נתניהו באמת קוסם

במערכת הבחירות של 2009 תהה אהוד ברק מי יענה לטלפון בבית ראש הממשלה בשלוש לפנות בוקר. הוא ניסה לעקוץ אז את ציפי לבני. אתמול התברר ששיחות טלפון בבית ראש הממשלה באישון לילה אכן דורשות תעצומות נפש רבות, שכן "צריך להרגיע את אשתו שצורחת על אב הבית שהביא חלב בשקית ולא בקרטון".

זה היה אמור להיות שבוע מעולה לנתניהו. אבו מאזן סירב להכיר במדינה יהודית ותקע שוב את המו"מ, בוגי יעלון הסתבך עם האמריקאים ויאיר לפיד זכה לקיתונות של לעג על תכנית הנדל"ן שלו. אבל אצל נתניהו אפשר לסמוך תמיד שמישהו יעיב על השמחה ואת החגיגה קטע כתב התביעה של אב הבית נגד משפחת נתניהו שהתפרסם אתמול. אפשר רק לנחש לאיזו גובה הגיעו הדציבלים הלילה בבית ברחוב בלפור.

באופן פרדוכסלי, הפרסומים האלה רק מחזקים את נתניהו. בכל מדינה מתוקנת אמירה גזענית של אשת רה"מ - "אנחנו אירופאים עדינים.. לא כמוכם המרוקאים", היתה יוצרת בעיה רצינית למנהיג.

אבל רק אצלנו התבטאות כזו מעוררת רחמים על רה"מ. רוב התגובות גדושות בחמלה, כמה מסכן נתניהו שצריך לחיות עם אישה כזו. כאילו מדובר בעניין פרטי ולא בהתנהלות שמשפיעה גם על ההחלטות הכי גורליות לעתיד המדינה.

הכישרון שבו הצליח נתניהו להפריד לכאורה בתודעה הציבורית בין התנהלותו האישית עם רעייתו ראוי לזכות אותו שוב בתואר שהודבק לו בראשית דרכו - הקוסם. איכשהו גם הפרשה המביכה הזו לא מערערת את האקסיומה שנתניהו הוא היחיד שיכול לכהן כאן כראש ממשלה.

ההימור הגדול

ביום שלישי נכנס ח"כ גפני בסערה לוועדת החינוך של הכנסת, כשהוא מנופף באצבעו אל עבר שר החינוך שנכח בדיון. "אתה שונא חרדים", זעק גפני, שזעם על שההצעה שנידונה באותה עת הותירה את החרדים מחוץ לחוק הקייטנות. גפני סולק מהוועדה והלך להפריע לוועדות אחרות. מאוחר יותר נתקל בפירון ולפיד במסדרון. פירון עשה אחורה פנה ושיחק פני נעלב, לפיד נשאר. גפני שש אלי קרב וחזר על הטקסט בפני שר האוצר. "אתה שונא חרדים", חזר ואמר. "גם תגיד את זה אלף פעם זה לא יהפוך למציאות", השיב לפיד. "אני המדינה ואני עושה מה שנכון לה", אמר השר. "עם כל הכבוד- אני המדינה", ענה גפני. הוויכוח בין לפיד לגפני על מי המדינה מן הסתם לא הסתיים בהסכמה ודרכם של השניים נפרדה.

היהירות האופיינית ללפיד כבר התפרצה ערב קודם, כשבנאום שנשא השפיל את אנשי אגף התקציבים וקרא להם פוליטיקאים. הסבטקסט היה ברור: הפקידות צריכה להרגיע. אני נבחרתי, ואני הוא זה שקובע. יומיים אחר כך חרף התנגדות הפקידים, הציג לפיד את תכניתו להורדת מחירי הדיור.

