מה מבטיחים הכיתובים על אריזות המזון ומה הם לא מגלים?

העדפת מזון בריא אינה מתבטאת בהכרח במעבר לצמחונות, טבעונות או צריכה אורגנית. היא מתחילה מקנייה יומיומית בסופר, תוך העדפה של מוצרים כאלה ואחרים על פני מתחריהם - בהתאם להרכב התזונתי.

בחברות המזון הגדולות מבינים לאן נושבת הרוח ויוצאים מנקודת הנחה שהקהל הרחב אוהב בריאות ויעדיף בין שני מוצרים משהו בריא יותר. לכן, לצד לא מעט שינויים של ממש בהרכב המוצרים, הן משתדלות להרבות בסופרלטיבים בריאים לכאורה, שיצודו את תשומת לבנו גם אם אינם מעידים על טיב המוצר כולו.

מריאנה אורבך, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בכללית - דן פ"ת וחברת עתיד (עמותת הדיאטנים בישראל), אינה מקלה ראש במאמציהן של החברות לייצר מוצרים בריאים יותר. "עם זאת", היא אומרת, "החברות אינן חפות מטריקים שיווקיים. עלינו כצרכנים מוטלת החובה לפקוח עיניים ולקרוא את האותיות הקטנות - לא ליפול בפח, וכך אולי גם השפה והתקשורת יהיו בסופו של דבר בריאות יותר".

"התווית הבריאותית לכאורה מקלה עלינו לאכול יותר מהמוצר ללא רגשות אשם", מסבירה חלי אבקסיס רוסטוקר, דיאטנית קלינית ומייסדת שיטת HappyDiet. "בנוסף התוית מקלה עלינו לאכול יותר מהמוצר ללא רגשות אשם. מחקרים מראים שאנחנו אוכלים אף 30% יותר ממוצר שנראה בריא, מעצם ההרגשה שמדובר במוצר נכון יותר עבורנו. התוצאה הסופית לא תמיד משתלמת".

את המוצר אותו נבחר להכניס לסל, מסביר היועץ התזונתי עודד קומי שכותב באתר FoodsDictionary, יש לבחון על פי כמה פרמטרים: מגבלות בריאותיות בהתאם למצבו של הצרכן - למשל, בלי סוכר או ללא גלוטן; על פי מידת התאמה לתפריט היומי המתוכנן ובהתאם להשוואה מול מוצרים אחרים - למשל, כמות השומן בשני סלטי חומוס.

אורבך מדגישה כי גם כשקיימת מגבלה מחייבת, כמו מוצרים ללא גלוטן - הם יהיו בריאים יותר או פחות בהתאם לרכיביהם, ולעתים יכילו לא מעט נתרן או שומן טרנס. גם בתוך כלל המוצרים ללא גלוטן יש מדרג של מוצלחים יותר ופחות, ואסור לוותר על השוואה בסיסית בין רכיביהם של מוצרים שונים.

בעזרתם של אורבך, אבקסיס רוסטוקר וקומי, ממפה "גלובס" כמה "מלכודות", שגם אם הן נשמעות לפעמים טריוויאליות - נראה כי הן עושות את עבודתן ומצליחות לא אחת לבלבל את הצרכן.

מילון המונחים להבטחות תזונתיות

ללא: המוצר אינו מכיל את החומר המצוין מלכתחילה.

נטול: החומר הוצא מהמוצר במהלך תהליך הייצור.

מופחת/לייט/קל: מכיל עד 2/3 מהמרכיב המדובר לעומת המזון המקביל המקורי (מבחינת ערך קלורי, שומן וכדומה), או עד 1/4 כשמדובר בתכולת הנתרן.

דל קלוריות/דיאטטי/דיאט: מזון מוצק דל קלוריות יכיל לא יותר מ-40 קק"ל ב-100 גרם, ומשקה קל דל קלוריות לא יכיל יותר מ-20 קק"ל ב-100 מ"ל.

אינו מכיל גלוטן: המוצר אינו מכיל דגנים ומוצרי חיטה, שעורה, שיפון ושיבולת שועל.

