המצב במשק החשמל הוא רע אך לא צריך שום רפורמה בחח"י

1. תחגגו במסיבת העיתונאים, שברגע האחרון נדחתה ממחר לזמן בלתי ידוע, תצטלמו, תדברו, פרצוף נחוש, קול קשוח - ואז קחו את "הרפורמה בחברת החשמל ובמשק החשמל" ותקברו אותה מהר ועמוק. לא סתם שראש הממשלה נתניהו, שר האוצר לפיד ושר האנרגיה שלום לא תכננו לשבת מחר מחויכים במרכז השולחן. לא סתם פניהם של חברים בוועדה ייראו עכורים וחיוכיהם מאולצים. כולם מבינים היטב שהמסמך המתוכנן, נכון להיום, מייצג ומעמיק כאן נורמה מושחתת ברשות הממשלה.

2. נתניהו, לפיד ושלום יודעים היטב את המשמעות הציבורית, הכלכלית והמוסרית של ה"רפורמה". הם לא עצרו את המרוץ של אורי יוגב באיבו (אפשר אפילו לומר שזרקו אותו לכלבים לבדו) - שכן ועדה שלכאורה מטפלת בתפוח האדמה הלוהט ובהתנהלות ה"בולדוזר" וה"פירומן" המופגנים שלו משרתת היטב את האינטרסים האישיים-פוליטיים קצרי הטווח שלהם. רפורמטורים בכאילו.

אבל גם הם יודעים שזאת הולכת להיות בכייה לדורות. שחילוץ, לכאורה, של חברת החשמל מהקריסה הכי גדולה שידעה המדינה הזו, שזו העילה הרשמית שהובילה את דיוני הוועדה - זה משהו שיעלה לציבור כסף רב מדי ואין אפילו טיפה של סיכוי שייתן חילוץ, אלא רק העמקה של החוב ושל הבעיה. אחרי ה"רפורמה" הזו יהיה הרבה יותר גרוע.

3. כמה תעלה הרפורמה? לא תראו על זה מילה בתוכנית. גם לא אחרי זה, גם לא לממשלה ולא לחברי הכנסת שידונו בזה. אף אחד לא באמת יודע, אף אחד לא באמת רוצה לדעת. כמה מיליארדים כבר שילם הציבור בגין ה"רפורמה" בנמלי הים? מענק ההפרטה (שנקבע אז ל-100 אלף שקל לעובד, שממנו הועברו בזמנו 50 אלף שקל) הוא הכסף הקטן המוגבל והידוע. העלות הכבדה היא בגין הלבנת כל חריגות השכר והגמלאות שאושרה אז, ב-2005, והובלה על ידי ההתלהבות של אורי יוגב בהיותו ראש אגף תקציבים.

יש הערכות שזה כבר מתפס ל-7 מיליארד שקל. בחברת החשמל זה בלי ספק יעלה פי כמה וכמה יותר. ומה קרה בנמלי הים מאז ה"רפורמה"? שום דבר מועיל. גם בנימין נתניהו, אז שר האוצר, שהוביל את הרפורמה ההיא, מכיר בכישלונה המהדהד, בעלות הכבדה שהביאה ובתסכול שהיא משרה על ניהול העסקים של המדינה. לא ידוע על אף אחד בסביבתו ששמע ממנו מילת תמיכה אחת ברפורמה הנוכחית המוצעת בחברת החשמל. גם היחסים עם יוגב כבר לא מה שהיו.

וגם לפיד ככל הנראה לא נשמע אומר עד היום מילה בעד. סילבן שלום - שהתעקש פעם להוביל - כבר הבין לאן נושבת הרוח. הרץ לתפקיד נשיא המדינה כבר ביצע באחרונה ספין, כשסיפר שמיד אחרי הרפורמה בחשמל הו א תכף מוביל רפורמה במים, ובכלל בכוונתו לגרום לירידה בתעריפי החשמל, המים והגז. אגב, ברפורמה המוצעת בחשמל אין מילה ולא חצי מילה על הורדת תעריפים. בפועל, בעלות לציבור, זה יעלה הרבה יותר.

4. השרים, כמו הפקידים הבכירים במשרדים וגם חברי הוועדה, יודעים שהרפורמה היא האינטרס של עובדי חברת החשמל. שהם לוחצים לקיומה, למרות שיחסי הציבור שלהם משדרים שהיא נכפית עליהם. שהם עושים טובה למדינה. חברת החשמל חוששת מפני מימוש כל האישורים שכבר ניתנו לייצור חשמל פרטי (לא שהם מוכנים לחבר אותם לחשמל כדי להתחיל לעבוד) שיביא להחלשת המונופול. לביטול לאורך זמן של כוח האיום.