לפיד לא הראשון או האחרון שיצא נגד עמדת משרדו. בשנת 2000 התנגד כל הצוות המקצועי לתוכנית ברק לנסיגה חד צדדית מדרום לבנון. בסוף התיישרו כולם לפי עמדת השר. אבל ברק, רמטכ"ל לשעבר והחייל הכי מעוטר בצה״ל יכול היה לכפות את מרותו על אלופי צה"ל. קשה לומר את אותם הדברים על שר אוצר נטול ידע בכלכלה שהופקד על ניהול המערכת.

אי אפשר להמעיט בגובה ההימור שנטל לפיד. המבחן לא יהיה אם התכנית תוריד את מחירי הנדל״ן, אלא אם היא בכלל תצא אל הפועל. אם פקידי האוצר יצליחו למסמס את ההצעה הזאת, איך יוכל לטעון אח"כ לפיד שהוא כשיר להיות רה"מ. אם הוא לא מצליח להעביר תכנית יחסית פשוטה איך יצליח ליישם תכניות מורכבות יותר?

הבעיה שלו היא גם פוליטית. אחרי שישב מול נתניהו ושר השיכון אורי אריאל בדיון על פתרונות לבעיית הדיור ולא הסגיר את העובדה שההצעה שנידונה על השולחן כבר עושה דרכה אל בית הדפוס של ידיעות, יהיה לו קשה לגייס תמיכה רחבה. כדי לשנות את המע"מ יצטרך לפיד לקושש אצבעות בכנסת, מהלך קשה לביצוע ללא בני ברית מקצועיים או פוליטיים, בעיקר כשלפיד לא רק שפעל מאחורי הגב, הוא גם גנב להם את הקרדיט.

המהלך הזה של לפיד לימד שאולי כפוליטיקאי הוא עוד לא בשל, ושגם בכלכלה הוא לא מבין גדול אבל צריך לתת לו גם קרדיט. כי את מה שהוא שכח ב ״איך לדבר אל המכנה המשותף הרחב ביותר״ מרבית הפוליטיקאים שלנו עוד לא למדו.

בקדנציה הקודמת עלתה הצעה בוועדת פלסנר שדנה בחוק הגיוס, להעניק מגרש בנגב או בגליל לכל חייל משוחרר. הנחת העבודה היתה שתמריץ חיובי יעודד חרדים להתגייס הרבה יותר מאשר סנקציות פליליות. בחוק הגיוס שאושר בשבוע שעבר אין לכך זכר. אולי הקהל של לפיד מעדיף שבתמונת הניצחון יופיעו הסנקציות הפליליות ולא יישוב הפריפריה. מבדיקה שנעשתה באוצר הענקת קרקעות זולה הרבה יותר מעלות ביטול המע"מ כפי שמציע לפיד. אבל את לפיד זה לא מעניין. הוא יודע שאת המצביעים שלו לא מעניין בור תקציבי של 2 מיליארד שקל, וגם לא הפריפריה, אלא הורדת מחירי הדירות בבועה הבוהמיינית. המהלך שלו לא בטוח שיביא לשינוי בשוק הדירות אבל בעל פוטנציאל בשוק המצביעים.

התכנית שהציג השבוע היא הרגע הכי משמעותי, הכי דרמטי בקריירה הפוליטית של יו"ר יש עתיד. אם ייכשל כאן, שום חוק משילות או שוויון בנטל כבר לא יעזרו. הציבור יסלח ללפיד אם תכנית כזאת תאושר אך לא תצליח להוריד את מחירי הנדל״ן. הרי רבים וטובים ניסו לאורך השנים ולא הצליחו. הציבור יפסיק לקחת אותו ברצינות אם התכנית שהוכרזה ברעש גדול ובצלצולים תיקבר במעמקי הביורוקרטיה ולא תאושר. יחד איתה תיקבר עם הקריירה הפוליטית של לפיד.

