איך הופכים קבוצה מושלמת, לסופר-מושלמת?

צריך לשפשף טוב-טוב את העיניים כדי להאמין למחזה הזה. באיירן מינכן, הקבוצה הטובה בעולם בעונה הקודמת שהגיעה לשיא היסטורי (טרבל) - מצליחה להשתפר. זו לא רק תחושה אמורפית, אלא גם עובדות בשטח: ב-24 מחזורי בונדסליגה העונה היא הבקיעה 72 שערים, ממוצע מטורף של שלושה שערים למשחק, ובסה"כ שמונה יותר מהמחזור המקביל אשתקד; יש לה כבר 68 נק' (63 לפני שנה), כלומר אובדן ארבע נק' בלבד ואחוזי הצלחה פנומנליים (94.4%, הטובים בתולדותיה); גם בליגת האלופות הכל זורם על מי מנוחות: אחרי הניצחון באנגליה על ארסנל, הגומלין היום (ג') והמקום ברבע הגמר נראים בטוחים; בגביע היא תפגוש בחצי הגמר בחודש הבא את קייזרסלאוטרן החלשה מהבונדסליגה 2, וכמובן תנפנף אותה בקלילות.

לפחות כרגע, באיירן של פפ גווארדיולה טובה יותר מבאיירן של יופ היינקס. איך הצליח המאסטר הקטאלוני לשפר מכונה מושלמת, ולמי עוד מלבדו יש חלק בהצלחה הכבירה? הנה כמה תובנות.

***

1. גישה. תפיסת העולם של באיירן השנה, שהחלה לתפוס תאוצה עם הצטרפותו למועדון של מתיאס זאמר בקיץ 2012, והתחזקה עוד יותר העונה - אולי תהיה מוכרת קצת לאוהדיה הוותיקים של מכבי ת"א כדורסל: לא מורידים את הרגל מהדוושה. אף פעם. אחרי ה-5-1 על שאלקה לפני כשבוע, התלונן השוער מנואל נוייר שלמשך 20 דקות לא היתה לבאיירן דומיננטיות מוחלטת על כר-הדשא. המנהל הספורטיבי זאמר? הוא הצהיר שמעתה ואילך רק משחקים עם 90 דקות של דומיננטיות יתקבלו.

זאמר מדבר עם השחקנים בקביעות ונוהג ללבות את האש אצל כולם. כשנדמה לו שמתחילה שאננות, הוא עובר לביקורת פומבית. התיעוב שלו להפסדים או לתירוצים הוא אבן פינה בהצלחה הנוכחית של המועדון.

2. גמישות טקטית. שחקני באיירן שוחקים העונה כל יריבה באמצעות הנעת כדור אינסופית: באיירן מוסרת 15% יותר מסירות מדויקות ביחס לברצלונה של העונה, האקסית המיתולוגית של פפ. באיירן נראית כמו גרסה משוכללת של בארסה הגדולה של השנים הקודמות (גם הודות לעובדה שבאיירן, שכבר אשתקד החלה לפתח תסמיני דומיננטיות חולניים - צירפה בקיץ לשורותיה שחקן מרכז שדה מובהק ובוגר ה"לה-מאסיה" הברצלונאית - טיאגו אלקנטרה).

גווארדיולה פיתח העונה יכולת אצל השחקנים להתאים את עצמם לסיטואציות מורכבות: במשחק בנירנברג בחודש שעבר, על דשא שנראה כמו אחו של פרות - עברה באיירן למשחק פיזי ולמסירות ארוכות וגבוהות בלי בעיה. נגמר 2-0. כשיריבות מנסות לקרוא תיגר על הדומיננטיות של באיירן במרכז השדה ומציבות קישור מעובה של חמישה שחקנים, באיירן מגיבה בהתאם: אחד המגינים, לרוב ראפיניה או דויד אלאבה, נכנס למרכז הקישור. הוא מושך את קשר הכנף שאמור לשמור עליו, ובדיוק ברגע זה, שחקן התקפה של באיירן פורץ באגף החשוף, או שהוא חותך פנימה בקו התפר ומקבל כדור כשבינו והשער רק קו הגנה אחד.

