הנה ויסקי אירי מוצלח: קבלו טעימה מהויסקי בושמילס

לפני כמה שנים שאלה אותי מישהי במשרד למה אין לי פייסבוק. בשביל מה בדיוק אני צריך את זה, עניתי, ספקן פולני זקן שכמותי. תוכל למצוא שם אנשים שאתה מחפש, אמרה היא. אני לא מחפש אף אחד, להפך, נהמתי לעברה. אבל אז נזכרתי בפטרה. התחברתי גם אני, והסוף כמובן ידוע ומוכר. גם אני מכור.

את פטרה מצאתי בתוך שתי שניות. היא אפילו שמרה על שם נעוריה. היא עדיין בבלפסט, צפון אירלנד. היא כבר לא ברמנית יותר, כמו אז, לפני יותר מרבע מאה, עת ניהלנו רומן אפלטוני עד כאב בעודה מוזגת לי משקאות. עכשיו היא יומנאית בתחנת משטרה, ושולחת כפייתית של בדיחות קרש ומכתבי שרשרת או משהו כזה. ידעתי שלא הייתי צריך להתחבר ובטח שלא לחפש אף אחד. אבל פטרה היא גם זו שלימדה אותי לשתות בושמילס, ועל כך אני מכיר לה תודה עד היום.

בושמילס הוא אמנם ויסקי אירי, ולא צפון אירי, אבל מה לעשות שאין דבר כזה, ויסקי צפון-אירי. או לפחות לא היה עד לא מזמן - ב-2013 נוסדה שם מזקקת Echlinville. אז גם פטרה שלי (טוב, בערך) נאלצה, כמו רוב הצפון-אירים, להמיר את נאמנותה האלכוהולית. בושמילס מתהדרת בתואר המזקקה הרשמית הוותיקה בעולם, עם רישיון מהמלך ג'יימס הראשון משנת 1608 (!). גם אם מתייחסים לשנת תחילת הפעילות האמיתית של המזקקה - 1784 - מדובר במוסד ותיק ומכובד.

כן או לא נכון, זה באמת לא משנה. הוויסקי האירי הוא משהו ששווה לשתות לא רק בחגיגות סט. פטריק שיתקיימו בשבוע הבא. ויסקי אירי טוב, כמו בושמילס למשל, אינו רק תחליף ידידותי למשתמש, למי שעוד לא התרגל לעוצמתם הרבה של רוב אחיו הסקוטיים. שהרי ויסקי אירי הוא ויסקי עדין בהרבה. הוא מזוקק שלוש פעמים במקום שתיים כנהוג בזה הסקוטי - מה שיוצר משקה עדין בהרבה. הוסיפו לכך את העובדה שבייבוש השעורה המונבטת המשמשת לייצורו - זו המכונה בלעז Malt, ומכאן גם מקור השם מאלט ויסקי - ובכן בייבושה לא משתמשים באירלנד כמעט אף פעם בכבול (Peat) בתור חומר בעירה, מה שמפחית עד מאוד את הריח המעושן המיוחד המאפיין לא מעט מזקקות סקוטיות. גם מי שכן משתמש בו באירלנד, עושה זאת בעדינות מרבית.

האירים טוענים שהם אלה שהמציאו את הוויסקי. אף פעם אל תגידו זאת לסקוטי גאה, אבל זה כנראה נכון. יש עדויות כאלה ואחרות לזיקוק באירלנד עוד במאה ה-12. לא ברור אם זה היה בדיוק ויסקי, אבל ישנן סברות שאמנות הזיקוק הגיעה לכאן אפילו קודם לכן.

