וושינגטון פוסט: אובמה מוכן ללחוץ על נתניהו, לא על עבאס

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מוכן ללחוץ על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אך לא על נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. אובמה רואה בעבאס הזדמנות לשלום, ובנתניהו מכשול להשגתו. כך כותב היום (ב') ג'קסון דיל, סגן עורך עמודי הדעות ב"וושינגטון פוסט" ופרשן בכיר בעיתון.

עבאס צפוי להיפגש היום עם אובמה בבית הלבן לשיחה על מסמך המסגרת לשיחות בין ישראל לפלסטינים שארה"ב מתכננת לפרסם ב-20 באפריל.

הפרשן מדגיש את ההבדל הגדול בין קבלת הפנים שהכין הבית הלבן לנתניהו ערב פגישתו עם אובמה לבין זו שציפתה לעבאס. כאשר נחת ראש הממשלה בוושינגטון, בתחילת מארס, המתין לו ראיון שהעניק אובמה לעיתונאי ג'פרי גולדברג, מסוכנות בלומברג, ושבו מוזהר נתניהו שישראל יכולה לצפות ל"עתיד קודר, עתיד של בידוד בינלאומי ואסון דמוגרפי, אם הוא (רה"מ) יסרב לאמץ את מסמך המסגרת".

לכאורה, אפשר לטעון שככל שמתקרב מועד היעד של פרסום המסמך, סביר לצפות לכיפוף ידיים נשיאותי, וזו בדיוק היתה מנת חלקו של נתניהו, כותב דיל. מכאן מתבקש, שקבלת פנים דומה, עם אזהרות על עתיד קודר לפלסטינים אם יהינו לומר 'לא', ציפתה גם לעבאס.

אך, לפחות בינתיים, אין שום סימן שהממשל מנסה לכופף את ידי האורח הפלסטיני: אין ראיונות עם הנשיא, לא פורסמו הצהרות של שר-החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, ולא ראינו שום הדלפות על צעדי עונשין נגד עבאס אם הוא ימשיך לנהוג כפי שנהג בדרך כלל עד עתה, כלומר ידחה את מסמך המסגרת. כאן, בהבדל ביחס לשני המנהיגים, טמונהה הטעות התפיסתית שמכשילה את המאמצים הדיפלומטיים של אובמה במזה"ת מזה חמש שנים, טוען הפרשן.

כפי שמצטייר בבירור בראיון לבלומברג, רואה אובמה בעבאס מפתח מוזהב לשלום במזה"ת. המראיין התרשם, שלדעת הנשיא עבאס הוא "המנהיג הפוליטי המתון ביותר שהיה אי פעם לפלסטינים". ובמילותיו של אובמה באותו ראיון: "אני מאמין שהנשיא עבאס כן בנכונותו להכיר בישראל ובזכות הקיום שלה. יש לנו בצד האחר שותף שמוכן לנהל מו"מ ברצינות. זו תהיה טעות גדולה לא לנצל את ההזדמנות הזו". לעומת זאת, נתניהו נתפס כקלקלן פוטנציאלי.

אבל האם התרשמותו של אובמה מעבאס מוצדקת? נתניהו, כמו רוב הישראלים, סבור שלא, ולא בלי צדק, מציין הכותב. ב-2005 , דחה עבאס את יזמת הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש, לחתום על מסמך מסגרת דומה לזה שמתגבש עתה. ב-2010, לאחר שאובמה כפה על נתניהו להקפיא את הבניה בהתנחלויות לעשרה חודשים, סירב עבאס לנהל מו"מ עם ישראל במשך תשעת החודשים הראשונים להקפאה, וכשהסכים לדבר, הוא הפסיק את המו"מ לאחר שתי פגישות.

בעל הטור מציין, כי זרים יתקשו להבין את דרישת ישראל שהפלסטינים יכירו בה כמדינה יהודית. מה זה משנה איך הערבים מגדירים את ישראל כל עוד הם מוכנים להכיר בקיומה? אבל מבחינת נתניהו ותומכיו זו סוגיה חיונית. עד שלא תתקבל הכרה כזו, לא יהיה שלום אמת במזה"ת, לדעתם, מפני שהפלסטינים יוסיפו ללחוץ, להחליש ולבסוף לשים קץ לרוב היהודי בישראל.

הכותב אומר, שאובמה וקרי אימצו את עקרון ההכרה במדינה יהודית, בתקווה שכך יעלה בידם לשכנע את נתניהו להסכים לכך, ששטחה של המדינה הפלסטינית העתידית יהיה זהה, פחות או יותר, לזה של הגדה המערבית, בגבולות 67, עם תיקונים קלים. ואכן, גורס הפרשן, נראה שנתניהו כבר השלים עם כך, שמסמך המסגרת יכלול סעיפים שאינם מקובלים עליו, גם אם פירוש הדבר יהיה קריסת הקואליציה הנוכחית. לאחר הכל, המחיר של אמירת 'לא' יהיה חרמים נוספים, עוד יזמות אנטי-ישראליות באו"ם ואולי עוד אינתיפידה אלימה. אבל בינתיים, קרי כבר חזר בו מהתמיכה בעקרון ההכרה הפלסטינית במדינה יהודית.

מכל מקום, בעוד שנתניהו מוכן לתת אור ירוק למסמך המסגרת, עם סעיפים שהוא אינו מסכים עימם, עבאס כבר הודיע שהוא מסרב לעשות זאת. "בשום פנים ואופן; אנו לא נקבל (את המסמך)", הוא אמר לסוכנות הידיעות הפלסטינית ב-7 במארס. כעבור יומיים, הוא שכנע את הליגה הערבית לקבל החלטה שמביעה תמיכה בעמדתו.

מדוע מעז עבאס לנהל קמפיין נגד ארה"ב וישראל, קמפיין שהחל עוד לפני בואו לוושינגטון? בהסתמכו על העיתונאי הערבי-ישראלי הוותיק חאלד אבו טומא, כותב בעל הטור, שעבאס מאמין שהוא יכול לומר 'לא' לאובמה מפני שהממשל לא ינקוט צעדי גמול נגד הרשות הפלסטינית. עבאס מצפה לשבת בנחת אם המו"מ עם ישראל יקרוס. הוא מתכנן להגיש לאו"ם קובלנות נגד ישראל ולהמתין שתנועת החרם נגד ישראל תצמח כפטריות אחרי הגשם, בעוד שהפלסטינים לא ישאו בשום עונש.