דל מלח (דל נתרן): המוצר מכיל לא יותר מ-100 מ"ג נתרן ל-100 גרם מזון.

דל שומן: המוצר מכיל לא יותר מ-2 גרם שומן ל-100 גרם מזון.

טבעי: מותר לסמן מזון במילה "טבעי" רק אם אין בו תוספת רכיבים נוספים, והוא לא עבר תהליכים למעט אלה המותרים בתקן כגון קירור, הקפאה, כבישה ואפייה.

* באדיבות עודד קומי, אתר FoodsDictionary

ההבטחה: "מכיל"... "עם"...

כן, אבל... באיזה מינון?

"חיטה מלאה זה דבר טוב", אומרת אורבך, "אבל כשקונים לחמניות 'עם חיטה מלאה' - האחוז של החיטה הזו מכלל המרכיבים עלול להיות שולי. הקמח המלא יקר יותר וחיי המדף שלו קצרים יותר, וחברות מעדיפות להכניס אותו באופן סמלי. הציצו ברשימת הרכיבים: פעמים רבות יופיע ראשון 'קמח לבן'". וזו, כמובן, רק דוגמה אחת לשימוש במונח "מכיל" ללא התייחסות לכמויות או לכלל המרכיבים. גם טחינה עם שומשום מלא יכולה לשקף הטעיה דומה, וכך גם מוצרים שהיצרן בחר להדגיש בהם באופן בולט מרכיב אחד ("עשיר באומגה 3!" וכדומה). תמיד יש לבדוק את רשימת הרכיבים המלאה ולראות האם הבלטה של מוצר כזה אינה מחפה על הרכב בעייתי.

ההבטחה: לחם מלא

כן, אבל... השאלה כמה קמח מלא?

"התקן הישראלי מאפשר ליצרנים לרשום את המסר על אריזת הלחם במידה ותכולת הקמח הלבן בו פחותה מ-49%", אומר עודד קומי, "במלים אחרות, לחם שמכיל 48% קמח לבן עדיין עשוי להיחשב ללחם מלא. המסר הופך בעייתי עוד יותר, משום שהקמח המלא שמשמש להכנת הלחם גם הוא אינו מלא לחלוטין. התקן מתיר לתת את הכינוי "קמח חיטה מלא" לקמח המכיל 90% או יותר ממרכיבי גרעין החיטה. בשורה התחתונה, בפועל כמעט בלתי אפשרי לדעת מהו אחוז רכיבי החיטה המלאים מסך משקל ה"לחם המלא", אלא אם הדבר מצוין במפורש על גבי האריזה".

ההבטחה: ללא חומר משמר

כן, אבל... יש הרבה מלח וסוכר

האם בהכרח מוצר ללא חומר משמר הוא מוצר בריא יותר? "תלוי בקטגוריה ובטכנולוגיה", אומרת אורבך. "מוצרי חלב, למשל, ניתן בהחלט לייצר ללא חומר משמר, באירופה עושים את זה כבר שנים. אבל יש מוצרים גרועים שמתרברבים בתכונה הזו כשהם עתירים בסוכר ובמלח, למשל. מוצר גרוע מלכתחילה שיוציאו ממנו את החומרים המשמרים, יישאר לרוב גרוע".

גם הוצאתם ממוצרים רבים של מחזקי טעם, כמו מונוסודיום גלוטומט, הידוע לשמצה, היא מהלך מבורך - אולם רחוק מלהבטיח הרכב תזונתי מוצלח. תמיד יש לבדוק את רמות הנתרן בעיקר, לצד נתונים אחרים.

ההבטחה: ללא כולסטרול

כן, אבל... הוא ממילא לא אמור להיות שם

אולי המלכודת הבנאלית מכולן - אך לא נטולת אפקט שיווקי יעיל. כולסטרול, מזכירה אבקסיס רוסטוקר, ניתן למצוא רק במזון מן החי - כך שכל מוצר שמקורו בצומח בדומה למרגרינה משמנים צמחיים לא אמור להכיל כולסטרול ממילא. התווית נועדה ליצור רושם שמדובר במוצר בריא, אם כי לעתים קרובות ההפך הוא הנכון: "כך, למשל, מרגרינה (צמחית) שבה ההפיכה של שמן צמחי נוזלי למצב מוצק בתהליך הקרוי הידרוגנציה יוצרת שומן מסוג טרנס אשר מזיק לבריאות, ורצוי להימנע ממנו לחלוטין".

