תספורת לפנסיה התקציבית

1. נתונים פרטניים על עשרות המיליארדים העוברים בכל שנה מהכיס הציבורי לכיס הפרטי - במסגרת מה שמכונה "פנסיה תקציבית" לגמלאי ההווה וגמלאי העתיד בשירות הציבורי - נחשפים אט-אט. במשורה, בהתחכמויות, אבל סוף סוף חוק חופש המידע מתחיל לעבוד.

השבוע, בצעד ראוי לציון והערכה, חשף צה"ל, באתר הרשמי שלו, במענה לפניות, נתוני שכר וגמלאות של משרתיו - ממוצעים, נמוכים ושיאנים. אין ספק שלמהלך דרמטי כל כך בחיי הגוף הזה דרוש היה אישור והנעה מצד הרמטכ"ל בני גנץ וראשת אגף כוח אדם האלופה ארנה ברביבאי. גם הם הבינו שצנזורת המספרים ההיסטורית, בתירוץ של ביטחון המדינה, מכרסמת באמון הציבור ופוגעת קודם כול בצבא, שהוצג בשנים האחרונות כנהנתני במיוחד.

חוץ מזה, גם הם כבר נאלצו ללמוד שאם משווים את השכר והפנסיה התקציבית בצבא לאלה של פרופסורים באקדמיה, שופטים, פרקליטי מדינה, חברי כנסת ושרים ותיקים, ראשי המשטרה, בכירי רשויות, בכירי בנק ישראל, חברות ותאגידים ממשלתיים, מועצות דתיות, בכירי משרדי הממשלה, ובכלל זה בכירי הפקידים במשרד הביטחון (שאינם מדווחים), שלא לדבר על בנקאים ופיננסיירים למיניהם - מגלים שעם כל הכבוד לצה"ל, הכסף הגדול מפוזר דווקא במקומות אחרים.

2. הערה אחת. הצבא גאה בזה ש-76% ממאה שיאני הפנסיה התקציבית היו לוחמים. זאת בשעה שהצבא ודאי איננו בנוי כך שחלק גדול כל כך מאנשיו הם לוחמים. אין מחלוקת ציבורית על כך שראוי שלוחמים יקבלו שכר גבוה ופנסיות גבוהות.

יש רק בעיה אחת בעניין הזה, והיא נוגעת למשך הזמן שבו שיאן שכר שירת כלוחם. לפי ההגדרה הרשמית, לוחם הוא מי ששימש לפחות שש שנים כמפקד לוחם, לא כולל תקופת הזמן בשירות החובה. אם ממוצע השירות, סדיר וקבע, של קצין לוחם הוא 25-35 שנה, האם די ב-6 שנים כלוחם מפקד או אפילו כפול מזה כדי שההגדרה הזאת תישמר לו בשכר לאורך כל השנים ובגמלאות - עד פטירתו ופטירת בת זוגו? כן? לא?

3. עוד נתון ועוד נתון, ואנחנו כבר מבינים שבכל שנה עוברים הרבה מאוד, הרבה מדי, מיליארדים לפנסיה התקציבית.

כמה? לא ברור. אין נתונים.

ידוע, מנתוני תקציב המדינה, שעלות הפנסיה התקציבית לגמלאי הממשלה עומדת השנה על 19 מיליארד. אבל הסכום הזה הוא חלקי בלבד ונוגע אך ורק לאלה המוגדרים עובדי מדינה. הם רק כשישית מכלל עובדי השירות הציבורי. הסכום הזה, היחיד הגלוי במלואו, לא כולל את האוניברסיטאות, חברות ותאגידים ממשלתיים, שלטון מקומי, בנק ישראל, ועוד ועוד.

זה אומר שבכל שנה הכיס הציבורי מממן עוד ועוד מיליארדים עבור פנסיה תקציבית. ובסך הכול אולי 22 מיליארד או 24 או 25? והסכומים הללו הולכים ומטפסים משנה לשנה, עד שיגיעו לשיא בשנת 2030. אז יממן הציבור עבור עובדי המדינה בלבד 26 מיליארד שקל, ועל כל המתווספים למיניהם - עוד קרוב ל-8-10 מיליארד נוספים. האם נכון שהציבור יישא במטלה כל כך כבדה, שספק רב אם חלקה בכלל ראוי?

