משלמים על חגיגות השכר

בשנתיים האחרונות הועלה נטל המסים המוטלים על המגזר העסקי ועל משקי-הבית במידה ניכרת: מס החברות עלה מ-24% ל-26.5%; המס על משיכת דיבידנד עלה מ-25% ל-30%, מס היסף עלה ל-32%; והמס הישיר על הכנסות יחידים עלה בחדות ל-43%, כאשר הכנסת היחיד עולה על 14 אלף שקלים.

מול העלאה מאסיבית זו בנטל המס, אשר ספק רב אם היא אכן תביא לגידול בהכנסות המדינה, ניתן היה להניח שרשויות המדינה יחדלו מלהמשיך ולהעלות את נטל המס על המגזר העסקי. אולם טעינו. הן מצאו דרך פתלתלה וחמקמקה להמשיך ולהעלות את נטל המס, ללא שקיפות, ללא תיקוני חוק וללא בקרה של ועדות הכנסת, וזאת, דרך צינור מס הארנונה.

על מנת להבין את חוסר ההגינות של השימוש בצינור זה, נתחיל בהודעה שקיבלו החודש העסקים ותושבי תל-אביב, שבה נאמר: "הוחלט על תוספת חיוב ריאלית בשיעור של 1.3% לכל הנכסים בתחום השיפוט של העיר...". צוין, כי תוספת זו מחייבת אישור של השרים (שרי הפנים והאוצר), ועוד צוין באותיות זעירות, לב-ליבה של הבעיה, כי התוספת שטרם אושרה "היא בנוסף לשיעור העדכון של 3.66% לפי חוק ההסדרים". הנתון הזה, "עדכון של 3.66%" (כלומר, ייקור הארנונה) שהופיע באותיות זעירות ראוי לתשומת-לב מיוחדת.

העדכון האוטומטי של הארנונה נעשה מחציתו על-פי עליית מדד יוקר המחיה (המחירים) ומחציתו על-פי עליית מדד השכר במגזר הציבורי. בעוד שעליית מדד המחירים לצרכן הצדיקה את העלאת מס הארנונה ב-1.34%, לשנת 2014; מדד השכר הציבורי עלה ב-5.39%.

זוהי עלייה פראית וחריגה, שאינה נובעת מעליות שכר שגרתיות במגזר הציבורי וברשויות המקומיות, אלא נובעת, בחלקה הגדול, מחריגות ומחגיגות השכר במגזר הציבורי - אותם סכומים פנטסטיים שמתפרסמים מדי שנה בדוח הממונה על השכר במשרד האוצר, או עם קריסת גוף ציבורי גדול, כמו בית-החולים הדסה.

משרד האוצר לא עשה עד היום פעולה ממשית לבלימת חריגות השכר הללו; ולא הנהיג שיטות פיקוח אפקטיביות. האוצר רק מדווח על העוולות הנעשות על-חשבון הציבור, בלי להיאבק בהן. פעם אושר לרשויות המקומיות להעלות את הארנונה בשיעור של 80% מהשינוי במדד המשולב. כיום, אין יותר מדד התייעלות, ושיעור ההעלאה הוא 100% משיעור המדד המשולב.

כאשר השכר במגזר הציבורי עולה כתוצאה מחריגות השכר, הדבר מתורגם ישירות להעלאת הארנונה לכל המגזר העסקי ולמשקי-הבית. מנגנון מובנה זה הוא דבר הזוי, מעוות וחסר הגינות. "בכירים" רבים מתפרעים, נוטלים מיליונים על-חשבוננו, וכלל הציבור משלם מס גבוה יותר.

נציין, כי בתוך ההעלאה הכלל-ארצית של 3.66% טמונה גם העלאה נוספת של 0.3%. האוצר לווה 450 מיליון שקלים מהרשויות המקומיות, ובתמורה איפשר להם להעלות את נטל המס. העלאה של 3.66% היא מעוותת, לא מוצדקת ואף לא נועדה לכסות תוספת הוצאות ריאליות של הרשויות. ובכל-זאת, עיריית תל-אביב אינה מסתפקת בכך, אלא גם רוצה להוסיף עוד 1.3%. כלומר, העלאה של מס הארנונה השנה ב-5%! זאת, בנוסף לאגרת השמירה שהוטלה עלינו חודש קודם.

ה"אישור החריג" הפך לשיטפון

אם תמהתם מאיפה יש לעיריית תל-אביב את העוז לבקש אישור להעלאה חריגה נוספת? התשובה פשוטה: משרדי הפנים והאוצר הפכו, ללא שקיפות נאותה, את מה שאמור היה להיות "אישור חריג" לשיטפון. לא פחות מ-70! "אישורים חריגים" בשיעורים של בין 4% ל-20% ניתנו ב-2012 (באשמת משרדי הפנים והאוצר של הממשלה הקודמת). אבל גם בשנת 2013 ניתנו 50! אישורים חריגים, לרבות ל-42 רשויות מקומיות שקיבלו אישורים חריגים גם ב-2012 וגם ב-2013.

הגענו למצב אבסורדי. בעוד שהממשלה רוצה להוריד את יוקר המחיה והדיור, היא עושה את ההיפך. במקום שהרשויות יעשו מאמץ עליון להתייעל ולהפסיק את הבזבוזים כפי שהשתקף בדוח מבקר המדינה האחרון, מאשרים להן להמשיך ולהעלות את נטל מס הארנונה בניגוד לתכלית המרכזית של החוק. במקום שהאישור החריג יינתן במשורה, ובמקרים ממש יוצאי-דופן, הוא הופך להיות לנורמה. וכך הפכו את מס הארנונה לאחד המעוותים והבלתי-הוגנים במדינה.

שר הפנים גדעון סער נקט לאחרונה פעולה חיובית של שינוי מועדים, כדי להבטיח שבחודש דצמבר של השנה הקודמת, כבר יהיה ברור לרשויות מהו שיעור ההעלאה, כולל כל האישורים החריגים. זאת, על מנת למנוע חיובי מס רטרואקטיביים בשנת המס הבאה. אבל בשינוי המועדים אין די. יש לעקור את "מדד השכר במגזר הציבורי" מנוסחת ההתאמה של הארנונה, ולהחזיר את מנגנון האישורים החריגים למתכונתו הטבעית. האחריות על כך מוטלת במידה שווה על שר הפנים ושר האוצר.

אסור ששר האוצר יחתום אוטומטית על אישור חריג שעליו המליץ משרד הפנים, שכן אחריות האוצר לעליית מדד יוקר הדיור היא לא פחותה מאחריותו של שר הפנים.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר