יש מסעדות שפשוט נועדו לאכול בהן ארוחת ערב זוגית, ראש בראש. אי לכך ובהתאם לזאת, לקחתי את בני הבכור למסעדה. אז נכון, זה אמור להיות תפקיד השמור לאשת חיקי, אלא שהאמת ניתנה להיאמר, שלפחות בכל הקשור לאוכל נטו, בזמן האחרון מי שנהנה ממנו יותר מכולם הוא בן ה-13 שלי.
אני לא ממש מחבב את המנהג לאכול במקום שנפתח ממש לא מזמן. שפים גדולים וטובים כושלים על סלעי תקופת ההרצה של המסעדה החדשה שלהם. אלא שיוסי שטרית הוא לא סתם עוד שף. את שטרית פגשתי לראשונה לפני כמה שנים במסעדת ויולט, שניהלו הוא וזוגתו הנאווה במושב אודים שבשרון. ויולט שרדה שנים ספורות בלבד, אבל במהלכן הוכיחה לכל מי שטרח להגיע ששטרית הוא לא רק טבח נהדר, אלא גם אחד הנועזים שבהם.
מי שהתחיל את דרכו במטבח בגיל 16, ושימש כטבח וכסו-שף במוסדות מכובדים כמו מסעדת רפאל, הגיש בויולט אוכל שגם בתל אביב לא תמיד פוגשים כמותו. אוכל יצירתי, מקורי, אסתטי להפליא ומעל לכול, כמובן, גם טעים מאוד.
אחר כך נסגרת ויולט (בטרם עת, בגלל אילוצי שכנים כמדומני). שטרית נעלם לזמן מה ואחר כך צץ שוב כשף הראשי של מסעדת קיצ'ן מרקט המצוינת בנמל תל אביב, שעליה כבר כתבתי כאן. עכשיו עושים שטרית ושותפיו בקיצ'ן מרקט את מה שכמעט כולם עושים או נאלצים לעשות בימים אלה - פותחים מקום נוסף. קשה מאוד לשרוד בעולם המסעדנות של ימינו עם מסעדה אחת בלבד, ובטח לא כשהיא עתירת הוצאות כמו מסעדת האם שלהם בנמל.
באונזה מנסה שטרית לרדת ענף אחד או שניים ממרומי העץ שעליו הוא טיפס (בהצלחה רבה, כאמור) בקיצ'ן מרקט, ולהגיש אוכל מעט פחות מתוחכם ועדיין מוקפד עד הפרט האחרון, כמו שהוא אוהב ויודע להכין. או במילים אחרות, ללכת בלי ולהרגיש עם. דהיינו, להמשיך לנהל את המטבח התובעני של הקיצ'ן ולשלוט בשלט רחוק גם על אונזה.
אונזה ממוקמת בשוק הפשפשים היפואי, שהפך לאחרונה למעין דיסנילנד של ברים, בתי קפה ומסעדות בצורה מעוררת דאגה כמעט. החלל האפלולי היפהפה שאכלס בעבר את מסעדת השרקוטרי המצליחה (אבל בכל זאת, כנראה שלא מספיק, הנה, גם היא נסגרה), מעוטר באריחי קרמיקה בצבע ירוק זית יפה, גופי תאורה ישנים ומרהיבים ועוד אלמנטים מוצלחים. הוא נשלט על-ידי בר גדול שמאחוריו עומד אחד הברמנים הכי ידענים שיצא לי לפגוש, ובחללו מרחפת גם קומת גלריה אינטימית. הבר הוא כוכב לא פחות גדול מהמטבח כאן, אבל אני הסתפקתי בבירה ספרדית מהחבית והתפניתי אל האוכל.
התחלת הערב הייתה גם שיאו - מנת סשימי טונה, שהוגש עם פרוסות דקות של פפאיה, ג'לי מנגו, ויניגרט יוזו (פרי הדר יפני) ופופקורן מאורז. נשמע נורא, נכון? זו הייתה אחת ממנות הדג הנא הכי טעימות שאכלתי זה זמן רב. היצירתיות המתפרצת לא הצליחה לקלקל, אלא להפך. שילוב הטעמים הבשרניים של הטונה עם החמיצות והמרקם המוזר של ג'לי המנגו, טעמה המוכר ויוצא הדופן של הפפאיה והפריכות של הפופקורן הצליחו ליצור מנה אירוטית ממש. הבן שלי ניסה לשחזר אותה, חלקית לפחות, בבית. בהצלחה לא קטנה, אגב.
המנה הראשונה הנוספת הייתה הרגע החלש היחידי בערב. טרטר האינטיאס שעורבב עם בורגול ועם יוגורט, התגלה כמעין בורגול עיסתי ואנמי מדי. חבל, אבל לא נורא. כי מיד אחר כך הגיעו עוד שתי מנות, שהשכיחו את הבעיה הרגעית הזו.
פיצת השרימפס והצ'ובאי* (עם עלי רוקט ופרמז'ן לחיזוק המוצרלה) הייתה אולי מנה שגרתית הרבה יותר משאר המנות, אבל מי אמר ששגרה זה רע. פיצה דקיקה ועליה גבינת מוצרלה נמסה ומבעבעת, רוטב עגבניות מצוין ושלל שרימפס ופרוסות צ'ובאי. מנת ים-יבשה נהדרת.
המנה העיקרית הנוספת היוותה עוד שיא קולינרי. תחתיות בריוש (תחשבו על קאפקייק, שאוכלים לו רק את התחת במקום את הראש) שנקלו על הגריל, ועליהן הונחו ערימת מנגולד, פרושוטו, לימון כבוש וקציצות שרימפס. מעין וריאציה מדליקה על מנת ה"אג פלורנטין" המפורסמת. קינחנו בפנקוטה עם פירות יער, שהייתה סטנדרטית משהו (פירות יער קפואים, חבל).
ונחזור אל הברמן. איש גבוה, גדול ומזוקן, חמוש במשקפיים, בקוקו ובעניבת פרפר, שלא ויתר ונתן לי טעימה מקוקטייל של ג'ין, אננס טרי וכוסברה. מוזר ככל שזה נשמע, הייתה זו פעם נוספת שבה נוכחתי שקוקטיילים זה לא מה שאני חושב, או זוכר, מנעוריי הרחוקים. בביקורי הבא, הבטחתי לעצמי בשמחה, אחזור הביתה במונית ואפקיר את עצמי בידיו הבטוחות של האיש הנחמד הזה.
אונזה היא יופי של מקום, שעושה רושם שיהיה אפילו עוד יותר טוב בעוד כמה חודשים. אל תחמיצו.
כדאי להכיר
צ'ובאי. נקניק הצ'ובאי (Csabai) הוא בעצם הגרסה ההונגרית של הקבנוס המוכר. נקניק שומני, יבש, חריף למדי בזכות לא מעט פפריקה, ובעיקר טעים לאללה. מקורו של הצ'ובאי בעיר Bekescsaba.
אונזה
פרטים: רבי חנינא 3, תל אביב (שוק הפשפשים של יפו). טל' 03-6486060. א'-ה' 18:00 עד אחרון הלקוחות, שישי-שבת 12:00 עד אחרון הלקוחות.
מחירים: סשימי טונה - 58 שקלים, טרטר אינטיאס - 56, פיצת שרימפס - 64, בריוש שרימפס - 84, פנקוטה - 26 שקלים
השורה התחתונה
מצוין ושווה כל שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
