האלפיון העליון: למה אין סיכוי לצמצום פערים בכדורגל האירופי

"הפערים בין הקבוצות הגדולות לכל היתר ממשיכים לגדול כל הזמן, וזה רע לכדורגל", שחרר מוח הכדורגל המבריק של יוהאן קרויף את עוד אחת מנבואות הזעם שלו. "הכל נהיה עניין של משאבים: יש מועדונים שקונים 10 שחקנים שלא משחקים דקה ומתייבשים על ספסלים, למרות שהם יכולים לככב במקומות אחרים. אם זה יימשך, הציבור יאבד עניין בענף". חמש שנים מאוחר יותר, ומבט חטוף על תוצאות המשחקים הראשונים בשלב שמינית גמר האלופות יכול להעלות חשד כבד: קרויף צדק.

שישה מתוך שמונת המפגשים הסתיימו עם ניצחונות של קבוצות החוץ, בהפרש מצטבר של 16 (!) שערים. גם התיקו היחידי (1-1 בטורקיה בין גלטסראי לצ'לסי) לא השאיר יותר מדי מקום לפנטז על אנדרדוג שיעפיל לרבע הגמר. מזל שלפחות אולימפיאקוס הותירה מעט עניין לגומלין (תצא לאולד טראפורד בשבוע הבא אחרי ניצחון 2-0 על מנצ'סטר יונייטד ביוון).

כשג'יאנטי אינפנטינו, מזכ"ל אופ"א, נשאל לגבי התוצאות של המשחקים הראשונים בשמינית הגמר, הוא טען כי מדובר על "מאורע סטייתי". נכון, אפשר להסביר את התוצאות הכה חד-משמעיות שהושגו בהתנקזות של שורת תרחישים בלתי סבירים אל תוך סיבוב משחקים אחד: כרטיסים אדומים שנשלפו, פנדלים, יכולת סיום רעה ברמות סטטיסטיות אבסורדיות של קבוצות הבית. מדגם של 6-8 משחקים הוא אולי באמת זעיר מדי בשביל לצייר תמונה מלאה.

אז רגע, השמיים לא באמת נפלו? האם עדיין יש תקווה למאצ'-אפים צמודים בכדורגל האירופי?

***

כשמתחילים לצלול אל עומק מספרי המאקרו, מגלים את האמת המצערת: הפערים כאן, כדי להמשיך ולגדול. באיירן מינכן, למשל, רשמה בשבת את הניצחון ה-16 ברציפות שלה בבונדסליגה. על-פי חשבון הטוויטר של MisterChip, מומחה הסטטיסטיקה הספרדי, הבווארים זקוקים לניצחון אחד נוסף (בשבת באליאנץ ארנה נגד לברקוזן) כדי להשוות את שיא הניצחונות הרצופים בחמש הליגות הבכירות (אנגליה, גרמניה, ספרד, איטליה וצרפת) שהשיגה אינטר לפני שבע שנים. אם תמשיך בקצב צבירת הנקודות הנוכחי, תשבור באיירן את שיא כל הזמנים בנקודות בונדסליגה - שנה שנייה ברציפות (כשבשנה שלפני כן היתה זו דורטמונד שחגגה שיא דומה).

הלאה: בספרד נופץ או הושווה שיא הנקודות בשלוש מארבע העונות האחרונות; באיטליה, אם יובנטוס תשמור על אחוזי ההצלחה הנוכחיים שלה (89%), היא כמובן תשבור את שיא כל הזמנים בסרייה A; גם פ.ס.ז' עשויה למצוא עצמה מנפצת שיא צרפתי. עיתונאי הכדורגל הגלובלי גבריאל מארקוטי מציין ב"טיימס", כי בין שני העשורים האחרונים, בארבע מתוך חמש הליגות הבכירות, "גדלה באופן ניכר כמות הנקודות שצריכות להשיג קבוצות על מנת לזכות באליפות. בפרמיירליג היא עלתה ב-8.3% ב-10 השנים האחרונות, לעומת 10 השנים שלפני כן; בבונדסליגה ב-8.9%; בסרייה A ב-9%; בספרד - 13.2%".

בליגת האלופות חלפו תשע שנים מאז הפעם האחרונה שנציגה מחוץ לחמש הליגות הגדולות הגיעה לחצי גמר (איינדהובן, 2005). התחרות נהייתה בגדר שמועה.

***

הסיבה המרכזית לנתונים האלו היא די ברורה - כסף. הפערים הגדולים על המגרש נוצרים לא רק בין קבוצות גדולות לקטנות, אלו גם בין אלו שיש להן לאלו שיש להן מעט פחות. מדובר על אחד הכשלים המרכזיים בשיטת הקפיטליזם, שיטה ששוק הכדורגל החופשי ונטול הרגולציות וההגבלות הוא ביטוי קיצוני שלה; בכדורגל מתקיימת דומיננטיות יתרה של "חוק הדלות הגוברת" שניסח קרל מרקס: העשירים נהיים עשירים יותר, והפערים בינם לבין היתר גודלים.

