טיול לסופ"ש: הכירו את המושבה אילניה שבגליל התחתון

אילניה שבלב הגליל התחתון, אינה יעד תיירותי מובהק. רוב המטיילים חולפים על-פניה בלי לעצור, וזה חבל. יש הרבה סיבות לעצור שם - תיירותיות, היסטוריות ואפילו קולינריות.

פסענו ברחוב הראשונים בין בתי האבן שהשתמרו יחד עם אריה יצחקי, היסטוריון צבאי בעברו ואיש ידיעת הארץ, שגר בשנים האחרונות באילניה ומנסה לקדם את התיירות במקום. יצחקי מצביע על היתרונות של היעדר הפיתוח במקום - לא הרסו, לא בנו, והרחוב נותר די שלם. בתי האבן היפים נועדו לשימור, אך חלקם במצב לא מרנין. במעלה הרחוב ראינו את בריכת המים ה''מודרנית", וסמוך לה, כמעט בלי קשר למושבה, מקווה השייך ליישוב הקדום, שבו גר אלכסנדר זייד עם רעייתו הטרייה.

אילניה מזכירה קצת מושבות ותיקות אחרות כמו זיכרון יעקב ומטולה, אלא שכאן ה"חקורה", חצר המשק, הייתה בקדמת הבית ולא באחוריו. את המושבה הקיפה חומת בזלת מרשימה.

השם סג'רה בא מלשון סג'ר - עץ, וזאת על שום עץ ברוש ענק שהיה במקום כשהגיעו הערבים. העץ המרשים נמצא בפאתי המושב ויש אומרים שגילו נע סביב 800 שנה. סג'רה היהודית החלה כחוות הכשרה חקלאית (כיום בתחומי "חוות השומר") שבה עבד במו ידיו דוד בן-גוריון כשהיה חלוץ צעיר. בהמשך, כשהפכה למושבה, הגיעו אליה עוד רבים: הזוג שוחט והצמד בן-צבי, ברל כצנלסון ועוד. יצחקי טוען שרעיון הקולקטיב, הבסיס לקיבוצים, נבט כאן, וגם רעיון ארגון "השומר" נולד פה, מתוך צורך הישרדותי.

פרק היסטורי מעניין אחר השייך למקום קשור לסובותניקים, גרי הצדק שעלו מרוסיה, חקלאים קשוחים שהיו לחלק בלתי נפרד מהווי המקום. לא לגמרי ברור מה גרם לקבוצה של נוצרים-סלאבים, במהלך המאה ה-19, לקדש את יום השבת במקום יום ראשון (מקור השם "סובותניק" הוא כנראה מהמילה הרוסית "סו*ב*ו*ת*ה", שבת), ובהמשך אף להתגייר. הסובותניקים נרדפו ברוסיה וקבוצה של כמה משפחות עלתה לארץ והתיישבה בגליל. עם הידועים שבהם ובצאצאיהם ידועים אלכסנדר זייד שאמו הייתה סובותניקית, יואב דוברובין מיסוד המעלה, משפחת קורקין שמוצאם בשושלת אצולה רוסית ואחרים.

אבל אריה יצחקי נושא את עיניו לעבר רחוק הרבה יותר. כשהוא מדבר על היישוב הקדום באילניה, שרמזים לקיומו התגלו בחפירות בסביבה, עיניו בורקות. "יום אחד עוד יגלו כאן בית כנסת מפואר", הוא חולם בקול. שרידי היישוב העברי הקדום שממערב למושבה הם ביזנטיים עם יסודות רומיים. על חורבותיו הוקם הכפר הערבי סג'רה, שננטש ב-1949. ליד עץ שיזף גדול יש מתחם של בריכה ומעיין. כשירדנו אליו במדרגות האבן, תפסה בנו צינה קלה. סביב הנביעה התת-קרקעית נבנה חדר עם חלל גבוה מקושת, שברומו נפער בהמשך פתח לשלשול דליים - פעולה שהפכה את המעיין לבאר.

בשטח נמצאו כותרות מבית כנסת, במרחק מה התגלתה מערת קבורה מרשימה שמנורה חרוטה באחד מכתליה עם הכתובת "חנינא". כרגע הוא מנסה לגייס תקציב לחפירות (טל' 054-4497580 לקבוצות מעל עשרים משתתפים).

באחד מן הבתים האותנטיים במושב שוכנת מסעדת יהודה ורוזה. הבית, שחלקו הגדול מקורי, נותן הזדמנות להבין איך חיו פעם וגידלו שמונה ילדים בחדר אחד. הרצפות ותקרות העץ, החלונות והצילומים ואפילו הכיור של סבתא רוזה, שעדיין משרת את האורחים, נותרו כשהיו. הייחוד במסעדה הוא הגריל הקוריאני. בלב השולחן יש מתקן לצלייה עצמית של בשרים, חוויה מיוחדת ומגבשת, והאוכל משובח וטעים (טל' 04-6769159). מחוץ לשער המושב פועלת מסעדה נוספת, כשרה, מקום בסג'רה. במבנה שהשתמר בשתי קומות היה בונקר עד 1948 - שהפך למוזיאון. המסעדה פעילה כבר 39 שנים והמטבח הוא בשרי אורגני אבל גם טבעוני. בתפריט תמצאו בשר בפאלו, פסיונים ושלווים. יש בישול על פתיליות וחווה אורגנית שמספקת את התצרוכת. אין סוכר, שמן או מלח, והכול נעשה במקום (טל' 04-6766801).

גם האזור שמסביב למושבה מעניין. מיקי היימן מציע להכיר אותו באמצעות הT- מיול. אז ניסינו. מצוידת בחבר סקרן, נסענו בעקבותיו אל יער לביא הסמוך לצומת גולני. ה-mule הוא כלי שטח קטן ושובב. אמנם הוא ספרטני וקופצני, אבל בעל יכולת עבירות לא רעה בכלל, ואפילו בטיחותי. במשך כמעט שעתיים חצינו שדות חיטה וחלפנו ביער של איקליפטוסים ושל אורנים, ששלל רקפות ועלי חצב בשרניים הצטופפו ביניהם.

בסיבוב שעשינו בכלי הרכב החביב הזה ראינו שרידים מהכפר לוביא (ומכאן השם לביא ליער). בלב היער יש אזור פיקניק מקסים עם מתקני שעשועים לילדים שנגיש גם לרכב פרטי (בשל בניית מחלף גולני, הכניסה הנוחה היא מדרום). עברנו גם בקרני חיטין, שלמרגלותיו נערך ב-1187 הקרב המפורסם בין הצלבנים לסלאח א-דין, שהביס אותם וגרם לקריסתה של ממלכת ירושלים הצלבנית (310 שקלים לרכב, 250 שקלים לשניים ומעלה טל' 052-4625589).