4. המאסה הגדולה של מקבלי הפנסיה התקציבית נהנים מקצבה צנועה, 4,000 עד 6,000 שקל בחודש. במצטבר, אמנם מדובר במיליארדים רבים, אבל הכסף הזה לא מנקר עיניים. מקבלי הפנסיה התקציבית הם אותם עובדי מדינה שהועסקו בהסכמים שקבעו בזמנו כי לא יהיו שותפים במימון הפנסיה של עצמם ובעתיד יקבלו גמלה מתוך התקציב השנתי.

הבעיה הגדולה היא באותם בכירי שירות המדינה והשירות הציבורי - הנגישים, המקורבים לשלטונות, להסתדרות ולמקבלי החלטות, שעיוותו לאורך השנים את מהות הפנסיה התקציבית, שאמורה הייתה להיות סבירה והוגנת. אלה הסדירו מיני מינים של הטבות והצמדות, עד שהפנסיה התקציבית של כל אחד מהם הגיעה ל-40, 50 וגם 60 ויותר אלף שקל בחודש.

בין הראשונים היו השופטים. משום כבודם, התלות של הפוליטיקאים בהם והרצון לאפשר להם שכר הולם כדי שלא יתפתו להביט החוצה מהאולם - נקבע להם שכר גבוה, שרובו מוכר לפנסיה. כך הם הגיעו לפנסיה תקציבית גבוהה במיוחד. בהמשך, לפני שנים, התקבלו החלטות שהצמידו את השכר והפנסיה של השופטים גם לראשי הצבא, לפרקליטי המדינה, למשפטנים, לבכירי המשטרה, המוסד, השב"כ ושירות בתי הסוהר. לאורך השנים נוספו-נדבקו-הוצמדו עוד פקידים בכירים.

לזה יש להוסיף את שכר השירות הציבורי שהלך ועלה, את מספר העובדים המזנק, את ההסכמים והמנהגים שאפשרו הענקת כמה וכמה דרגות לקראת מועד היציאה לגמלאות, העלייה בתוחלת החיים, את ההטבות פנסיוניות שניתנו לעובדים מזיקים או מיותרים שאי אפשר היה לשחרר אותם בגלל לחצי הוועדים, ועוד ועוד - עד לחיסול המסלול הזה ב-2002. מערכת הביטחון עברה למסלול פנסיה צוברת ב-2004.

5. כך התנפחה הפנסיה התקציבית והגיעה לבועת ענק של חוב אדיר הגורם עומס כבד, שמכביד ועוד יכביד יותר ויותר על הציבור כולו. אותו ציבור שמממן אותו במס הכנסה ושבגללו הוא אינו מקבל שירותים סבירים מהמדינה - בחינוך, בבריאות, בתחבורה, ברווחה.

הגיע הזמן לסדר חדש. לתספורת. ממש כך. מדובר בבעיה כבדה, בחקיקה קשה ובעייתית, שכן מדובר בפגיעה בזכויות עובדים שנרכשו במשך שנים.

אבל כמו שהמדינה מקבלת החלטות להטיל מסים נוספים על הציבור או על חברות, עוד ארנונה, עוד עלות מים; כמו שמדינה זכאית להחליט על שינוי חוק עידוד השקעות הון או מקימה למשל את ועדת ששינסקי או הוועדה למלחמה בעוני, שיש להן משמעויות כספיות נרחבות מצד זה או אחר - כך על הממשלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, ושרים כלכליים בממשלה, וביניהם נפתלי בנט שכבר התייחס לעניין ברמיזה, לפתוח מסלול לטיפול והסדרה מחדש של הדבר התקציבי הכבד הזה.

זה דורש ועדה מקצועית, ממשלתית וציבורית, שחבריה אינם נגועים בניגודי עניינים. קודם כול, יש לבצע תספורת הוגנת למי שהפנסיה התקציבית שלו נבנתה בעיוותים ובפרוטקציות שונות ומשונות עד שהגיעה לממדים בלתי סבירים.