השרים, כמו הפקידים וחברי הוועדה, מודעים היטב לכך שהתודעה הציבורית המתפתחת לא תאפשר להעביר עוד רפורמה (אחרי הרפורמה בנמלים וברכבת) שמהותה היא המשך קיום מופקר של מונופול כוחני, אטום ואלים - תוך הזרמה של הרבה מאוד מיליארדים לאורך הרבה שנים (מענק הפרטה, תרגום רכיב החשמל חינם לכסף במשכורת עבור העובדים והגמלאים, הלבנת כל חריגות השכר והפנסיה, לעובדים, גמלאים ואלמנות גמלאים בעבר בהווה ובעתיד).

5. גם אם נניח שהתקבעה כאן מוסכמה שלפיה המדינה/הציבור/אנחנו "חייבים" לשלם כסף גדול עבור כל שינוי במגזר הציבורי (יותר גרוע מכל מדינה קומוניסטית המכבדת את עצמה), וגם אם שופטי בתי הדין לעבודה איבדו, כך נראה, קשר עם המציאות הציבורית (עד כדי החלטה תקדימית הקובעת כי חריגות שכר, שהן עבירות חד משמעיות על חוק התקציב, במימון הציבור הרחב - הם עניין למשא ומתן) - הרי הרפורמה המוצעת לא רק תעלה הרבה מדי, אלא גם, וזה הכי גרוע, תחזק עוד יותר את חברת החשמל.

ה"רפורמה" הולכת לקבור גם את שארית הסיכוי הקיימת להכניס לשוק איזושהי תחרות בעלת משמעות. תסמכו על חברת החשמל שבעזרת הפוליטיקה, ההסתדרות ובתי הדין לעבודה - עוד תהרוג את גידול ייצור החשמל הפרטי, גם לאותם יצרנים שכבר אושרו. הרפורמה הנוכחית תאפשר את זה. ועוד לא אמרנו מילה על העובדה שממשלת ישראל לא פועלת להכשרת צינור הובלת גז טבעי נוסף, שיאפשר פעילות יצרני החשמל הפרטיים (להלן היח"פים) הנוכחיים - ובכך מקבעת עוד יותר את מונופול הייצור של חברת החשמל.

6. מי שהביא את חברת החשמל למצב של מונופול חזק וחובב-חוב שמגיע כבר ל-85 מיליארד שקל - הוא בלי כל ספק משרד האוצר לדורותיו, קודם כול אגף תקציבים, רשות החברות, רגולטורים, פקידים בכירים, וגם שרים, ראשי ממשלה וחברי כנסת. ולכן האוצר הוא האחרון, אם בכלל, שיכול להוביל רפורמה שייצא ממנה משהו חיובי.

אכן, ועד עובדי חברת החשמל לדורותיו הפעיל ומפעיל לחץ אישי אלים, תן וקח, על מועמדים לבחירות. אבל מי שאפשר לחברה להתנהל כפי שהתנהלה ומתנהלת הם אדישות וכניעה אישית ופוליטית של הפקידים הבכירים לדורותיהם. התיקון, לכאורה, באמצעות ההקמה המעוותת של "רשות החשמל", והתנהלותה של זו, רק החריפו את המצב - כגולם שקם על יוצרו.

לזה אפשר להוסיף את הפחד, ברמה של היסטריה, שאחזו ואוחזים במשרד האוצר ובנק ישראל, המובלים על ידי החשבים הכלליים לדורותיהם, מפני זעזוע בחברת החשמל שיביא להורדת דירוג האשראי של המדינה. את הפחד הזה ניצלו וטיפחו בחברת החשמל בגידול מסיבי ויצירתי של ההפסדים והחוב המדווח. כמו גם בעובדה שתשקיפי הנפקות האג"ח למוסדיים בארצות הברית, עד לפני כמה שנים, נשמרו חסויים, בעיקר כי כללו, באישור האוצר, רשות החברות ורשות ניירות ערך, בעבר, סעיף הקובע כי שינוי מבני יאפשר למחזיקי האג"ח דרישה אוטומטית לפירעון מוקדם.

סעיף זה שתוקן בשנים האחרונות - עדיין מתקיים ביחס לעשרות מיליארדים שגויסו בעבר. האם הפחד הזה נכון? ספק גדול. גם כלכלני חברות הדירוג מבינים בדיוק מה קורה כאן, וגם בעבר הוכח, במצבים דומים, שכאשר מסבירים להם, כאשר הם רואים שמתקיים טיפול אמיתי בבעיה, שיש פיקוח ויש כיוון - הם לא יפילו את דירוג המדינה. וגם אם כן - אם זה האיום הגדול - הרי החשבת הכללית צריכה להוכיח שהורדת הדירוג תעלה לנו, לכולנו, יותר מאשר עלות הרפורמה הזו. ספק אם תוכל לעשות כן.

7. מה יהיה אם לא תהיה רפורמה? התשובה האוטומטית באוצר היא: יהיה בלגן במערכת, בלגן בענף החשמל, וכולנו נשלם. אכן, בכל מקרה, עם רפורמה ובלי רפורמה, הציבור משלם וישלם. אבל אם תהיה רפורמה הרי המצב הנוכחי המעוות יתקבע לעוד כמה עשורים. ואם לא תהיה הרפורמה הנוכחית - אז לפחות יש סיכוי שהזמן, הפחד והחוב יעשו את שלהם.

למשל, בכל פעם שחברת החשמל תזדקק שוב (וזה יקרה בקרוב) לביטחונות או להזרמה מהמדינה - האוצר, החשבת הכללית, יידרשו להעביר לציבור תמורה בצורת תחנת כוח, שתירשם כחברה ממשלתית עצמאית, שתנפיק למשל אגח או מניות (בתשואה מובטחת) לגופים מוסדיים.

8. גם לשאלת השאלות "מה יהיה על משק החשמל", שזו צריכה להיות השאלה הראשונה במעלה, אפשר להשיב בעובדה, שעלתה בוועדה, שאם יוכשרו כל היח"פים שכבר קיבלו אישור מרשות החשמל (מצויים בהליכי תב"ע, גיוס הון או עובדים), הרי כבר יש מענה אופטימלי עד לסביבות 2020. עם זאת, גם יצרני החשמל הפרטיים וגם חברת החשמל הציגו עמדה אחידה שמשק החשמל זקוק לתוספת של הרבה מגה-ואטים עד 2025.

עוד תחנות לחברת החשמל משמעותן עוד ועוד עובדים, עוד חוב ועוד כוח מונופוליסטי. עוד תחנות פרטיות משמעותן מחיר יותר גבוה, שכן התחנות שקיבלו אישור יחייבו את המדינה לקנות חשמל, כפי שהתחייבה - עוד ריכוזיות בבעלות עת התחנות הפרטיות. אלה בעיות שיש לפתור אבל בשביל זה לא צריך "רפורמה" ושפיכה של מיליארדי שקלים. אם כל היח"פים הנוכחיים ייכנסו לעבודה תוך כמה שנים - בעוד כמה שנים יהיה 40% מהחשמל בייצור פרטי (לא כולל מיחזור, תחנות רוח ושמש).

זה בדיוק מה שמטריד את חברת החשמל, זו בדיוק הסיבה בגללה הם לוחצים ל"רפורמה". זו גם הסיבה שבהחלט לא צריך רפורמה. אין בה צורך. הזמן עוד יכול לעשות את שלו. בהרבה הרבה פחות כסף. אבל עם יותר פיקוח ופחות פחד.

9. מי ינהל את משק החשמל? בידי מי תוחזק "חברת ניהול המערכת"? היום זה בידי חברת החשמל ואת התוצאות מרגישים כולם. (כל גבר, אישה, ילד, ילדה ועולל בן יומו נושאים חוב של קרוב ל-11 אלף עבור חובות חברת החשמל, וזה מעבר לתעריף החשמל שהולך וגדל בקצב מואץ). "מינהל המערכת" חייב לצאת מחברת החשמל, ולהתנהל באומץ וביושר מול חברת החשמל ומול היצרנים הפרטיים שלהם יש את התרגילים שלהם ואת הריכוזיות המתפתחת שלהם. בשביל זה לא צריך רפורמה רב תחומית בעלות של מיליארדים. בשביל זה מספיק לקבל החלטה. ולא לפחד מהתגובה. גם לתקן את רשות החשמל כדי שתתפקד באופן האופטימלי - לא צריך מהפכות. רק החלטות.

10. המצב הנוכחי בחשמל הוא רע. אבל הוא רע במיעוטו: יש איזשהו סיכוי לעתיד. עם ה"רפורמה" גם הסיכוי ילך לאיבוד. חוץ מזה - תמיד תישאר האפשרות להכריז על פשיטת רגל שמשמעותה מכירת נכסים, הוצאת הכספים הלא חוקיים בקרנות העובדים והגדרת כל תחנת כוח חברה בת שתנפיק מניות או אגח לגופים מוסדיים. ואם חוששים - אז הכרזה על הקפאת הליכים גם היא אמצעי הבראה, שלפחות יעצור את איום הפירעון של האג"ח.

 רפורמה

 כמה מרוויחים