האקסל הביס את יאיר לפיד

את הפוסט המכונן על "ריקי כהן מחדרה" כתב שר האוצר יאיר לפיד פחות משבועיים לאחר שנכנס לתפקידו בחודש מארס אשתקד. זה היה באחד באפריל 2013, ולמקרא הדברים בפרספקטיבה של שנה, די ברור למה דווקא בתאריך הזה: "אנחנו יושבים פה, אמרתי (לפקידי האוצר נ' פ'), יום אחרי יום, ומדברים על איזון התקציב, אבל התפקיד שלנו הוא לא לאזן גיליונות אקסל, אלא לעזור לריקי כהן. אנחנו צריכים לעזור לה מפני שהיא זאת שעוזרת לנו. בזכות אנשים כמו הגברת כהן המדינה מתקיימת".

ממרחק החודשים מתקבל הרושם שבמקום שלפיד יביס את האקסל, התוכנה ניצחה אותו, ועל הדרך גם את הגברת כהן. האיש שלאור ההבטחות שנתן לבוחריו והטורים שכתב לקוראיו, מצופה היה שיטלטל את משרד האוצר ויהפוך את החשיבה המקובעת של אגף התקציבים, הפך לעוד חוליה בשרשרת ארוכה של שרי אוצר שהיו לפניו ויהיו אחריו. אם תרצו, גרסה פוטוגנית של קודמו בתפקיד יובל שטייניץ.

בדומה לשטייניץ לפניו, גם לפיד נוהג לנופף בנתונים סטטיסטיים ומרבה להשתמש במילים כמו "פיסקאלי" ו"מאקרו-כלכלה". אבל מה שאולי לגיטימי כשאתה פוליטיקאי ותיק ומקובע כמו שטייניץ, לא כל-כך מסתדר אם אתה האיש שהתיימר להיות הצ'ה-גווארה של מעמד הביניים.

נסו לעשות תרגיל - לשלוף אינסטינקטיבית מהזיכרון (בלי עזרת גוגל וכיו"ב) מהלך מהפכני אחד שיזם לפיד בשנה האחרונה שבאמת הקל על חייהם של בני מעמד הביניים. אם התייאשתם, אל תחמירו עם עצמכם, מדובר במשימה לא פשוטה.

אפשר להתווכח על מידת ההצלחה של "חוק הגיוס" מבית-מדרשו של לפיד או על היתרונות והחסרונות של "חוק המשילות" שקידמה מפלגתו "יש עתיד", אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר במהלכים משמעותיים. לעומת זאת, כשמנתקים את כל אלה ובוחנים את תפקודו נטו של לפיד באוצר ב-12 החודשים האחרונים, מתקבלת תמונה מדכדכת.

כאשר המועמד לנשיאות רונלד רייגן התייצב ב-1980 לעימות טלוויזיוני מול נשיא ארה"ב דאז ג'ימי קרטר, הוא הפנה לצופים שאלה פשוטה "האם מצבכם היום טוב יותר משהיה לפני ארבע שנים, האם יותר קל לכם היום לקנות מוצרים בחנות משהיה לפני ארבע שנים". האמריקאים השיבו לשאלות הללו ב"לאו" מוחלט, והדיחו את קרטר. ניתן לשער מה הייתה התשובה אצלנו לו שאלה דומה הייתה מופנית היום לבוחרי לפיד ממעמד הביניים במלאת שנה לכהונתו בתפקיד.

את קמפיין הבחירות שלו אשתקד הגדיר לפיד ברגע מכונן אחד, כאשר הציג בהתרסה לראש הממשלה בנימין נתניהו את הגרסה שלו ל"נאום הפצצה והקו האדום".

"זו הכלכלה טמבל", היה המסר שניסח לפיד באותו נאום: "נתניהו יכול לדבר על איראן, אבל מעמד הביניים קורס". שם בנקודה ההיא, ארבעה שבועות לפני הבחירות של ינואר 2013, החל הספרינט של "יש עתיד", שהסתיים עם 19 מנדטים, ושם גם ניצת הרומן בינו לבין מאות-אלפי ישראלים משכבות הביניים ששלשלו חודש אחר-כך את הפתק שלו לקלפי.

בחודש יוני אשתקד, אחרי שהציג את תקציב הגזירות שפגע באותן שכבות שהצביעו לו, הבטיח שר האוצר ש"תוך שנה וחצי מצבו של מעמד הביניים יהיה טוב מאי פעם". לפי החשבון הזה, בתוך תשעה חודשים נחיה כולנו בגן עדן אמיתי, אשרי המאמין.

שלושה ימים אחרי שנכנס לתפקיד נחת בישראל נשיא ארה"ב, ברק אובמה. בטקס קבלת הפנים כשלחץ את ידו של לפיד אמר לו אובמה בחיוך "אשתי תמיד אומרת 'היזהר במה שאתה מאחל לעצמך - זה עלול להתגשם'". לפיד הגשים את מה שאיחל לעצמו, כשהפך לאיש שמנהיג את הכלכלה הישראלית. אף אחד לא מבטיח שיצליח לשמר בעתיד את המעמד שיש לו כעת.

להיפך, היום מתבקש להעריך שהקלפים שיקבל אחרי הבחירות הבאות יהיו הרבה פחות אטרקטיביים. במקום לגלם תפקיד של שר אוצר ולפזר סיסמאות על כלכלה נכונה, מוטב שיתחיל להוביל את המהפכות שלהן הטיף בטוריו בעיתון. הזדמנות אחת להגשים את החלום הוא קיבל; הזדמנות שנייה לא תהיה.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10