התחביב החדש

אמש התנצל שוב בוגי איילון בפני האמריקאים על דברים מיותרים שאמר בכנס סגור. מעין תחביב חדש שפיתח. בפעם הקודמת התרעמו אנשיו של יעלון על שמעון שיפר שפרסם התבטאויות משיחת אוף רקורד עם שר הביטחון. הפעם כעסו שדברי יעלון הוקלטו בלי ידיעתו. קצת מלחיץ לגלות שהשר הבכיר בממשלה מתקשה להפריד בין עיקר לטפל ועדיין לא הפנים שלדבריו כשר בכיר יש השלכות ומשמעותיות ולכן כדאי לו להיזהר בלשונו. כאילו הבעיה היא שהדברים שנאמרו בכנס מול עשרות אנשים הוקלטו, ולא העובדה ששר הביטחון אומר דברים הזויים על ארצות הברית.

ההתעקשות שלו לומר בקול את מה שחובה להגיד בלחש, לא מטיבה עם יעלון. היא מוציאה אותו גדול בקרב מתפקדי הליכוד שהקצינו ימינה, אבל הפופולריות שלו בקרב מצביעי הליכוד המתונים נפגעת, וזה עוד כלום לעומת הנזק שנגרם לישראל.

אם יבדוק יעלון את מערכות הנשק שנותנות לישראל יתרון מכריע במזרח התיכון, הוא יגלה שכמעט כולן Made in USA ; אם יבדוק את המספרים אולי יגלה שארה"ב מגינה על ישראל באמצעות 54 הטלות ווטו באו"ם ומונעת הטלת חרמות על ישראל ושארה״ב מעניקה למערכת שהוא עומד בראשה 4 מיליארד דולר בשנה. אם ילך אחורה בהיסטוריה ייזכר ברכבת האווירית ביום כיפור, או איך במלחמת לבנון השנייה קיבלה ישראל משלוח פגזים לחידוש המלאי. אולי כדאי שבנאום הבא יזכיר יעלון את המילה Appreciate ואולי היא תודלף בשמו.

אי אפשר לחשוד בתיאום ביניהם, אבל איכשהו הצליחו שני הבכירים במשרד הביטחון להסתבך באותו הזמן. שר הביטחון עם האמריקאים, וסגנו עם הבוס הגדול. בעוד בוגי יעלון ניסה להביא לפתרון המשבר כשהתנצל אמש בפני האמריקאים, איומי ההתפטרות של דני דנון על רקע שחרור האסירים המתקרב הרחיק את סיום ההתכתשויות שלו עם ראש הממשלה. ההתנגשויות החזיתיות על רקע העקשנות האידיאולוגית של דנון, המהלכים הפנים מפלגתיים בליכוד עלו בשבוע שעבר שלב נוסף כשדנון הפר את המשמעת הקואליציונית.

בעוד כולם התמקדו בח"כ הסורר יוני שטבון שבניגוד לעמדת הקואליציה לא תמך בחוק הגיוס, הצליח דנון לחמוק מהמכ"ם ויצא מהמליאה באותה ההצבעה בדיוק. כשספרו את הקולות, בקואליציה שפשפו עיניים: סגן שר הביטחון לא הצביע בעד חוק הגיוס. בישיבת סיעת הליכוד הסביר סגן השר כי לא יתמוך בחוק שלא יחול על בני מיעוטים אבל אף אחד לא לקחת זאת ברצינות.

באחרונה נשמעו לא מעט דיבורים על כך שנתניהו היה רוצה להזיז את דנון ממשרד הביטחון. יש מי שסבורים שלאיומי ההתפטרות של דנון יש לכך קשר ישיר. הוא רצה להקדים תרופה למכה. בסביבתו של נתניהו מחפשים תירוצים וסיבות אבל ראש הממשלה הפכפך ולא בטוח שזה מה שיחליט לעשות, שהרי אם יפוטר סגן שר הביטחון זה רק ישחק לטובתו.