ב-1779 היו באירלנד 1,200 מזקקות, רובן לא חוקיות. העלאת המיסוי, המלחמות והרעב שתקף את אירלנד במאה ה-19, צמצמו עד מאוד את מספרן. ועדיין, בתחילת המאה ה-20 היה הוויסקי האירי הכוכב הגדול של עולם הוויסקי, לפחות בארצות הברית. אלא שאז הגיעו כזכור שנות היובש, ומעמדה של התעשייה החשובה הזו התמוטט, בעיקר מכיוון שלא כמו הסקוטים, אירלנד לא הייתה מוכנה עם מלאי מספק כשחוקי היובש בוטלו. הוויסקי הסקוטי תפס את הבכורה.

אבל הסיפור עוד לא נגמר. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 הולך הוויסקי האירי ומתחזק בעולם, במיוחד הג'יימסון, שגם בישראל הפך כמעט למשקה הרשמי של הצעירים, לפחות אלה השותים ויסקי. ובעצם, לא רק שלהם. אני תמיד העדפתי את כובד הראש (היחסי, היחסי) של בושמילס על פני הקלילות של ג'יימסון, שאפילו חובב ויסקי קלילים כמוני, כבר לא מסתדר עם קלילותו. לכבוד החג האירי, החלטתי להכיר לעצמי, ולכם, כמה בקבוקים קצת פחות שגרתיים של בושמילס. וזאת אף שבסופו של יום, אני עדיין מעדיף את המוצר הבסיסי והטוב בעל התווית הלבנה, זה שפטרה לימדה אותי לאהוב כל-כך אי-אז. ויוה פייסבוק.

טיפה

מתחם יין חדש

רשת דרך היין משיקה מתחם יין ענק, שעושה כבוד ליינות וליקבים מהארץ ומהעולם. כמו בכל סניפי הרשת, גם בסניף החדש יתקיימו קורסי יין, אירועי טעימה, סדנאות וטעימות יין חינמיות בכל יום שישי. לצד אולם המכירה ייפתח בר יין, שיהיה פתוח עד השעות הקטנות, ובו מבחר יינות גדול, מעממיים וקלילים ועד איקוניים ומתיישנים. יוגשו מנות טאפאס ויש אפילו חניה.דרך השלום 9, תל אביב, טל' 072-2222022

טעימה

בושמילס לסוגיו

בושמילס סינגל מאלט בן 10 Bushmills 10 years old Single Malt. באופן לא מפתיע, חוץ מהבושמילס ה"לבן" הפשוט (את ה-Black Bush, המוכר אף הוא, אני פחות מחבב), היה הסינגל מאלט הזה הטוב בטעימה. משהו בבעיטה הקטנה שהוא מעניק, תוצאת גילו הצעיר יחסית, משאיר אותו בתחומי הגזרה של משהו שהוא גם משקה אלכוהולי מאתגר, ולא רק מלטף. 220 שקלים

בושמילס סינגל מאלט בן 16. כן, יש דבר כזה סינגל מאלט אירי, ולמה שלא יהיה. כל אחד יכול. גם אתם. צריך רק מים טובים, שעורה משובחת וארבע מאות שנות ניסיון. בן ה-16 הוא, כצפוי, הרבה יותר מאופק, מעודן, עגול בטעמיו ומפנק, את מי שאוהב פינוק כזה. אני מעדיף את הגרסה הצעירה. 269 שקלים

בושמילס סינגל מאלט בן 12. טוב, כאן גם אני נכנע. זה כבר כל-כך עגול ועמוק, מורכב ומאופק, ובעיקר מלטף עד אין קץ, עד שבשעת לילה מאוחרת, כמו זו שבה טעמתי את החבר הנ"ל, זה תענוג גדול, גם אם יקר מאוד. 500 שקלים

Irish Honey. בושמילס מעורבב עם דבש. מעין גרסה אירית לדרמבויי הסקוטי המוכר. מתוק מאוד, קצת יותר מדי, ובאופן אישי לא בשבילי. אבל אני מבטיח לנסות אותו עם עוגת פירות יבשים (בתוך העוגה ואולי גם לידה) ולדווח שוב. אולי. 129 שקלים