ירון דקל בראיון ל"פירמה": גל"צ לא תחנה שמאלנית

כשהשיחה גולשת למקומות מעט יותר אישיים, ירון דקל הודף. מהסס אם לאפשר לחדור את החומה הבצורה שבנויה סביבו. "עכשיו עברנו לספת הפסיכולוג?", הוא שואל בציניות, משכל את הרגליים לכיוונו. הדלת שדרכה יוצאים למרפסת הקטנה המחוברת ללשכת מפקד גלי צה"ל פתוחה ומכניסה ריחות של גשם ארעי. על הארונית הצבאית מכונת קפה עדכנית ולידה קרטון חלב סויה. השחור החזק הצבאי הוא לא כוס הקפה של המפקד הנוכחי. כבר שנתיים דקל יושב בחדר הזה בקומה הרביעית, בלי מעלית, שבבניין המתפורר ביפו, וכשהוא מתבקש לשתף מה למד על עצמו כמנהל, הוא מתקשה, משתהה, אך בסוף מנפק תשובה.

"לפטר אדם זה קשה, לנסות לשכור אדם מבחוץ כשבמקום אחר מציעים לו הצעות זהב, זה קשה, מערכת ביורוקרטית של צה"ל זה דבר קשה, הרבה רגולציה זה קשה. קשה, אבל מעניין".

- שווה?

"אם הייתי חושב שלא, כבר לא הייתי פה".

במארס 2012, ירון דקל רשם הישג היסטורי כשהפך לחייל גלי צה"ל הראשון בתולדות תחנת הרדיו הצבאית שצמח להיות מפקדה. 30 שנה לקח לו לעשות את הסיבוב. בדרך שירת בקבע בתחנה ושימש בשורה של תפקידי כתבות עד שקיבל לידיו את התיק הפרלמנטרי, שקנה לו את שמו. משם נדד לחדשות 2, לקול ישראל ולערוץ 1, והיה שליח רשות השידור בוושינגטון ברובו של העשור הקודם. לגל"צ חזר לאחר תקופה כמגיש "הכול דיבורים", רצועת הפריים טיים הנחשבת של קול ישראל.

מכוניתו של דקל עברה ליד מחלף ראשון בכביש 4 לכיוון צפון, כשמהדיבורית נשמע קולו של שר הביטחון. "כמעט עשיתי תאונה", מתאר דקל את הערב שבו התבשר כי התמנה לתפקיד. "לאהוד ברק יש חוש הומור בריא, אז הוא מתח אותי. הוא אמר, 'הייתה התמודדות, היו כמה מועמדים', אמרתי לו, 'כן...?'. והוא המשיך, 'כל אחד מהם ראוי, והגיע רגע ההכרעה'. הוא שוחח איתי על התהליך, על המועמדים, על כמה הם טובים. 'עכשיו הגיע הזמן להכריע, ולמרות שכולם ראויים, מפקד יש רק אחד'. אמרתי לו, 'כן...?'. אני נוהג, הוא מדבר. ואז הוא לקח פאוזה ואמר, 'והחלטתי למנות אותך'. אמרתי, 'וואו-ווה'".

- המינוי שלך היה די מפתיע.

"אותי פחות. הרגשתי שאני יכול למלא את התפקיד, לכן התמודדתי".

- אבל האם הרגשת שאתה הולך להיבחר?

"לא הרגשתי שכן או שלא. הייתה לי תוכנית ברדיו, לא הייתי מובטל. הגשתי מועמדות, היה תהליך של ועדת איתור אצל שר הביטחון. היה לי זמן".

לאחר ריאיון בוועדת האיתור בראשותו של האלוף (במיל') יפתח רון טל, הומלצו ארבעה שהופיעו בפני ברק. יחד עם דקל עלו גם ינון מגל, גולן יוכפז ומנשה סמירה.

- בתקופה הזאת מנסים להפעיל אנשים?

