לקח אלין לוי

הרבנות הראשית לישראל החליטה לקטוע באיבו את הליך הגיור של אלין לוי (יוצאת "האח הגדול"). למה? כי לוי לומדת משחק וזה בבחינת "לא משהו שהולך עם הגיור" אליבא דאחד הרבנים.

תשובת הרבנים ללוי איננה רק מקוממת, היא אבסורדית ממש. למה אבסורדית? כי התשובה הזו איננה מבוססת "הלכה" אלא על מה שמכונה בשיח היהודי-אורתודוקסי "השקפה". השקפת-העולם השמרנית שמחזיקים בה הרבנים, המזכירה כל שמרנות דתית וחברתית אחרת, לאו דווקא יהודית במהותה, רואה כנראה במקצוע המשחק דבר מה נחות מבחינה מוסרית. סביר להניח שגם כומר קתולי ואימאם מוסלמי ייטו לחשוב שמשחק איננו מקצוע "הולם" לאישה מאמינה. אבל זוהי רק השקפה, תפיסת-עולם, לא הלכה. כלומר, אין הלכה, אין חוק תורני, שאפשר לבסס עליהם את התשובה הזו של הרבנים.

התורה וההלכה מציגות הליכים ברורים בעניין הגיור. לפי הרמב"ם ("משנה-תורה"), צריכה מראש להישאל רק שאלה אחת: לשם מה פלוני-אלמוני רוצה להתגייר? האם הגיור נעשה לשם שמיים שמא הוא נעשה לצורך תועלתני כזה או אחר (נישואים, ילדים). אם היה מתברר שתהליך הגיור של אלין לוי נעשה לצורך השגת מטרה פרקטית מסוימת, הוא פסול מבחינה הלכתית, ויש לדבר לא מעט היגיון בריא, פשוט, שהרי תהליך עמוק ומורכב כמו המרת דת אסור שייעשה רק לצורך עניינים פונקציונליים, שכן אז הוא ריק מתוכן.

אבל תשובת הרבנים ללוי לא עסקה בעניין הלכתי כלל ועיקר, אלא בהשקפת-עולם, והיא עומדת בניגוד גמור ליחס המקרא, הגמרא והרמב"ם לעניין הגיור. הרמב"ם כתב "אמר אני יודע, ואני כדאי - מקבלין אותו מיד", ורק לאחר מעשה מסבירים על המצוות וכו' (אם כי, בתשובותיו מסביר הרמב"ם שאפילו במקרה שלא לשם שמיים, יש לגייר).

אלא מאי, במרוצת השנים הלך והתגבש הליך גיור חדש, כזה הדורש מראש איזו התחייבות א-פריורית לקבלת עול תורה ומצוות. הדרישה הזו איננה מופרכת מיסודה, אבל היא בעייתית ואין זה המקום להרחיב בה. ברם, אם נניח לרגע בצד את הדיון התיאולוגי - שכן דיון הלכתי של ממש אין פה - הרי שהשאלה היהודית הבסיסית (לשם מה הגיור) לגמרי לגיטימית כאן. למה חשוב כל-כך לאלין לוי לעבור גיור אורתודקסי?

עד לרגע שלוי יצאה לתקשורת עם הסיפור הזה, מי בכלל ידע שהיא לא יהודייה (ועוד עם השם לוי)? עד לרגע שבו לוי עצמה החליטה לחשוף את הפסקת הליך הגיור שלה על-ידי הרבנות, כולם קיבלו אותה כישראלית-יהודייה לכל דבר ועניין. אם העניין חשוב ללוי מבחינה שבטית-לאומית, הרי שגיור רפורמי או קונסרבטיבי מספיקים, קל וחומר אחרי פסיקת בג"ץ מ-2002, שקבעה כי כל סוג גיור מחייב רישום המתגייר כיהודי במרשם האוכלוסין.

"גיור סוציולוגי"

אחרי גלי העלייה הגדולים מחבר-העמים ומאתיופיה מתמודדת החברה הישראלית בשני העשורים האחרונים עם סוג חדש של גיור, שפרופסור אשר כהן (אוניברסיטת בר-אילן) מכנה אותו "גיור סוציולוגי". מונח זה מתייחס לאנשים כמו אלין לוי: בני תערובת שאינם יהודים על-פי ההלכה, אך גדלו והתחנכו בישראל, דוברי עברית כשפת-אם, החוגגים את החגים היהודיים, מקבלים את השבת כיום מנוחה, משרתים בצה"ל.

ככלל, מדובר בישראלים שנטמעים, מכורח הנסיבות ומרצונם החופשי, בחברה היהודית-ישראלית. ברוב המקרים, החברה הישראלית הכללית מקבלת אנשים אלו כיהודים "דה-פקטו", כלומר, יהודים מבחינה לאומית. הם לא שייכים לאף מיעוט אתני בישראל, וההבדל היחיד בינם לבין כל יהודי-ישראלי אחר הוא רק הלכתי, ואינו עולה בשום הקשר פרט לנישואים ולקבורה.

העניין ההלכתי לא מעניין איש פרט לרבנות. והעובדה שהרבנות היא הכתובת היחידה לענייני אישות בישראל היא כבר בעיה אחרת הדורשת התייחסות נפרדת.