על-פי דלויט, בעונת 2005/06 רשמו 10 הקבוצות הכי מכניסות ביבשת מחזור ממוצע של 228.4 מיליון אירו, ו-10 הבאות אחריהן ברשימה - 106 מיליון אירו בממוצע, כלומר פער של 122.4 מיליון. ובעונה הקודמת? הפער עמד על 199.6 מיליון אירו, או במילים אחרות: גידול של 63% בפערים הכספיים בין העשירים מאוד, לעשירים רק טיפה פחות - בתוך שמונה עונות בלבד.

באופ"א מנסים לבלום את טירוף המערכות בשוק הכלכלי החופשי מדי של הכדורגל, וייסדו את חוקי הפייננשל פייר-פליי (FFP). אבל יש בעיה אחת אקוטית עם התקנות הללו: הן לא נועדו לצמצם פערים בין המועדונים. הן קובעות ענישה לקבוצות שיירשמו הפסדים כספיים גדולים ("רגולציית הברייק-איבן"), כלומר הן מכוונות לשמירה על יכולת המימון העצמי של המועדונים, על היכולת שלהם להיות יציבים וברי-קיימא. התקנות אמורות למנוע מקבוצות "לעשות צ'לסי/מנצ'סטר סיטי" - כלומר לקחת קבוצה בינונית עם הכנסות לא-מי-יודע-כמה, ולהפוך אותה כמעט בן-לילה לאימפריה בזכות הזרמת כספים מאסיבית של בעל הון. במילים אחרות, מי שיש לו הכנסות טבעיות גבוהות: ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן וכו' - ימשיך לרכוש בעידן ה-FFP את השחקנים הטובים ביותר, לשלם להם את המשכורות הגבוהות ביותר שיכול שוק הכדורגל להציע - ולנצח במשחקי חוץ בשמינית גמר ליגת האלופות; מועדון שלא מסוגל לייצר הכנסות כאלו יישאר תקוע בבינוניות.

***

גם העתיד לא נראה ורוד יותר. הפערים הכלכליים אמורים להמשיך לגדול בהתחשב בשיטת חלוקת הכסף. בליגת האלופות, הקצפת של כל התעשייה - אמנם קבוצות מקבלות מאופ"א בונוסים עבור התקדמות במפעל, אך שיעור נכבד מאוד (למעלה מ-45%) מקופת החלוקה של אופ"א עובר באמצעות סעיף "Market Pool" - נתחים כספיים שמועברים בגין הסכמי זכויות השידור הקולקטיביים של המפעל. הסעיף הזה קובע דבר פשוט: ככל שזכיין השידורים מכל מדינה משלם לאופ"א יותר כסף - כך הקבוצות המקומיות ייהנו מנתח בשר גדול יותר. מה זה בעצם אומר? שאותם 45%, עד להודעה חדשה - יהיו מוטים לטובת הקבוצות מהמדינות הגדולות והמאוכלסות ביותר, אלו שיש להן שוק טלוויזיה חזק יותר.

כימות למספרים הופך את הסיפור להרבה יותר מפחיד. הקבוצות ששייכות לארבעת שוקי הטלוויזיה החזקים ביותר באירופה גרפו יחד בעונה הקודמת 274.6 מיליון אירו מקופת ה-Market Pool, שמהווים למעלה משני שליש מהסך הכל (איטליה 81 מיליון אירו, אנגליה 72.6, גרמניה 52.2, ספרד 68.6). אייאקס, אימפריה אירופית לשעבר (בתקופה בה כסף היה פאקטור הרבה פחות משמעותי), לא יכולה לבנות על שחזור ימיה כקדם: היא מגיעה ממדינה קטנה של 16.7 מיליון תושבים, ולכן גם שוק הטלוויזיה שלה הרבה פחות חזק. בעונה הקודמת, בתור הנציגה ההולנדית היחידה בליגת האלופות - היא קיבלה נתח של 2.4% בלבד מקופת ה-Market Pool, המתורגמים ל-9.8 מיליון אירו. באופן טבעי, גודל המדינה משפיע לא רק על תמלוגי זכויות השידור של אופ"א - אלא גם על פוטנציאל ההכנסות בליגה המקומית. רואה החשבון אד תומפסון מציין בבלוג שלו כי בדוחות האחרונים שלה, אייאקס דיווחה על הכנסות טלוויזיה מקומיות של 24 מיליון ליש"ט, למרות שזכתה באליפות הולנד; ליברפול, שסיימה במקום השביעי בפרמיירליג - רשמה הכנסה גבוהה כמעט פי שלושה מהסעיף הזה (65 מיליון ליש"ט).

תקרת הזכוכית בלתי ניתנת לפריצה גם בכל הקשור לפוטנציאל מסחרי: סלטיק היא האימפריה מספר 1 בסקוטלנד, אבל סקוטלנד מדינה מיניאטורית, ולכן סלטיק מכניסה כ-4.5 מיליון ליש"ט בשנה מספונסרים וחסויות; באיירן מינכן הכניסה בעונה הקודמת 4.2 מיליון ליש"ט מספונסרים וחסויות. בכל שבוע.