חופשה פראית בחו"ל: שיט בנהר האוקוואנגו באפריקה

התעוררתי לקול תרועה רמה, מלווה בחרחורים ובנחירות. התיישבתי במיטה והתבוננתי סביבי. אור בוקר ראשון בצבץ מעבר לאופק. כילה לבנה אוורירית הקיפה את מיטתי. תרועה נוספת הרעידה את קצות האוהל שלנו. בעלי דוד התיישב גם הוא. הסתכלנו החוצה דרך רשתות האוהל. מבעד לצמחיית המים העבותה של נהר האוקוואנגו (Okavango) שבבוצואנה יכולנו להבחין בפילים הצועדים בסך. לפתע הניף אחד הפילים את חדקו והשמיע עוד תרועה רמה. "בוקר טוב לקמפ וומבורה (Vumbura Plains Camp)".

אמנם ישנו באוהל, אבל אין להסיק מכך שהיינו בתנאים ספרטניים. האוהל שלנו, המתפרס על שטח של כשבעים מטרים רבועים, כמו דירת שני חדרים וחצי, הוא סוויטה מפוארת. המחנה כולו כולל שבעה אוהלים כאלה, וגם שטחים ציבוריים, ויושב על מערכת שבילים ומשטחי עץ על כלונסאות, מעל שטחי ההצפה של הדלתא של נהר האוקוואנגו. זה אמנם מכונה "אוהל" בשל קירות הבד העבה, אבל המבנה כולו עשוי קורות עץ עבותות, גג מכפות דקלים ועיצוב ארכיטקטוני מדהים ומפנק.

ממש לא הרגשנו ב-Wilderness. במיוחד לא כשיצאנו אל החצר הפרטית והתרווחנו בכיסאות הנוח שמול הבריכה הפרטית הקטנה. רבצנו בתוך גזיבו מקורה ומרוהט, וכל זה בפרטיות מלאה מאחורי גדר ושער סגור. חשנו כאילו אנו ביאכטה פרטית המשייטת בנהר האוקוואנגו. היפופוטמים השתכשכו במים, והשמיעו חרחורים ונחירות משלהם. איזו שלווה. השמש החלה לעלות מעבר לאופק, וצבעה את המים בגוני אדום וכתום.

צבועים נגד זאבים

רק אתמול הגענו לכאן בטיסה של כשעה מ-Kasane שבבוצואנה במטוס קל של חברת Wilderness Safaris , חברה הפועלת כבר שלושים שנה בתחום הספארי ובבעלותה מספר קמפים באפריקה, וכן חברת תעופה עם מטוסים קלים. הטיסה מעל הדלתא של האוקוואנגו הייתה מרהיבה במיוחד כשמתחתנו אלפי איים קטנים וצבעוניים ועליהם דקלים, עצים שונים וצמחי מים, וביניהם פילים וג'ירפות.

כשהטייס הודיע שעומדים לנחות, ראינו רצועת עפר בתוך הצמחייה. הוא הסביר לנו שפילים ובעלי חיים אחרים אוהבים לטייל על מסלול הנחיתה, אך משראה את פניי הקמוצים, חייך ואמר שתפקיד הנהג שיבוא לאסוף אותנו הוא לנסוע על המסלול ולגרש את החיות. כל-כך קיווינו שהוא לא יאחר במקרה... נחתנו בשלום ופגשנו את טים, מנהל המחנה. נסענו בג'יפ מוגבה מאוד בשבילי חול, חצינו אגמי מים והתענגנו על שפע של ציפורים צבעוניות. בחרנו לצאת ישר למסע ספארי, ורק אחר כך להגיע לקמפ. לא יכולנו לחכות עוד.

פגשנו את הג'יפ ובו עוד שלושה אמריקאים חביבים, והתחלנו במסע. סילאס המדריך דיבר בשפתו במכשיר הקשר, וקולו נשמע נלהב מאוד. Hold On! (החזיקו חזק!), קרא בהתרגשות, ופתח בנהיגה פראית אל תוך המים כשהוא מתיז מים ובוץ לכל עבר. אחזתי במשענת בכל כוחי כדי לא לעוף מהרכב. השמש החלה כבר לשקוע, ואז נעצר הג'יפ מול להקה של כ-15 זאבים טלואים, "כלבי בר אפריקאים". הגענו למקום דקות ספורות לאחר שהלהקה צדה אימפלה, והם עטו עליה בהמוניהם וקרעו חתיכות בשר מגופה. מחזה קשה מאוד לצפייה.