דנון הוא סופר פוליטיקאי. האיום שלו להתפטר לא מרגש אף אחד. מערכת הביטחון לא תקרוס וכוח ההרתעה של ישראל לא ייפגע. דנון מודע לכך שזה בערך כמו שראש עיריית נס ציונה יאיים להתפטר אם פוטין לא יצא תוך 24 שעות מהאי קרים, אבל הוא יודע היטב שהמהלך יבטיח לו את עתידו הפוליטי בקרב מתפקדי המפלגה. הם יהיו שם איתו בסיבוב הבא.

דנון לא מתרגש מהאיומים. זו לא הפעם הראשונה שהוא שומע כי פיטוריו נשקלים, אך רק באמצעות מקורבים ושליחים. נתניהו מעולם לא אמר לו את זה בפנים.

אישה לאישה זאבה

המועמדים לנשיאות לא לוקחים ברצינות רבה מדי את דליה איציק. הנחת העבודה בכנסת היא שאיציק לא תרוץ לנשיאות אם סילבן שלום יתמודד, ושר התשתיות מתקרב להכרזה. בדיוק כמו המטוס המלזי, גם איציק טסה בשבועות האחרונים מתחת לרדאר. מעטים הבחינו בה נכנסת ויוצאת ללא הרף מלשכותיהם של ראש הממשלה ושר החוץ, או בצוות הנאמן שעובד עבורה ורץ על הקווים במשכן.

איציק היא חיה פוליטית ותיקה ומשופשפת. היא מכירה היטב את הלך הרוח של הח"כים ואת הגורמים שמניעים אותם. כשהיא חושפת שיניים אף אחד לא נשאר אדיש. יש לה נוכחות, היא בולטת לכאן ולכאן, גם בעיני מבקריה וגם בעיני אוהדיה.

בשבועות האחרונים היא מתמקדת בניסיון לגייס את תמיכתם של ליברמן, לפיד ונתניהו ולשכנע אותם שהיא המועמדת שמתאימה לצרכיהם ושהיא יושבת בול על המשבצת שהם מחפשים. היא מודעת היטב לחולשות של המועמדות שלה אבל גם לנקודות החוזק.

היא אישה, מזרחית, נטולת מפלגה אך מעורה היטב בפוליטיקה, יודעת לשמור על קשר חם, לא התבטאה בנושאים מדיניים ולא נתפסת כגורם מאיים, וגם יודעת להתנהל בשדה הפוליטי. איציק בונה על זה ששלושת ראשי המפלגות הגדולות יעמדו לצידה דווקא משום שהיא לא באה מהמערכת הפוליטית. על פניו היא מועמדת נוחה לנתניהו וליברמן שיעדיפו אותה על פני המועמדים של הליכוד, וגם ללפיד שהצהיר שרוצה אישה בתפקיד.

אפשר לשער שהיא תשיג את עשר החתימות הדרושות כדי להיות מועמדת, ומשם היא עשויה להפתיע. מי שחשב שאיציק ישבה במקרה לפני שבוע במליאת הכנסת ליד שרה נתניהו לא מבין שמתחת לפני השטח נעשית עבודת רגליים. שרה היא רק הסנונית. ייתכן מאוד שהיא תזכה גם בתמיכת ישראל ביתנו ויש עתיד. ודאי שהברית המתגבשת בין לפיד לליברמן לא יכולה להזיק.

גם איציק מבינה שמדובר באתגר לא קל. המועמדים הבולטים שמולה נהנים מיתרון משמעותי מעצם היותם חברי כנסת שפועלים בזירה לאורך זמן ולכל אחד מהם היתרונות שלו: אהדה ציבורית, יכולת פוליטית לא מבוטלת או העובדה שעזיבתו את של אחד המועמדים למשכן תפנה תיקים. איציק עדיין מקווה לפצח את הנוסחה שתאפשר לה לחבר את האינטרסים של שלושת המנהיגים. בכל מקרה, גם אם תפסיד, עבורה זה וין וין סיטיואיישן.

