הסירו ידכם מהפנסיה שלי

לפני 30 שנה ירשתי גג בתל-אביב. זה היה גג על בית שסבי בנה בשנות ה-30. יכולתי למכור את הגג, לקבל 400 אלף שקל (בערכים של היום) ולהשקיע את הכסף לימי זיקנתי בתוכנית פנסיונית כלשהי, כי כעצמאי לא היה לי חיסכון פנסיוני ראוי.

אבל אני עשיתי משהו אחר - לקחתי הלוואות ומשכנתאות, ובניתי על הגג ארבע דירות. הנחתי, כי עדיף לי להשקיע את הכסף בעתידי שלי, ולא לסמוך על החיסכון בבנקים או על גורמים "ממסדיים" אחרים.

במשך כל השנים, שנה אחרי שנה, העברתי את כל שכר-הדירה שקיבלתי לבנק למשכנתאות. כלומר, החזרתי את המשכנתא שלוויתי מתוך ההכנסות מהדירות שבניתי. ידעתי תמיד, כי אחרי שאסיים עם החזר תשלום המשכנתאות - תהיה לי פנסיה משכר-הדירה, וכך אוכל לחיות בשקט ובכבוד.

במשך השנים השכרתי את הדירות לדיירים רבים, שרובם זוכרים אותי לטובה, וחלקם חבריי עד היום. כל השנים דיווחתי לרשויות על הדירות ושילמתי מס כפי שצריך.

והנה באחרונה התבשרתי כי "חוק הגנת הדייר" חוזר ומתדפק על דלתי. מדובר בחוק משנות ה-70 אשר קובע כי שכר-הדירה בדירות שכורות יעלה לפי המדד, וכי לא יהיה ניתן לפנות דיירים, שיוכלו להישאר בדירה על-פי החוזה הקיים. חוק זה מגיע אל פתחנו בימים אלה בניסיון לפתור את מצוקתם של אלפים רבים שאין להם דיור והם מחפשים קורת-גג בטוחה.

אם נבחן לעומק את הדברים, מה שקורה בפועל הוא ששדולה בכנסת מאיימת לקחת את רכושי הפרטי, את הפנסיה שלי, שצברתי לימי זקנתי, למסור אותה לאחרים; ולהפוך אותי לעני ולחסר פנסיה.

ואני לא ממציא כאן איזה תסריט אימה.

סבא שלי, שבנה את הבית שאת הגג שלו ירשתי, סיים את חייו חסר כול. זה קרה כי חוק הגנת הדייר הפקיע מידי סבי את הבניין שהוא בנה כדי לקיים את עצמו בזיקנתו. הוא בנה את הבית ב-1936, כאשר עלה לארץ לעיר הקטנה תל-אביב, בתקווה שהשכרת הדירות תקיים אותו בזיקנתו. אבל חוק הגנת הדייר לקח ממנו את דירותיו, והוא נשאר איש עני המתקיים מכמה מאות שקלים בחודש.

נכון, קיימת כאן מצוקת דיור ומצוקת שוכרים. אבל הפתרון הוא בידי המדינה, בהגדלת ההיצע ובהצפת השוק בדירות זולות - לקנייה ולהשכרה - ולא על-ידי לקיחת דירות מאזרחים, כדי לתת לאזרחים אחרים.

החובה לספק דיור היא חובה של המדינה, לא שלי. לא ייתכן שהמדינה מנסה לתקן עוול שנגרם לאזרחים צעירים - חוסר דיור - על-חשבון אזרחים אחרים, בעלי דירות שבנו ודאגו לעצמם לפנסיה. איך ייתכן שהממשלה מתנערת מחובתה לספק דיור זול טוב וזמין, ומטילה חובה זו על אזרחים אחרים? מדוע? כי המחאה החברתית בתמיכת עיתונים מסוימים אחרים היא מחאה של צעירים?

לא השקעתי את כספי בקרנות פנסיה עושקות

אני מאוד בעד חוזה סטנדרטי אשר יבטיח לכל שוכר נכס, דירה ראויה למגורים, מאווררת ונוחה. אבל לקבוע גם מה יהיה מחירה? האם הגענו להפקעת רכוש פרטי בנוסח הקומוניזם? האם הגענו לחיסולו של השוק החופשי ולהסתה של אזרחים נגד אזרחים?

אם הממשל רוצה להקל על מצוקת הדיור, שיבנה דירות ולא ייקח ממני את דירות הפנסיה שלי. הרי לכל אזרח במדינה דמוקרטית וחופשית יש זכות להשקיע את כספו ולבנות לו עתיד כלכלי באופן עצמאי.

היום אני גם מבין, כי טוב עשיתי שלא השקעתי את כספי בקרנות פנסיה טייקוניות עושקות, כסף שרובו היה הולך לעמלות של בנקים, חברות ביטוח ובורסה. כן, יש לי זכות - אני חוזר - זכות! - לנהל את חיי ולתכנן אותם. יש לי זכות - זכות! - לא להיות עני בזיקנתי, כאשר המדינה תבוא ותיקח את רכושי ותיתן אותו למישהו אחר, כי היא - המדינה - נכשלה בפתרון בעיית הדיור של מישהו.

ככל שאני חושב על זה יותר, אני יותר מתרגז. זו ממש חוצפה. הניחו ידכם מהפנסיה שלי!

הכותב, יועץ אסטרטגי, הוא שותף במשרד רימון-כהן-שינקמן