"על אהוד ברק, מנופי לחץ? זה נשמע מוזר. לא הייתי זר לאהוד ברק. סיקרתי אותו ככתב וכפרשן משנת 95', כשהוא הצטרף לפוליטיקה. את תעודת הזהות שלי הוא הכיר, אז לא הייתי צריך לשווק את עצמי. היו לנו המון שיחות בשנים שבהן סיקרתי אותו. היו לנו פגישות גם כשהייתי בוושינגטון, כשהוא היה מגיע לעיר. היכרות מקצועית לחלוטין - לא התארחתי בביתו והוא לא התארח בביתי. בתור ראש ממשלה הוא גם לא תמיד אהב מאוד את כל מה ששידרתי עליו".

- בכירי המגישים פה הניחו שיגיע גולן יוכפז, אפילו הביעו בו תמיכה פומבית.

"לגיטימי. גולן הוא עיתונאי מוכשר ומנוסה, בוגר התחנה. מבחינתי, זה היה לחזור הביתה. זה מאוד מרגש. תחשוב, ישבתי פה בש"ג ועשיתי פה תורנויות כקצין תורן, ולחזור לפה היה בזה משהו כיפי, אבל תובעני מאוד, כי התחנה השתנתה ב-18 השנים האלה".

- איך הייתה גל"צ אז?

"קטנה יותר, משפחתית יותר, פחות פערים בשנים בין האזרחים לבין החיילים. עברו 30 שנה, האזרחים שנשארו הם לא בני 20 פלוס - הם בני 50 פלוס, אבל בני ה-18 נשארים בני 18. זה יוצר פער. התחנה מאוד שונה מהתחנה שבה שירתתי. אילנה דיין ואני שירתנו באותו מחזור, נשארנו חברים עד היום והייתה תחושה שבשעות מסוימות כשהמבוגרים הולכים, זה הכול על כתפיך. היום זה שונה, אבל אני מנסה לחזור לימים שבהם החיילים קיבלו יותר סמכות ואחריות. לא יכול להיות שחייל יכול להטיס אף-16 בגיל 20, אבל הוא לא יכול לערוך תוכנית בגל"צ בגיל 20".

- אין דבר כזה?

"היום יש. כשאני הגעתי לא היה".

- למה? לא סמכו עליהם?

"פחות. חייל לא יכול היה להחליט שהוא פורץ לגל פתוח. זו אחריות עצומה לפתוח מיקרופון, אבל אנחנו מוכרחים להכשיר את החבר'ה האלה לעשות משימות יותר חשובות. הייתה כאן ועדת חזון שהקמתי, והמשפט האחרון שלה הוא 'לשלב חיילים בעמדות מפתח'".

- מזרחית בצהריים? למה לא

כמי שכבר עבר בתחנה, עבר דקל עם כניסתו לתפקיד את מה שהוא מכנה "קורס גל"צ למתקדמים". במשך חודשיים פגש את כל החיילים, העובדים ועובדי הפרילנס בתחנה. "זה היה מתיש מאוד, אבל מרתק".

- מה גילית?

"שיש הרבה עבודה. עוד לפני שנכנסתי לתפקיד הודעתי שאני רוצה לעשות שינוי ומצאתי שיש מקום לעשות שינויים. בפגישותיי למדתי באיזה מצב נמצאת התחנה".

- באיזה מצב?

"בוא נאמר שזה גוף שלא נמצא בחבלי ילדות. הפגישות חידדו אצלי את הרצון לעשות ריענון בתחנה".

- הרגשת שזו תחנה מבוגרת?

"קצת מבוגרת. גם המאזינים מתבגרים עם התחנה. אני לא רוצה לאבד את הקהל המבוגר, אבל הרצון להגיע לקהל צעיר יותר זה אחד הדברים שעומדים לנגד עיניי. חיילים פחות מאזינים לדיבורים וגלי צה"ל היא תחנת דיבורים. אבל גלי צה"ל היא גם גלגלצ - התחנה הפופולרית ביותר בישראל - וחיילים מאזינים לה. החיילים אתנו. אני לא שוגה באשליה שבן 18 יאזין לתוכנית אקטואליה, בטח לא אקטואליה קשה".

