי אביטל - "בין העולמות". דיסק: "דויטשה גרמופון"

נגן המנדולינה אבי אביטל, ישראלי תושב ברלין, הוא אחד השמות הבולטים בקרב המוזיקאים שיצאו מהארץ בשנים האחרונות. הוא מקליט בחברת "דויטשה גרמופון" היוקרתית, וכעת הוציא בחברה זו את האלבום השני שלו - "בין העולמות".

האלבום, כפי שמצהיר עליו שמו, נע בין עולמות מוזיקליים שונים. הוא מציג יצירות מוכרות יותר ומוכרות פחות, כולן בעיבוד למנדולינה עם הרכב מלווה. יש בו יצירות כמו "ריקודי עם רומניים" של ברטוק, הקנטילנה מ"בכיאנס ברזיליארס" של וילה-לובוס, "שישה שירים פופולריים ספרדיים" של דה-פאייה, קטעים מאת המלחין הגיאורגי בן המאה ה-20 סולחאן צינצאדזה ועוד. אביטל מנגן בכול הקטעים במנדולינה (או מנדולה), ומלווה אותו שורה ארוכה של מוזיקאים מעולים.

הביצועים בדיסק, ללא יוצא מן הכלל, מעולים. כך גם איכות ההקלטה, שמציעה סאונד צלול ומלא נוכחות. עם זאת, יש לדיסק שתי בעיות מובנות. ראשית, העובדה שכל היצירות מופיעות בעיבוד למנדולינה והרכב כלשהו יוצרת אופי צלילי די ספציפי. מי שרגיל לשמוע את היצירות בכלים המקוריים שעבורם נכתבו - עשוי פחות להתחבר לעיבודים האלו. שנית, לא כל הקטעים הם באותו עומק מוזיקלי, ומבחינה זו הרב-תחומיות היא לאו דווקא מעלה. בסיכומו של דבר, האלבום מומלץ בעיקר לאוהבי הצליל הייחודי של המנדולינה, שיזכו פה לביצועים מעולים למבחר יצירות.