שמתי לב שאני לא רואה את המתרחש, אלא לוחצת על כפתור המצלמה. נראה לי שראיתי את מרבית האירוע דרך התמונות שצילמתי. לפתע נשמעו קולות צחוק רועמים. הזאבים חדלו לרגע מההשתוללות סביב הטרף וזקפו את אוזניהם. מבין השיחים הגיחה להקת צבועים בשאגות רמות הנשמעות כצחוק מתגלגל. להפתעתנו הזאבים ברחו והשאירו את השלל לצבועים. אפילו סילאס המדריך נשאר פעור פה. לדבריו, מאוד נדיר לראות זאבים טלואים המוותרים על שללם לטובת הצבועים. אך חגיגת הצבועים אכן נמשכה דקות ספורות בלבד. הזאבים התארגנו מחדש, שעטו חזרה לזירה והבריחו את הצבועים השודדים בבושת פנים.

השמש שקעה ואפלה כיסתה את הדלתא. לפתע פנו הזאבים הטלואים כאיש אחד, או כזאב אחד, בשעטה. שוב הכריז סילאס Hold On, והחל בנסיעה פראית בעקבותיהם, ואז הגיע למקום שבו נפרד מהלהקה ולאכזבתנו פנה ימינה. סילאס התעלם מקריאות המחאה שלנו, ובדהרה הגיע לצדו השני של אגם קטן. הזאבים היו עכשיו ממש מולנו, שותים מים מהאגם. רק עם ניסיון של 15 שנה כמו שיש לסילאס, והיכרות קרובה עם בעלי החיים שבדלתא, ידע איך להוביל אותנו לנקודת התצפית הנכונה ביותר. עיניהם של הזאבים היו כפנסים, משתקפים במי האגם.

לא כל הנהרות זורמים לים

הדלתא של האוקוואנגו מחזיקה בתואר הדלתא הגדולה בעולם (של מים מתוקים). נהר האוקוואנגו, אחד הגדולים באפריקה הדרומית, ניזון ממי הגשמים ברמות אנגולה, זורם יותר מאלף קילומטרים אל מדבר קלהארי שבבוצואנה, לא אל הים. הוא יוצר דלתא בצורת מניפה ששטחה נע בין 15 ל-22 אלף קילומטרים רבועים, תלוי בעונה, ובתוכם עולם חי עשיר. רק לשם השוואה, שטחה של מדינת ישראל (בגבולות הקו הירוק) הוא 20,770 קילומטרים רבועים.

מערכת היחסים בין האדם ובעלי החיים שבאוקוואנגו היא מורכבת. המסורת של השבטים החיים בדלתא כוללת ציד. במשך שנים הם נהגו לצוד פילים, אריות, קרנפים ועוד, בעיקר בשל בשרם, אבל גם כדי למכור שנהבים וקרני קרנפים, המבוקשים מאוד באסיה ובאפריקה בשל אמונה שיש בהם כדי לתרום לחיזוק כוח הגברא.

עם הזמן נוכחה הממשלה שהציד מונע את פיתוח ענף התיירות, ולכן ניסתה לעודד תיירות במקום ציד. הציידים הוכשרו כמדריכי תיירים, אך הוויכוח עדיין קיים בין המצדדים בציד כמסורת לבין המעדיפים ציד באמצעות המצלמה. המצדדים בציד אפילו טוענים שהפילים משחיתים את הצמחייה... שנת 2013 הייתה השנה האחרונה שבה מותר היה עדיין לצוד ברישיון. החל ב-2014 הציד מחוץ לחוק. חברת Wilderness Safaris חוכרת את הקרקע שעליו עומד Vumbura Plains, הקמפ שבו אנו שוהים, מהכפריים. ההסכם כולל התחייבות להכשרת עובדים מבין הכפריים, והעסקתם. כאשר המקומיים יבינו שהם יכולים להתפרנס מהתיירות, אולי יסכימו לוותר על הציד, שהוא מסורתם מימים ימימה.