- אז בשביל מה יש את גל"צ אם אתה לא יכול להביא את החייל לשמוע אותך במהלך היום?

"יש גם צבא קבע גדול. אני רוצה לפתוח את גל"צ לבני ה-25 ומעלה, שלא נמצאים אתנו היום כל כך".

- איפה הם? ברדיו האזורי?

"קודם כול, הם באוזניות הטלפון הסלולרי, באייפוד ובאינטרנט. רבים מהם בגלגלצ, אבל גם הרדיו האזורי עושים עבודה מצוינת, ואנחנו מוכרחים להביא בחשבון שהתחרות על לב המאזינים הרבה יותר קשה. צריך לפקוח את העיניים ולהגיד 'יש לנו כאן יריבים מקצועיים מאוד, חדים ומוכשרים, והם רוצים לקחת מאתנו מאזינים'. אנחנו צריכים לשאוף לקחת מאזינים מהתחנות האזוריות ולא רק מרשת ב', שהייתה כאן מחשבה שהיא היריב העיקרי".

- פעם היו תוכניות בידור מיתולוגיות באמצע לוח השידורים, "מה יש" של ארז טל ואברי גלעד, "מוטל בספק" של טל ברמן. היום יש רוב היום אקטואליה די רצינית וכבדה.

"נכון. זה צריך להשתנות. המילים 'רצינית וכבדה'".

- אתה הרי לא תשים תוכנית מוזיקה מזרחית בשעה 14:00 בצהריים במסגרת לוח השידורים החדש.

"למה לא?".

- יכול להיות דבר כזה בגלי צה"ל?

"דווקא רעיון טוב. אנחנו רדיו ציבורי, אנחנו לא יכולים לשלם את המשכורות שיש ברדיו האזורי. אני לא מתחרה בשוק החופשי".

- האלטרנטיבה היא לגדל חיילים שיעשו את זה.

"גל"צ התקיימה לפניי, ותתקיים גם אחריי, אז באמת שאלתי את המנהלים, 'איפה החיילים של השנים האחרונות'? איך זה שלא גדלו כוכבים?'. זה מטריד אותי, 'איה החיילים המוכשרים?'".

הימין לא מרוצה מאף אחד

המשימה הראשונה של דקל בתפקיד הייתה להוביל את מה שמכונה "חוק גלי צה"ל", בכנסת. עד שביולי 2013 עבר החוק ברוב מוחץ של 76 ח"כים בעד ורק אחד נגד, זכותה של התחנה לגייס כספי חסויות הייתה תלויה בחידוש הוראת שעה זמנית. נוסח החוק החדש תלוי בגאווה על קיר הלשכה. "בזה תלויה התחנה ויכולתה לתפקד", מספר דקל, "שני קודמיי ניסו במשך שמונה שנים להעביר את החוק במאמצים אדירים, ואחרי שנה ורבע של מאמץ, הניבה עבודה מאחורי הקלעים את החוק".

- איך הצלחת במקום שבו אבי בניהו ויצחק טוניק כשלו?

"ניסיתי לגייס את כל מי שהתנגד, לתמוך בחוק הזה. תחנות הרדיו האזוריות, פוליטיקאים שהייתה להם ביקורת על גל"צ, ונעשה מאמץ רב מלשכת שר הביטחון כדי שהחוק יעבור".

- עשית שימוש בקשריך כעיתונאי כדי לקדם את החוק בכנסת?

"ביקשתי פגישות עם ח"כים ושרים. אם זה נקרא שימוש, אז עשיתי שימוש. באתי כדי שהתחנה הזו תצליח, ואני אעשה הכול כדי שתצליח. מה עדיף, שאשלם 200 אלף שקל לחברת לובינג והכותרת תהיה 'גל"צ הוציאה 200 אלף שקל כדי להעביר את חוק גל"צ על חשבון הכנסותיה', בזמן שאני יכול להסביר בכישוריי שלי מדוע החוק הזה חשוב ולשכנע? זה חוק גל"צ ואני מפקד גל"צ. אם אני לא אדע להסביר למה החוק הזה הוא דרמטי, חשוב ואדיר, אז מי יידע להסביר?".