ההבטחה: 0% / דל שומן

כן, אבל... מרזה זה לא, וגם לא בהכרח בריא

אבקסיס רוסטוקר: "בגרנולה ושאר מוצרים דלי שומן יש פחות שומן מהמוצר המקורי, שזה כשלעצמו טוב וראוי - אבל התווית שעשויה לרמז על כך שמדובר במזון טוב יותר לירידה במשקל עשויה להוליך אותנו שולל. כמות הקלוריות במוצרים דלי שומן הם פעמים רבות לא נמוכות באופן משמעותי מהמוצר המקורי".

ההבטחה: "חטיף בריאות", "חטיף אנרגיה"

כן, אבל...

יש המון סוכר

אנרגיה, בתרגום מילולי, היא קלוריות, וגם כאן נשאלת השאלה ממה בסופו של דבר מורכבות הקלוריות שאנחנו צורכים. גם אם הן מורכבות בחלקן מדגנים או גרנולה, אין זה אומר שהמוצר אינו עתיר סוכר ושהוא בהכרח בריא יותר או מציג יתרונות בריאותיים על פני חטיפים מתוקים אחרים, אפילו שוקולד. קומי: "התפיסה הרווחת היא שחטיפי אנרגיה הם חטיפי בריאות המאפשרים לשמר את רמת האנרגיה בגוף לאורך זמן, אך בפועל רוב חטיפי האנרגיה המשווקים ברשתות מכילים בדרך כלל כמות גבוהה של סוכר, קמח לבן ושמנים - חלקים מוקשים".

ההבטחה: ללא תוספת סוכר

כן, אבל... לא לסוכרתיים

המונח הזה, טוענת אורבך, יכול להטעות בכמה מובנים: ראשית, פעמים רבות אין תוספת סוכר במוצר אבל קיים בו סוכר באופן טבעי - דבש, סוכר ענבים או סוכר פירות, גם אם לזה נוסף ממתיק מלאכותי. שנית, משמעותה של הימנעות מתוספת סוכר היא תחליפי סוכר שקיומם לעתים מוצנע, ולבסוף - המוצר עשוי להכיל תחליפי סוכר אלכוהוליים כמו סורביטול או צלטיטול, המשפיעים אף הם על רמות הסוכר בגוף באופן דומה לסוכר. "נתקלתם בכיתוב 'ללא תוספת'?", מזכירה אורבך, "בידקו מה מכיל המוצר במקור".

"ריבה היא דוגמה טובה", מוסיפה אבקסיס, "כי בפרי וברכז הפרי יש סוכר רב. זה חשוב בעיקר לסוכרתיים שעשויים לטעות ולחשוב שאפשר לצרוך בלי חשבון".

ההבטחה: עם סיבים תזונתיים

כן, אבל... מה עוד יש שם?

מוצרים המועשרים בסיבים תזונתיים, אומרת אורבך, הם בעלי תדמית בריאה, אך אינם מתאימים תזונתית לכל אחד. לאנשים הסובלים מבעיות במערכת העיכול עושר בסיבים תזונתיים עלול להחמיר את המצב.

מעבר לכ, מה עם כמויות הסוכר והקלוריות? יש לבדוק את רשימת המרכיבים.

ההבטחה: "רכיבים טבעיים בלבד", 100% טבעי"

כן, אבל... לא כל מה שטבעי הוא בריא

המונח "טבעי" מתקשר עם בריאות, אולם השימוש בו הוא מהמטעים ביותר. גם סוכר, מלח ומים למשל הם רכיבים טבעיים - וכך מיץ תפוזים "100% טבעי" רחוק מלהעיד על תכולה של פירות בלבד. באותה מידה, אבקת מרק המכילה "רכיבים טבעיים בלבד" אך מפריזה בכמויות נתרן מצליחה לשמור על תדמית מטעה, בזכות הכרזה דומה.