על מנת לחנך את הדורות הבאים לשמירה על החי והצומח בדלתא, החליטו בהנהלת Wilderness לסגור חלק מהמחנות שלהם במשך מספר שבועות בשנה, ולהזמין קבוצות של ילדים מקומיים במחזורים של חמישה ימים להתארח בלודגי'ם של החברה ולעבור הדרכה חווייתית ואינטנסיבית בשמירה על הטבע, היגיינה ובריאות אישית, וכן כישורי מנהיגות. התוכנית מכונה Children in the Wilderness (להתרשמות ניתן לבקר באתר האינטרנט: www.childreninthewilderness.com)

מנהלי הלודג'ים ועובדיהם תורמים מזמנם ומכישוריהם למימוש התוכנית, ומכיוון שחלק מהעובדים באו מהכפרים, הם משמשים מודל חיקוי עבור הצעירים, ונוסכים בהם תקווה לעתיד טוב יותר.

בשנות ה-80 החליטה ממשלת בוצואנה להקים גדר הפרדה בין השמורה של הדלתא לבין יישובי האזור שעסקו בגידולי בקר, וזאת על מנת למנוע העברת מחלת הפה והטלפיים מהבופאלו לבקר. לשם כן כפתה הממשלה "טרנספר" של תושבי הכפרים שהיו בתוך השטח המגודר אל אזור ה-Pan Handle (ידית הסיר) שבפאתי הדלתא. הקרקע נשארה עדיין בבעלות אותם כפריים.

הרפתקאות לאמיצים

ספארי אי-אפשר לתכנן מראש. הכול תלוי במה שמתרחש בשטח. סילאס הצביע לעבר ענן אבק באופק, ונסע לעברו. כשהגענו מצאנו את עצמנו בתוך עדר של אלפי באפאלו. עמדנו כך שעה קלה לצפות בעדר העצום, ובאנפות החגות מעל ונוחתות מדי פעם ללקט חרקים. סילאס סיפר לנו שהוא מדריך כבר 17 שנים. הוא מכיר את בעלי החיים יותר מאשר את ילדיו. פעם בחודש הוא מקבל חופשה של שבוע, ואז הוא טס לבקר את אשתו ואת ילדיו. בקול שקט ועצוב סיפר לנו שאשתו אומרת לו שהוא מסכן את חייו, ואכן היא צודקת. לבקשתנו הבהיר.

לפני כשנה הדריך זוג אמריקאים ב"ספארי הליכה", הרפתקה לאמיצים המוכנים לבלות כמה ימים בהליכה ובלינה בשטח בין בעלי חיים מסוכנים. באחד הימים נתקלו בעדר באפאלו גדול. התברר שהבאפאלו יכול להיות אחד מבעלי החיים המסוכנים באפריקה. כך עמדו והתבוננו עד שאחד הזכרים החליט שזה לא מוצא חן בעיניו, והחל לפסוע לעברם.

בספארי הליכה לא מדברים, רק משתמשים בתנועות ידיים. סילאס סימן לזוג להתרחק מהמקום באיטיות ולהסתתר מאחורי תל של טרמיטים. הבאפאלו התקרב אליו בצעד מתון ומאיים. סילאס ידע שאם יברח, ימצא את סופו. בזווית עינו ראה שיח גדול, וכשמצא עצמו ממש פנים מול פנים עם הבאפאלו, השתטח מתחת לשיח ושכב כמת. הבאפאלו לא אהב את המצב, ורקע ברגליו במחאה, אך מכיוון שהבאפאלו צמחוני, ורק רצה להרחיק את הסכנה מהעדר, חשב שהוא מת, וחזר לנוע עם העדר. את הסיפורים הללו הוא אינו מספר לאשתו, אמר סילאס, כי היא תמיד אומרת לו שהיא חוששת שהוא ימות באחת מהרפתקאותיו.