- גמלת באיזו דרך לחברי הכנסת שהצביעו בעד החוק הזה?

"אני גומל חסדים כל הזמן, מה זה גמלתי?".

- אין את המערופים האלה בראיון פה ושם? זה לא כואב יותר מדי למאזין, לא כואב לעיתונאי.

"היות שלא עשיתי את זה קודם, אין סיבה שאתחיל עכשיו. ברגע שמתחילים לגמול, זה אף פעם לא נגמר, לכן אסור להיכנס לזה. תעשה מה שנכון ולפעמים זה מצליח".

אם לא היה הופך למפקד גלי צה"ל, היה דקל נשאר מגיש "הכל דיבורים" ברשת ב'. היום הוא מביט מהצד על המלצות ועדת לנדס ועל מה שהן עשויות לעשות למקום שעדיין יקר לו. "לא היה שר כמו גלעד ארדן ששם את יהבו, יוקרתו, את שמו ואמר 'זה כרטיס הביקור שלי'", אומר דקל באופטימיות, "אני מקווה שייצא מהדוח משהו טוב. נורא קל להכפיש את הרשות, אבל יש שם מקצוענים רבים וכשאומרים שרשות השידור הגיעה לעברי פי פחת, עושים להם עוול".

לדבריו, "הניתוק מהפוליטיקאים זו סיסמה חשובה, אבל אם הרשות החדשה נסמכת על תקציב המדינה, אז איזה מין ניתוק זה? זה משהו שלא ברור לי".

- אחרי לנדס, רק גל"צ תישאר גוף השידור הציבורי שכפוף ישירות לדרג הפוליטי.

"שר הביטחון ממנה את המפקד ובהגדרה יש חירות מקצועית לאותו מפקד. ישנה ההגדרה וישנם החיים, ויש דפוסים שנקבעו למשך 63 שנות חייה של התחנה - היום היא תחנה חופשית עם מעמד עיתונאי איתן, יציב, ברור מאוד, לגיטימי, ומה שאני חש מלשכת שר הביטחון, ומלשכת הרמטכ"ל בני גנץ, הוא רוח גבית לעבודה עיתונאית".

- איך חשים בזה, בפגישות תקופתיות עם שר הביטחון?

"בוודאי. פגישות מעת לעת עם שר הביטחון, עם הרמטכ"ל".

- אתה מבין את האנומליה? עורך ראשי מדווח לראש הצבא?

"השאלה על מה הדוח. לא אתייעץ על זהות הפרשן הפוליטי הבא. לא אפרט שיחות שלי, אבל אדבר על מגורים לחיילים מהפריפריה, על שידורים לציון 40 שנה למלחמת הכיפורים, שהרמטכ"ל קבע שבכל יחידות צה"ל יתקיימו פעולות חינוך בנושא".

- ואתה לא שומע משר הביטחון דברים כמו, "אתמול הקשבתי לרזי בבוקר, זה לא היה...".

"לא, אבל מבחינתי אין בעיה שישמיע. כשגלעד ארדן, זהבה גלאון, נפתלי בנט או דובריה של שלי יחימוביץ' התקשרו במהלך הבחירות והתלוננו שגל"צ היא חד-צדדית מדי לטעמם, זה בסדר גמור. מפקד גלי צה"ל כאן כדי לשמוע תלונות ולעתים מותר שהן תהיינה מוצדקות. כך גם שר הביטחון יכול להתלונן".

- היו תלונות של פוליטיקאים שהיו נכונות?