מצד חברות הכנסת לא זוכה איציק לפרגון של ממש. אישה לאישה זאבה. דווקא בשנה שבה כל מדליקות המשואות ביום העצמאות הן נשים, מתעלמים בכנסת מהמועמדת היחידה ממין נקבה. אולי אם תהיה מישהי שתפרוץ את הפתח, ייפרץ הסכר והשאר יביעו תמיכה. אבל איציק מפוכחת עם רגליים על הקרקע, ולא תופתע אם הפוליטיקה הגברית בישראל שוב תוכיח שהכל פוליטי, והיא לא תבחר.

מי כתב את הנאום לגאולה?

עיתונאית חריפה כמו גאולה אבן ידעה בדיוק מה תהיה ההשפעה של דבריה כשתקפה באופן אישי את שר התקשורת גלעד ארדן בכנס עובדי רשות השידור. הניסוח המלגלג והציני בנאומה של המגישה בערוץ הראשון הזכיר מאוד את הטון הסרקסטי של סער. אפשר להניח שבסימביוזה הקיימת בין המגישה לשר הפנים, אם סער הוא לא זה שכתב לאבן את הנאום, לכל הפחות עשה לו הגהה. מעט מאוד דברים קורים אצל סער במקרה.

כמי שמכיר היטב את נקודות התורפה של היריב, סביר ששר הפנים סייע לאשתו לגעת במקומות הכואבים ביותר לשר התקשורת. כשאבן עקצה את ארדן כי יתקשה להיכנס לנעליו של כחלון ושצריך לסגור את משרד העורף, היא ידעה היטב שמדובר במכות מתחת לחגורה, ושארדן, הידוע בתגובות לא רציונליות למילים שנכתבות נגדו, ישתולל.

עד עכשיו כשתקפה אבן שרים מכיסא המגישה זה היה עוד איכשהו לגיטימי. לפחות למראית עין, היא השתדלה לשמור על אתיקה עיתונאית, אבל המתקפה האישית נגד שר התקשורת מאותת כי רעייתו של שר הפנים החליטה לשרת את האינטרסים של בעלה ולהיכנס לקלחת הפוליטית. השאלה אם עשתה את זה במסגרת הורדת הכפפות של אנשי רשות השידור או בשליחות בעלה, היריב פוטנציאלי של ארדן על הנהגת הליכוד בעתיד. כך או כך, היא הפכה את המאבק מטהור ומקצועי -לפוליטי. יש מי שסבורים שדבריה הזכירו יותר סגירת חשבונות עם מתנגדיו של בעלה, פריימריז על גב רשות השידור.

השימוש באבן חידד את המתח המובנה ששורר בין שני השרים. בבחירות האחרונות איחדו סער וארדן כוחות, שיתפו פעולה, עשו יחד דילים בבחירות הפנימיות, אבל משקעים ותחרות היו תמיד. אם בליכוד היתה מחשבה שהשניים ישתפו פעולה נגד שר הביטחון הפופולרי אז דבריה של אבן בישרו סופית על גט הכריתות ביניהם.

שניהם נחשבים לדור הצעיר בליכוד, להבטחות, בפריימריז בליכוד הם תמיד מגיעים צמודים, תמיד בתחרות, אבל באחרונה נפתח פער. נראה שסער מרגיש שארדן הוא לא תחרות. אחרי שגם נתניהו החל להתרחק ממנו ולא מצליח להכריע בוויכוח על סמכויות העורף בין ארדן לבוגי, גם סער מרגיש שהוא יכול לחבוט בו. ארדן כבר לא פונקציה עבורו. לא סתם החמיאה אבן בנאומה לכחלון. סער שומר עמו על קשר הדוק. בכירים בליכוד חייכו לנוכח דבריה של אבן, שסימנו את תחילתו של אחד הקרבות המרתקים בין שני הסכינאים, התככנים ארדן וסער ואיחלו הצלחה לשני הצדדים.