העדר המשיך בדרכו, וכך גם אנחנו. במרחק קטן משם פגשנו קבוצה של אריות ולביאות משתזפים בשמש. הם התעלמו ממזנון הבאפאלו המתקרב. סילאס סיפר לנו שלפני מספר ימים הם טרפו באפאלו גדול וכנראה הם עדיין מעכלים. בשלב מסוים הרגשנו שהם בוחנים את הפוטנציאל בג'יפ הפתוח שלנו, והחלטנו לפרוש.

אחר הצהריים יצאנו לשיט בסירות מקומיות המכונות Mokoro, בנהר האוקוואנגו. לא פגשנו היפופוטמים השורצים כאן בדרך כלל, אך נהנינו מהשקט ומהנוף הפסטורלי, מצמחיית המים, ומההשתקפויות המרהיבות. נהנינו להרגיש לשעה קלה כמו מקומיים, אף שמישהו אחר חתר עבורנו. השמש החלה לשקוע, וצבעה את הנוף בצבעים שונים עם אלפי שמשות מרצדות במים.

בדרכנו חזרה לקמפ וומבורה, שאל אותנו סילאס: מישהו צמא? ענינו "כן" כאיש אחד, ואז הביא אותנו אל אותו אגם קטן שבו שתו הזאבים הטלואים מים בערב הראשון. בין גללי פילים ראינו מתקן מוזר... מכל קרח על שולחן, ובתוכו בקבוק שמפניה משובח עטוף במפית לבנה, וכוסות זכוכית עדינות. ירדנו מהג'יפ ונזכרנו באירוע הפראי והאכזרי שהתרחש שם אתמול. סילאס שלף מדף מחלקו הקדמי של הרכב והעמיד עליו בר משקאות וחטיפים מפואר. דרך נעימה להיפרד מאנשים חביבים שהיו שותפינו למסע זה.

מידע מעשי

הגעה: הדרך הנוחה והזולה להגיע לבוצואנה היא בטיסת אל על ישירה ליוהנסבורג (JNB). אחרי הטיסה הארוכה מהארץ (כ-9.5 שעות), ובהנחה שלא תוכלו למצוא טיסת המשך לאותו יום, תוכלו לישון לילה נוח ומפנק במלון הנמצא במרחק חמישים מטרים מהטרמינל של שדה התעופה Intercontinental Johannesburg O.R.Tambo. מומלץ.

אם אתם מעוניינים לטייל אך ורק בדלתא של נהר האוקוואנגו, טוסו מיוהנסבורג ל-Maun Botswana (MUB), ותאמו מראש עם הלודג' שבחרתם בדלתא גם את פרטי ההעברות. אם אתם משלבים גם ביקור במפלי ויקטוריה (מומלץ) נוח לטוס מיוהנסבורג לאחד משני יעדים, שניהם מעבר לגבול, זה שבתחומי זימבאבווה Victoria Falls Zimbabwe (VFA) או לחלק שבתחומי זמביה Livingstone Zambia (LVI).

לינה: כמתואר בכתבה, אני בחרתי ב-Vumbura Plains Camp, המופעל על-ידי חברת Wilderness Safaries (www.wilderness-safaris.com), שמחזיקה גם בצי מטוסים קטן (Wilderness Air) והם יוכלו לעזור לכם לבנות חבילה הכוללת העברות, טיסות פנים ו"הכול כלול". אני יכולה להעיד מניסיוני שהידע, היחס והניסיון שלהם היו ללא רבב.

עונה מומלצת: מאי עד ספטמבר.

מחירים: מפני שההגעה לדלתא כרוכה בטיסות במטוסים קלים, היעד אינו זול. החברות המפעילות לודג'ים יכולות לעזור לבנות מסלול שיתאים לתקציב, שיכלול אולי פחות טיסות, ולודג'ים פחות יקרים.

טיפ: השתדלו לבחור בימים שאינם חופשות של בתי ספר בדרום אפריקה, ואז תוכלו לבקש בנימוס "הצעת מחיר נוחה יותר". השוו עם טיולים מאורגנים לאזור. מניסיוני, זה עוזר להשיג לודג'ים טובים יותר ומחירים זולים יותר.