"פה ושם כן. נניח תגובה שהייתה צריכה להינתן בסמוך יותר לראיון שתקף אותו ולא למחרת. אנחנו חייבים לקיים איזשהו שיח עם המאזינים שלנו, וגם נבחרי ציבור הם מאזינים שלנו ומותר להקשיב להם. גם דובר צה"ל הקודם התקשר ואמר שהגזמנו כשעודדנו לחץ לערכות מגן. לא הסכמתי אתו. זה לא הגיע לשדרית והשידור נמשך. מותר גם לדובר צה"ל לא להיות שבע רצון. לא יכול להיות שתמיד הכול יהיה כיף".

- הוא מבין מה שאתה מסביר לי?

"ללא כל ספק. אנחנו תחנה ציבורית צבאית, אבל לא יכול להיות שבגלל זה לא ימתחו ביקורת על צה"ל או על משרד הביטחון בגלי צה"ל, כי אז כל הבסיס לאמינות התחנה יעורער. אתה חושב שמקבלי ההחלטות אהבו את העיסוק בגובה תקציב הביטחון בגלי צה"ל? באתר צה"ל לא תקרא על זה. חובה עלינו לעסוק בכך".

- זה יהיה נכון גם בכל מה שקשור לביקורות על פעולות צה"ל?

"היה אצלנו דיון אם פעולת ההשתלטות על ספינת הנשק תואמה עם יחסי הציבור של ראש הממשלה ואם היה בכך צורך. זה בסדר גמור. אם לא תהיה כאן חירות עיתונאית אז לא יהיה גלי צה"ל".

דקל מעריך, כי "אנחנו הולכים לתקשורת הרבה יותר דעתנית מפעם. אנחנו רוצים לדעת מה המגיש חושב על מה שהוא אומר". מניסיונות מגומגמים בקול ישראל להגביל אותו בשידור ולבטל את הפתיח הדעתני המפורסם של "הכול דיבורים", הוא התעלם באלגנטיות. "הגשה עם ביקורת היא חלק משידור ציבורי", הוא אומר, "שידור ציבורי לא בא לעשות נעים בגב. זה לא תפקידה של תקשורת בכלל, ולא להחניף או להחמיא. וכשהביקורת נושכת, היא לפעמים כואבת. מה לעשות?".

- גל"צ היא תחנה שמאלנית?

"אנשים שמשדרים פה לא מתקבלים בשל דעותיהם הפוליטיות. השאלה היא אם הם מקצוענים. אני מכיר את טענות הימין ואני קשוב גם להן. הטענות שלהם הן לא רק כלפי גל"צ, אלא כלפי תקשורת בכלל. חוץ מ'מקור ראשון' - כלפיהם אין להם טענות. הימין לא מרוצה מהתקשורת הישראלית. השאלה היא אם אנחנו נוהגים באופן לא הוגן ולא הגון, והתשובה לכך היא שלילית. אני מקשיב לביקורת, ונפגשתי עם שרים וח"כים ועם עמותות כמו 'זכות הציבור לדעת'. ח"כ משה פייגלין אמר לי שהוא מאוד אוהב להופיע בגלי צה"ל כי הוא יודע שכל עמדותיו יוכלו לבוא לידי ביטוי ודעת המראיינים אינם חשובה לו".

- לא הרגשת כשהגעת לפה שאולי יש נטייה מדי שמאלה ויש צורך באיזון?

"מה זה איזון? מה שעשו לקרן נויבך ברשת ב'? זה לא יהיה בגלי צה"ל. אני בעד קולות רבים בשידור. אבל המבחן צריך להיות מבחן יכולת השידור והיכולות העיתונאיות".

- אנשים יתהו איך ייתכן שלא נמצא אף איש ימין בעל יכולת שידור ראויה, והנה מצאת אדם אחד - יועז הנדל, שמשדר עם ספי עובדיה. אז כנראה חשת באמת שיש מקום לשלב גם אדם בעל השקפה ימנית, שעבד בלשכת ראש הממשלה.

"התשובה היא כן. ויכול להיות שישולבו עוד, אם הם יהיו מעניינים. מה שלא ייעשה, זה לא ישביע את רצונם של המבקרים, וזה גם לא תפקידי להשביע את רצונם של המבקרים. התפקיד שלי הוא לשמור על גל"צ כרדיו איכותי, ציבורי, משמעותי, משפיע ופופולרי. כן, גם פופולרי".