המורכבות הזו בלבלה בהתחלה את השחקנים. אריאן רובן אמר ש"לא צריך לעשות את הכדורגל יותר מסובך ממה שהוא באמת". קלאודיו פיזארו התלונן: "מעולם לא היה לי מאמן ששינה כל כך הרבה דברים". אבל היכולת לשחק תפקידים שונים ומהלכים שונים לפי הצורך, מגבירה את הגמישות ומאדירה גם את הביטחון של השחקנים במה שהם עושים. צ'אבייר סאלה-אי-מרטין, פרופסור לכלכלה, השווה את העבודה של גווארדיולה לענקית האופנה זארה, שמגיבה במהירות ובמדויק לכל טרנד. את מריו גצה, הרכש מדורטמונד, הוא החליט להציב לעיתים קרובות בעמדת ה"תשע המזויף" (שהיתה שמורה לליאו מסי בבארסה). אבל הכל בהתאם ליריבה ולמה שהיה לסגל שלו להציע באותו יום נתון: גצה שיחק העונה גם שש פעמים כקשר שמאלי, פעם אחת כקשר ימני, 13 פעמים במרכז השדה. פפ לא ננעל אף פעם על עמדות של שחקנים משל היו חיילים על לוח שחמט.

הסמל העיקרי לעידן של גווארדיולה בבאיירן הוא פיליפ לאם. זה לא דבר אלמנטרי להגיע לקבוצה הטובה בעולם ולהפוך את המגן הימני הטוב בעולם לקשר דפנסיבי. המהלך הזה הטריף מומחים, אבל התברר כהברקה היסטורית: זריזות המחשבה וקבלת ההחלטות של הקפטן, יחד עם הבנת משחק עילאית, חשיבה אסטרטגית וטכניקה מצוינת על שטחים זעירים - הם פקטורים מושלמים למרכז הפיקוד של הקישור האחורי. כשהם מצטרפים ליכולת ההגנתית המעולה שלו, זה כבר חומר לבלון ד'אור של השנה הבאה.

3. גמישות מחשבתית. גווארדיולה הבין שכדי לקבל אחיזה בחדר ההלבשה מהרגע הראשון - עליו לשלוט בשפת האם של מרבית השחקנים. בקיץ, במסיבת העיתונאים בה הוצג לתפקיד - הוא כבר הגיע מצויד בגרמנית סבירה. פרה גווארדיולה, אחיו, שמשמש כסוכנו, הסביר ל"דר שפיגל": "כמו בכל דבר בחיים שלו, פפ פיתח אובססיביות. מחודש נובמבר, בזמן שנת השבתון שלו, כשידע שהוא הולך לקבל את התפקיד בבאיירן - הוא החל ללמוד גרמנית במשך ארבע שעות בכל יום. כמו איש לא שפוי. זה ממש אבסורד: הייתי פוגש אותו לארוחות צהריים, וכל מה שהוא היה עושה זה לדבר עם המורה שלו לגרמנית בטלפון".

גווארדיולה הסתגל גם למנהג של באיירן לפתוח אימונים רבים לקהל ו"זרם" עם הרעיון, שרחוק מלהיות עניין מקובל בברצלונה. בנוסף, אם בספטמבר גווארדיולה עוד התרגז מהדעות הנחרצות והביקורתיות של זאמר ("הוא זכאי שתהיה לו דעה משלו"), כיום הוא כבר מקבל את התנהגותו של זאמר בשלוות נפש. הוא מבין שהשאיפה למצוינות-יתר היא חלק מהתרבות הארגונית בבוואריה.

4. פדנטיות. גווארדיולה מקפיד לעבוד על כל פרט. הוא מנתח כישלונות, אבל גם הצלחות - בצורה האובססיבית שמאפיינת אותו. אחרי ה-3-0 על דורטמונד, רצה היו"ר קארל היינץ-רומיניגה המרוצה לשתות איתו כוס שמפניה במטוס. הקטאלוני העדיף להוציא את הלפטופ ולחפור בנתוני המשחק. סביר להניח שיופ היינקס לא היה מעז לסרב להזמנה כזאת מהבוס, אבל זה גווארדיולה.

הלחץ שלו להשתפר מחלחל גם לשחקנים שנהנים (ברובם) מהאתגרים החדשים שהוא מציב בפניהם. פרנק ריברי סיכם זאת כך: "גווארדיולה זכה בתארים רבים ורק מעטים בעולם מבינים כדורגל כמוהו. הרמה שלנו היתה גבוהה מאוד כבר בשנה שעברה, אבל מאז שהוא הגיע אנחנו אפילו חזקים יותר. הוא לא מעגל לנו פינות, אבל אנחנו נהנים לשחק כדורגל, ואני חושב שאפשר לראות את זה על הדשא. אנחנו מרגישים שיחד עם פפ אנחנו הולכים לזכות בעוד הרבה תארים".