קלף מיקוח

לפני מעט יותר משנה הפך בית-הדין הארצי לעבודה החלטה של ביה"ד האזורי, וקבע כי רשת מחסני-חשמל היא יחידת-מיקוח נפרדת בתוך חברת אלקטרה-מוצרי-צריכה, כך שעובדי הרשת יכולים להתאגד באופן עצמאי ונפרד מיתר עובדי החברה. זו הייתה אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בעולם יחסי העבודה ובהתארגנות ראשונית בפרט, שהביאה את אלקטרה-מוצרי-צריכה לעתור לבית-המשפט העליון נגד ההחלטה.

לפני כשבועיים התקבלה פסיקה נוספת בעניין יחידות-המיקוח, הפעם בקבוצת אלקטרה, שעוסקת בתחומי הנדל"ן והתשתיות. במקרה הזה, קבע בית-הדין האזורי לעבודה בת"א, כי "אלקטרה-מעליות" אינה מהווה יחידת-מיקוח נפרדת באלקטרה כולה, ועל כן לא ניתן להכיר בהתארגנות של עובדי המעליות במסגרת ההסתדרות הלאומית.

לכאורה, בהסתכלות שטחית, מדובר בשתי פסיקות סותרות: האחת קובעת כי יש להקל על ההכרה ביחידת-מיקוח קטנה בתוך מקום העבודה בעת התארגנות ראשונית; והשנייה מקשה על כך, ומכריעה בעד מקום עבודה אחד ושלם בלי לפצל אותו לחלקים.

בפועל, ועל כך נרחיב כאן, העיקרון בשתי הפסיקות זהה למדי, אלא שהנסיבות שונות לחלוטין. כך שבית-הדין הארצי צדק כשהכיר אשתקד במחסני-חשמל כיחידה נפרדת מאלקטרה-מוצרי-צריכה; וצדק כעת בית-הדין האזורי, שקיבל את טיעוניו של עורך דין נחום פינברג, שקבע כי אין להכיר במערך המעליות של אלקטרה כיחידה נפרדת.

ברשת מחסני-חשמל הוכח כי הקשר היחיד כמעט בינה לבין אלקטרה-מוצרי-צריכה, הוא שעל תלוש השכר של העובדים חתומה החברה-האם. לעובדי מחסני-חשמל לא היה קשר עם עובדי הרשתות האחרות של החברה, בהן שקם-אלקטריק וביג-סנסור. לא ימי גיבוש משותפים, לא "הרמות כוסית", שיטות העבודה היו שונות, וכך גם התגמול של העובדים. למחסני-חשמל היה אפילו מנהל משאבי-אנוש נפרד. אמנם אלקטרה-מוצרי-צריכה טענה כי מחסני-חשמל היא בגדר "מותג בלבד", אבל במבחנים המהותיים הוכח כי מדובר ברשת נבדלת ונפרדת, שמתנהלת ומנוהלת באופן עצמאי למדי.

המקרה של אלקטרה-מעליות שונה לגמרי. החברה-האם הוכיחה בבית-הדין כי אין בידול מהותי במבנה ובאופי העסקתם של אנשי המעליות. למשל, בחלק מהמקרים עובדי אגף המעליות מועסקים באותם מבנים יחד עם העובדים באגפים האחרים. בין היתר הוכח כי כל עובדי אלקטרה משתתפים באותם ימי כיף והווי, וכי בפרויקטים שונים בתחום הבנייה והתשתיות נמצאים באותה מידה טכנאי המיזוג של אלקטרה בצד טכנאי המעליות, שעובדים כתף-אל-כתף עם חבריהם.

בנוסף, תגמול העובדים באגפים השונים של החברה נעשה לא על-פי השיוך לאגף זה או אחר, אלא על-פי המקצוע והוותק. כלומר, טכנאי מעליות עם ניסיון של שנתיים ירוויח כמו טכנאי מיזוג עם ניסיון דומה.

גם התנאים הנלווים של אנשי המקצוע באגפים השונים של אלקטרה זהים, לרבות תמריצים ובונוסים, רכב צמוד וביטוח בריאות של חברת דקלה.

בתי-הדין לעבודה הכירו בעבר ביחידות-מיקוח נפרדות על רקע בידול פרופסיונאלי (טכנאים, עיתונאים, רופאים ועוד) או על רקע גיאוגרפי. בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע הכיר בעבר במפעל אקרשטיין בירוחם כיחידת-מיקוח נפרדת, אף שלחברה מפעלים עם פעילות דומה גם באשדוד ובראש-פינה, אולם מהרגע שהעובדים בראש-פינה ובאשדוד, יחד עם עובדי המטה בהרצליה, הצטרפו להסתדרות הכללית, קבע ביה"ד הארצי לעבודה כי משעה שאין עוד מדובר בהתארגנות ראשונית, יש להעדיף יחידת-מיקוח גדולה ככל הניתן.

במקרה של אלקטרה הוכח כי עובדי המעליות מועסקים במספר מתקנים גיאוגרפיים. לכאורה, אפשר היה לצפות להכרה בטכנאי המעליות כיחידת-מיקוח נפרדת על בסיס פרופסיונאלי, אולם גם במבחן הזה הם נכשלו: ניתן להכיר בכל הטכנאים של אלקטרה כיחידה נפרדת, אבל לא בטכנאי המעליות לבדם. שופטת ביה"ד האזורי לעבודה בת"א, הדס יהלום, דחתה בעבר הכרה בהתארגנות של חלק מהטכנאים בהוט-תקשורת, וקבעה כי לא ניתן ולא ראוי ליצור הפרדה בין טכנאי שמבצע התקנה לבין טכנאי שמבצע תיקון.

בתי-הדין לעבודה, שמבקשים להקל על עובדים המבקשים להתאגד בפעם הראשונה, צודקים, אבל הם צודקים גם כאשר הם קובעים כי הכרה ביחידת-מיקוח נפרדת צריכה להיעשות רק במקרה של בידול מהותי, מתוך עיקרון כי פיצול מקום העבודה ליחידות עלול להחליש את הארגון וגם את העובדים.