- מיכה פרידמן אמר בפירוש ל"ידיעות אחרונות": "בגלל שאני שמאלני פוטרתי".

"למיכה יש זכויות רבות מאוד כשדר וכעיתונאי. אני לא אכנס לוויכוח איתו מעל דפי העיתון. מה שאמר לא פוגע ב-40 שנות זכות וותק עיתונאי עם התרומה האדירה שלו לתחנה. דעותיו איתו ולא בכל דבר אנחנו מסכימים".

- עיתונאי בכיר אומר "פוטרתי בגלל דעותיי הפוליטיות". אתה מאשר או מכחיש?

"הוא לא פוטר, אי אפשר לצאת לפרישה מוקדמת בניגוד לרצונך במדינת ישראל. אף אחד לא מתקבל בגלל דעותיו הפוליטיות ואף אחד לא פורש בגללן. אני לא יודע מה דעותיו של אסף ליברמן, למשל".

- אולי בגלל זה נוח יותר למנות אותו, כי דעותיו לא נשמעות בשידור.

"הבחור מוכשר, בן 29. הוא דור העתיד של גל"צ. ובחילופי המשמרות עם בני ה-65, מעבירים את השרביט בכבוד. זה בעיניי תהליך רצוי ואין לו קשר לדעות פוליטיות".

- ערב על המשורר אורי צבי גרינברג, נובע מצורך לאזן?

"באותה מידה עשינו ערב למשוררת דליה רביקוביץ' ובוא נאמר שלא הייתה לה זהות ימנית שאני מכיר. כאילו אני יושב אומר 'עכשיו משורר ימני, עכשיו משורר שמאלני...'. השאלה היא אם אנחנו רוצים ללמד על האנשים האלה, להפיץ את שירתם, ולו לערב אחד".

- אז מה רוצים ממך? איך צמח הדיבור שאתה מושך את התחנה ימינה כביכול?

"גל"צ צריכה להיות כלי תקשורת שנטוע במרכז ההוויה הישראלי, שמושך לקונצנזוס. משם הוא יונק את הלגיטימציה שלו - מהעובדה שיש לו מאזינים בכל מקום בארץ, שמאמינים במה שמשדרים כאן. מעבר לזה, אני מניח שאם לא היה נעשה פה דבר, אז גם לא היו טענות. העובדה שקורים דברים מעוררת גם ביקורת וזה בסדר גמור. אין עם זה בעיה. מה שלא תעשה, יגידו שזה בגלל שאתה רוצה כך וכך. לא התחנפתי אף פעם, ואני לא מתכוון להתחיל להתחנף".

- וההחלטה לפסול את השיר של יזהר אשדות "זה עניין של הרגל" באוקטובר 2012, מאיפה היא הגיעה?

"המילה לפסול קצת טעונה. שידרו את השיר כמה וכמה פעמים בתחנה. שיר שמגדף את חיילי צה"ל לא צריך להיות מושק באופן חגיגי עם מחיאות כפיים בגלי צה"ל. זה מה שחשבתי, וזה לא היה. אבל לא יצאה כאן הנחיה לא לשדר את השיר הזה בגל"צ. לא הכול מותר בגל"צ".

- ד"ר אבשלום קור, למשל, דימה את הפלסטינים לקניבלים. מדוע הוא לא התבקש להתנצל?

"אבשלום קור הוא אחד מהטאלנטים שלנו. הפינות שלו מוקדשות לשפה העברית ואינן אמורות לחרוג מהעניין הזה. אין לי בעיה עם דעותיו, אנחנו לא במשטרת הדעות. אבל יש הקפדה על כך שהפינות יהיו בתחום השפה העברית. כמו להרבה תוכניות, מקשיבים לפינותיו לפני השידור. וגם דיברנו איתו על זה".

 גלי צהל

*** הידיעה המלאה - במגזין "פירמה" של "גלובס"