מבלומפילד ועד וסרמיל: סיכום העונה הסדירה בליגת העל

1. לאחרונה הגיעה לתיבת המייל שלי פנייה זועמת מאחד מקוראי המדור. "אתם, כל כלי התקשורת בלי יוצא מן הכלל, עושים עוול גדול מאוד למכבי. כל המדינה התאהבה בסיפורי הסינדרלה של הפועל ב"ש, וטורחת להציף כל שבוע את ההישגים מדהימים אליהם היא מגיעה, אבל מתעלמת מהכדורגל הגרוע שב"ש משחקת. מכבי, אם היא לא מנצחת בארבע או חמש חתיכות בכל שבוע - נקטלת כאילו היא מינימום הולכת לרדת ליגה".

האמת היא שקשה להתווכח עם האבחנה הזאת. הכדורגל של ב"ש לא מצית את הדמיון. הקבוצה של אלישע לוי מתקשה לייצר דומיננטיות במהלך משחקים בשל מרכז שדה חלש (בעיה שגם הרכש מבלגיה דויד הובר לא התברר כפתרון שלה), והיא כובשת כ-40% מהשערים שלה במצבים נייחים. אטרקטיבי זה לא, ובסופו של דבר, ההסתמכות היתרה על האיכויות האישיות של מאור בוזגלו, גובה מחיר כשהשחקן הטוב בקבוצה לא מתפקד (כמו בשבת בהפסד לרעננה).

ואחרי שכל זה נאמר, צריך להדגיש משהו פשוט: ההבדלים בין ההתייחסות למכבי וב"ש נובעים מניואנסים. מכבי ת"א היא קבוצה של 100 מיליון שקל, וככזאת, מצפים ממנה לא רק לזכות באליפות - אלא גם לדרוס. מכבי קבוצה קשוחה, ווינרית כמעט חולנית כמו שלמדנו בדרבי השבוע או בשבוע שעבר נגד בית"ר כשניצחה בלי כל הבלמים שלה. ערן זהבי הוא הסופרסטאר הכי גדול שהיה בכדורגל הישראלי מאז שנמני פרש ובניון עזב לספרד. ולך תתווכח עם 85% הצלחה שבוודאות יספיקו לאליפות שנייה ברציפות. אבל באותה נשימה, מכבי לא רק שלא מתקרבת לאלופות הגדולות באמת שהיו כאן לאורך השנים (למשל מכבי חיפה מודל 1993/94 של גיורא שפיגל, שסיימה עונה שלמה בלי הפסד) - היא אפילו עושה רושם של קבוצה קצת פחות טובה ממכבי ת"א של אוסקר גארסיה, ממש קצת.

מכבי, מאז נחת ג'ורדי קרויף בקיץ 2012, היא כבר לא הנכשלת הסדרתית שהיתה במשך 10 השנים שלפני כן, וזה ברור; אבל בעונה הנוכחית היא שולטת פחות בכדור (זו כבר לא הברצלונה הקטנה של אוסקר) וכובשת טיפה פחות (אשתקד היו לה אחרי 26 מחזורים 61 גולים, העונה יש לה 58, וב-2014 היא עדיין לא כבשה יותר משלושה שערים במשחק).

כל זה כמובן לא אומר שצריך לדרוש את התפטרותו של פאולו סוזה, אבל זה יכול להסביר איך קבוצה עם תקציב של כ-30 מיליון שקל, שמצליחה להיכנס לפלייאוף כשהיא במרחק נסבל מהמולטי-מיליונרים מקרית שלום של 7 נקודות - גורפת יותר מחמאות. בעונה הקודמת, אגב, מכבי התחילה את הפלייאוף כשהיא בפער של 10 נקודות על-פני סגניתה, מכבי חיפה (תקציב של כ-70 מיליון שקל). בעונה הקודמת ב"ש ניצלה מירידה במחזור האחרון. ניואנסים.

2. המזל הכי גדול של אריק בנאדו ומכבי חיפה הוא שאפילו בעונה השלישית ברציפות בה המועדון הכי הישגי בישראל ב-30 האחרונות לא רק שלא לוקח אליפות, אלא אפילו לא מצליח להתמודד עליה בכבוד - יש את רן בן שמעון והפועל ת"א שהשתלטו אחר כבוד על התואר המדומיין שנכנה אותו כאן "אכזבת העונה הסדירה". 3 נקודות מתוך 30 אפשריות במשחקים מול יריבותיה לפלייאוף העליון, מופעי רפיסות ופריכות שלא נראו כמוהם מאז ימי ההסתדרות; ההגנה הרביעית הכי גרועה בליגת העל, פסטיבלים שחוזרים עצמם של לוזריות - שאפילו אריק איינשטיין המנוח לא היה מצליח לכתוב עליהם שיר. שק חבטות פאתטי ומעורר רחמים.

3. אם יש משהו שלמדנו בוודאות כמעט מוחלטת מהעונה הסדירה - זה שאין כמעט שום ערך בפיטורי מאמנים, ועדיף להימנע מהפעולה הזאת שבדרך כלל מתקבלת מתוך אמוציות ונואשות ולא מתוך היגיון. כבר נכתב כאן בעבר על המחקר שערכה ד"ר סו ברידג'ווטר מבית הספר לעסקים וורוויק שבאנגליה, שנמתח על-פני 16 שנים, בין 1992 ל-2008, ובו היא בדקה את ההשפעה של החלפת מאמנים על תוצאות של קבוצות מהפרמיירליג האנגלית. כדאי למנהלי קבוצות ליגת העל לקרוא את הממצאים האלו שוב, ושוב, ושוב - עד שיפנימו:

ב-18 המשחקים שקדמו להחלפת המאמן, צנח קצב צבירת הנקודות של הקבוצות לנקודה אחת בלבד בממוצע למשחק - במה שכמובן הטריף את האוהדים, התקשורת והבעלים - והוביל לשינוי על הקווים. לאחר החלפת המאמנים, נהנו הקבוצות ממה שמגדירה ברידג'ווטר "תקופת ירח דבש" קצרה: בששת המשחקים הראשונים תחת המאמן החדש עלה קצב הצבירה לכ-1.3 נקודות למשחק; לאחר 12 משחקים הוא הגיע לכ-1.4 נקודות למשחק; אבל בתום 12 עד 18 מחזורים נעלם אפקט המאמן החדש כמעט לחלוטין, כשהקבוצות חזרו לצבור 1.1 נקודות בממוצע למשחק, נתון כמעט זהה לאלו שרשמו המאמנים הקודמים.

חוסר האפקטיביות של החלפת מאמן באה לידי ביטוי לא רק באילנות הגבוהים של הליגה האנגלית, אלא גם כאן: בכל שלושת המקומות האחרונים בטבלה מתייצבות עירוני רמה"ש, בני יהודה ומכבי פ"ת, שלוש קבוצות שיש להן דבר אחד מן המשותף: כולן החליפו לאחר תחילת העונה. בית"ר ירושלים היא דוגמה אפילו יותר בולטת: אלי כהן פוטר במחזור ה-11 עם 42.4% הצלחה; מחליפו רוני לוי, שקיבל ערימת שחקני רכש בינואר - אמנם גורם לבית"ר להיראות מסודרת וטקטית הרבה יותר מקודמו בתפקיד, אבל בשורה התחתונה יש לו 38% הצלחה.